מה שהילדים אוהבים 109

כבר הרבה זמן שאני חופר פה על הפסקול המשותף של סנופ דוג וויז חליפה - ציץ' אנד צ'ונג בשבילכם - לסרט "High School". לפני מספר ימים הגיע מיקסטייפ לקידום ההייפ ובו כל הקטעים המשותפים שכבר שמענו מהשניים, כולל את הקטע הנ"ל, שעד עכשיו היה לנו רק באיכות נמוכה של יוטיוב. כרגיל לשניים האלו - הנושא היחיד של השיר הוא וויד, ואם אתם בכלל תוהים, אז לא, לא תקבלו שאכטה.

בום! סנטיגולד חזרה לחיים שלנו, ובעוד שהיא לא מצליחה לשנות בסינגל החדש הנ"ל את הגישה שטוענת שהיא סתם גרסה מרוככת יותר של M.I.A, האורחת קרן או מוכיחה שוב כמה שהיא רבגונית ויכולה להסתדר גם מחוץ לגבולות להקתה היה יה יז. במקרה הזה, למשל, היא הגרסה המוצלחת והבאמת מגניבה של גוון סטפאני.

ליקי לי ממשיכה לקבל רימיקסים מהשמות הכי מעניינים בעולם, והפעם - אחרי טיילר דה קריאייטור, דייב סיטאק, בק ומייק די - מגיע תורו של גולד פנדה והפוסט-דאבסטפ שלו. כמו שאפשר היה לצפות, הוא משדרג את השיר בטירוף וגורם לנו לשכוח שהליריקס כאן פחות או יותר הועתקו מ"מלנכוליה אהובתי" של חמי רודנר.

אחרי הכישלון הצורם של האלבום האחרון שלהם, רדיוהד מנסים להרים את הראש עם סינגל כפול חדש שיצא לכבוד יום חנויות התקליטים, וכמה שכואב לומר את זה, הם די מצליחים. שני השירים החדשים שיצאו רחוקים מלהיות פסגת היצירה של רדיוהד, אבל בכל זאת, כיף לשמוע אותם, ובהתחשב בנסיבות זה לא מעט.

בכל מקום מגדירים את הרימיקס המעולה הזה כדרים-פופ, אבל כלל לא ברור למה. מדובר בקטע הרבה יותר רקיד ולגמרי פחות מדכדך מרוב הדרים-פופ שנעשה עד כה, ואם צריך להסביר מה קורה פה, אז זה פשוט עוד גלגול למוזיקה של הפוסטל סרוויס - כלומר, סוג של אינדי-פופ רקיד ומלא נשמה שכזה.

בפעם שעברה שת'יבז לייק אס קרעו את מאזיניהם מבפנים זה היה עם הלהיט - שאני קצת חושש שהוא כזה רק בראש שלי - "Really Like to See You Again". מאז, הם ראו אותה שוב וגילו שגם היא עדיין אוהבת ושהיתה סיבה לעובדה שהם כל כך רצו לפגוש אותה.

ג'יימס מרפי אולי פירק את LCD סאונדסיסטם אבל הודות לאנשי החליפה האיטיים בחברות התקליטים, כנראה שמדי פעם נקבל עוד איזשהו שיר, קאבר או רימיקס שנשאר לו מאחורה. במילים אחרות - אחרי שמרפי שינה את המוזיקה, הוא גם עלול לשנות את הגישה התוקפנית שלנו כלפי האנשים שבמשרדים הגבוהים. בכל מקרה, אחת מהשאריות האלו הגיעה באי-פי הקאברים שפרנץ פרדיננד הוציאו לכבוד יום חנויות התקליטים, ופתאום זה ברור כמה ש-"Live Alone" שלהם הוא בכלל שיר שמרפי היה צריך לכתוב בעצמו מלכתחילה.

The Chain Gang Of 1974 נשמעים כמו הגרסה האפלה של דאטארוק - זה כאילו שהם חטפו את דאטארוק, הורידו להם את התחפושות וזרקו לחזית איזשהו מתחזה איאן קרטיס שמנסה - באופן לא אופייני - לעשות שמח. איכשהו זה עובד.

אפרופו איאן קרטיס, אז לאינטרפול, התלמידים הראשיים - במובן הכי טוב שיש - של ג'וי דיוויז'ן, יש רימיקס של סיילם, כזה שסוחב את פול בנקס ואת הפוסט-Pאנק של אינטרפול אל המחוזות הלא קלים של הרייפ-גייז.

אחרי הסינגל המופתי "Ungirthed", מגיע הביסייד הנ"ל ולמרות שהוא באמת מוצלח, הוא מתקשה להתעלות על האנרגיות של הראשון וסתם נשמע כמו קטע אבוד שמסיבה לא ברורה לא נכנס בתחילת שנות ה-2000 לאחד מהאוספים של וורפ רקורדס.

לא כל כך ברור מאיפה בקה סטיבנס הגיעה, אבל קאברים לאנימל קולקטיב זה תמיד טוב - גם כשזה מגיע מבחורה שנראית כל כך זחוחה.

קאלטס הם ההוכחה לכך שלנצח ארצה לשמוע רוק פופי שבו בנות שרות על אהבה.

לא ברור אם טיי סגל החליט להוציא אי-פי קאברים לטי-רקס רק בגלל שהוא חשב על השם "Ty Rex" והבין שזה יהיה ממש מצחיק להוציא ריליס בשם הזה או שזה בגלל שהוא באמת אוהב את הלהקה ההיא של מארק בולאן. בכל אופן, הרוקנ'רול המלוכלך ודל האמצעים של טיי סגל תמיד עובד, וגם קאברים לטי-רקס - בניגוד לשירים המקוריים שלהם - תמיד נשמעים מעולה. בקיצור, זה אי.פי ממש מוצלח.