בית התקליט עם Jus Ed

"האלבומים הללו הם יצירות מפתח שהשפיעו עליי כשגדלתי בסוף שנות השבעים, תחילת השמונים. אלו היו שנות הנעורים שלי, שנים שבהן שלט בי פחד מלהיות מגויס למלחמה ופחד מחברותה של בחורה. זו היתה תקופה נגועה בגזענות, אפליה והפרדה, אבל המוזיקה תמיד חצתה את הגבולות החברתיים שהוצבו מולה. אלה הם האלבומים שהפכו את הקיום שלי כאפרו אמריקאי בגוון שחור בהיר לנסבלים.

"השכונה בה גדלתי היתה מעורבת. מסיבות הרחוב שהיינו עורכים הפכו את ההתחברות עם הצד השני לאפשריים. יכולנו לרקוד אחד עם השני. המוזיקה הזו גם עזרה לי לברוח מהמציאות הקשה. הנה האלבומים שהצילו את חיי".

כשמדברים על פסקולים של סרטי בלקספלויטישן, מזכירים כמעט תמיד את "סופר פליי" של קרטיס מייפילד או את "שאפט" של אייזיק הייז, אבל "Car Wash" של רוז רויס הוא לא פחות פ'אנקי, סקסי וזועם.

החוליה המקשרת בין קראפטוורק לפרינס, שגם הכניסה את האלקטרו פ'אנק השחור לרדיו הלבן.

בזמן שהמוזיקה השחורה נדבקה בקדחת הפ'אנק של ג'יימס בראון, הסטייליסטיקס שמרו את זה רומנטי. בלדות הסול שלהם הם עדיין פסקול שאין שני לו במיטה.

ואם כבר פסקול למיטה, הנה אלבום של בארי ווייט לפני שהפך לסיטונאי של בלדות חלקלקות.

לות'ר וונדרוס פעם ראשונה, מתוך האלבום המצליח ביותר של Change, הרכב הדיסקו שבו היה חבר . שיר הנושא סומפל רבות, מג'נט ג'קסון ועד מפיק ההאוס לי קרטיס.

לות'ר ונדרוס פעם שנייה, עם אלבום שהצליח להיות מסיבתי באותה מידה שהיה רומנטי.

סטיב ארינגטון, הסולן של סלייב, הוא אחד הקולות הכי גדולים של אמריקה השחורה, וכבר באלבום השני של סלייב היה אפשר לשמוע את טביעת הגרוב העצלה שלו.

כשמסתכלים על קליפים של טאוור אוף פאוור, אי אפשר שלא לתהות, האם יתכן שלגברים בסוף הסבנטיז היה יותר שיער?

אקסיומה: שירי המסיבות הכי טובים הם שירים על מסיבות.

מי שחושב שליונל ריצ'י הוא בדיחה שמתמחה בבלדות שמאלץ מפספס את התקופה בה הוא היה פצצת פ'אנק מטונפת.

המפיק והדי ג'יי Jus Ed עומד מאחורי הלייבל Underground Quality והפך בשנים האחרונות לבן בית במועדונים המובילים בעולם. הוא מנגן האוס מלוכלך ומלא נשמה, וכמיטב המסורת של די ג'ייז אמריקאים לא מתבייש לאחוז את המיקרופון ולשיר בעצמו. לישראל הוא מגיע בהפקה משותפת של ליין המסיבות יוד, הבר מיכהטרוניקס והבלוג תפו"ד.