אבא מאבן: האנשים שלא תרצו בליל הסדר שלכם - חלק א'

בילוי בחיק המשפחה במתחם קלאוסטרופובי לא עושה טוב לכולם. וכך, גיבור "הניצוץ", הסופר ג'ק טורנס, הוא לא מישהו שהיינו רוצים לבלות איתו בנסיבות שכאלה – קצת יותר מדי פטפטת בשלב המנה הראשונה והוא יתחיל למלמל ולתקתק משפטים לא רציונליים, וקצת תחושת מחנק לפני הקינוח והוא יתחיל לרדוף אחרי הסועדים בגרזן. בסיכומו של דבר, יש אנשים שכדאי להניח להם כשהם מצהירים על הצורך ב"קצת זמן לבד", אפילו אם מדובר באבא שלכם.

אבק כוכבים של אבא סלבריטאי יכול דווקא להרים את האווירה בליל הסדר, אבל במידה ומדובר בארכי-נבל של "מלחמת הכוכבים", אפשר לוותר על התענוג. אחרי הכל, אם לא די בכך שדארת' ויידר הוא האישיות הכי מרושעת בגלקסיה, הרי שהנטייה שלו להסתיר מצאצאיו את זהותם האמיתית עלולה להיות מקור לשלל תסבוכות אדיפליות. חמור מכך, כפי שכבר הוכח ב"האימפריה מכה שנית", ברגע שתושיט את היד כדי להעביר לו את החרוסת, הוא יחתוך לך את הזרוע.

לפעמים הבתים הכי שלווים בפרברים הכי רגועים מסתירים את הסודות הכי אפלים, וסיפורו של לילנד פאלמר הוא דוגמה מובהקת לכך. לכאורה, סתם איש ממוצע שאוהב את משפחתו ושמח להעניק לילדיו מתנה לאחר שמצאו את האפיקומן. בפועל, אבא שמיד בסיום הארוחה יאנוס את בתו, ואף ינצל את החג השני כדי לרצוח אותה. נכון, הוא יכול לטעון כי זה בסך הכל בגלל שנכנס בו שד, אבל זה לא משנה את העובדה שעדיף להתרחק ממנו.

ערן צור תמיד היה אמן אמיץ שלא פחד לחשוף טפחים (שלא לדבר על איברים אינטימיים יותר) מחייו בתוך מילות השירים שלו, כמו גם צדדים אפלים של התרבות כולה. בתוך אלו, גם משפחתו של צור היתה חלק מגוף היצירה שלו – החל מ"עלבון" על חרדת הנטישה מאמו ועד "יחפשו לא ימצאו", בו התמודד עם חרדת השואה שהנחיל לו אביו. כמובן שגם "בית אשמן", הרומן פרי עטו, עסק ברובו במשפחתו של צור, שהתמודד עם אובדן אביו כשעדיין היה בסך הכל תלמיד תיכון פרוע.

לאותו אבא יש רגע מיוחד מאוד ברוק הישראלי, והוא "חנוך מחנך" של כרמלה גרוס וגנר. שם, מתאר צור שיעור ספרות בתיכון צפוני, שהולך ומשתבש בגלל תלמיד בשם גידי גרשלר, שגורם לחנוך, אביו של צור, לאבד שליטה לחלוטין ולפגוע פיזית באותו תלמיד פוחז. כצפוי, אותם רגעים מתוארים בקולו המפורסם של צור, אך בטון מחויך יחסית, שגורם לכל זה להיראות כמו סרט מצויר ומפחיד במיוחד. אם זה מה שחנוך עשה לאותו גידי גרשלר, תארו לכם מה ייעשה למי שיזייף ב"מה נשתנה".

בתור מי שטיפח לעצמו שם של גבר הולל בואך הולל מדי, עם חיבה גדולה לנשים, אלכוהול ואבקות יקרות, סדר בראשותו של אסי דיין נשמע כמו חוויה שלא כדאי לפספס. אם מוסיפים לכך את העובדה שמדובר באחד המוחות הקומיים החריפים שידעה ישראל, פוטנציאל החגיגה רק הולך וגדל. אבל הבעיה היא שלעולם לא תוכלו להתמסר באמת לפרטייה כי יש משהו אחד שאסי דיין מצטיין בו יותר מכל וזה להפוך את כל מי שסובב אותו למבוגר האחראי. יש יותר סיכוי שתמצאו את עצמכם משגיחים עליו שלא ירחרח בטעות את המרור מאשר שתצחקו מהפרשנות המטורפת שהוא יציע ל"חד גדיא". וסביר יותר להניח שאת רוב האנרגיה שלכם תשקיעו בניסיון להבין את מלמוליו מאשר במאמץ להדביק את קצב צריכת האלכוהול שלו. בסופו של דבר, סדר עם אסי דיין יהפוך אתכם לאבות בטרם עת – ובשביל זה כבר עדיף לבלות את החג עם חברותיו לשעבר.