במאים פלסטינים בסינמטק תל אביב

ביום שני (11 בפברואר) ב-21:00 תתקיים בסינמטק תל אביב הקרנה של חמישה סרטים קצרים של במאים פלסטינים, העוסקים בזכויות האדם. כל אחד מהסרטים התיעודיים מציג סיפור אנושי ספציפי, ודרך הסיפורים האישיים נחשף מצבם המורכב של פלסטינים ושל ערבים תושבי ישראל בתקופת האינתיפאדה האחרונה. מבין חמשת הבמאים, שניים הם תושבי ישראל ושלושה פלסטינים. הסרטים הופקו ביוזמת המכון למדיה מודרנית מאוניברסיטת אל קודס, ומומנו על ידי האיחוד האירופי.

"הריסות", סרטו של עבד אל סלאם שחאדי מעזה, מביא את סיפורה של משפחת איכרים מצפון עזה, הנוטעת מטע זיתים ליד הכפר. כל עץ מוקדש לנשמתו של ילד שטרם נולד. מטע הזיתים שוכן על הגבול של עמדות צה"ל, והצבא עוקר את השתילים הרכים.

רבים מערביי ישראל מזהים עצמם, בעיקר לאחר מאורעות אוקטובר, כ"פלסטינים", אולם הזהות וההזדהות הרגשית מוגבלים על ידי גבולות והגדרות רשמיות. תאופיק אבו וואיל מציג בסרטו "הארבעה עשר" את חלחול מושג ה"שהיד" הפלסטיני בחברה הערבית הישראלית. על מצבת הזיכרון לקורבנות אירועי אוקטובר רשומים שמות 13 ערביי ישראל שנהרגו בהיתקלות עם המשטרה. למעשה, נהרגו במאורעות 14 איש. ההרוג ה-14 היה פלסטיני מעזה, ולכן הוא לא הונצח על מצבת הזיכרון הרשמית. הסרט מביא את סיפורו ואת בעייתיות מושג הזהות. הבמאי אבו וואיל, במקור מאום אל פאחם, חי ועובד בתל אביב.

נאדה יסיר, במאית ירושלמית החיה בנצרת, תיעדה בסרטה "נעים: גן עדן" את חייהם של תושבי כפר בדואי בקרבת כרמיאל. החיים בכפר ערב אל נעים, שמשמעות שמו היא "גן עדן", רחוקים מלהיות גן עדן: הכפר לא מוכר על ידי שלטונות ישראל ותושביו מנותקים מכל השירותים הבסיסיים, למרות קרבתם לעיר היהודית.

"הדירה החדשה", סרטו של איסמעיל אל הבאש, מביא סיפור טרגי על זכותו של אדם להיות בטוח בביתו. ליד הבית החדש של משפחה מאל בירה שבקרבת רמאללה הקים צה"ל מטווח אימונים. בית החלומות החדש הופך לבית סיוטים. כדורי המטווח של צה"ל שורקים מסביב, והבן הצעיר נהרג מכדור שפוגע בו.

הבמאית הירושלמית נג'וואה נג'אר מביאה את סיפורו של הילד מוחמד ממחנה הפליטים קלנדיה. המחנה, השוכן בסמוך למעבר הגבול קלנדיה, משמש מעבר דרך רגלי בגלל הקושי לעבור שם במכונית. בגלל האילוצים התפתחה במחנה "תעשייה" שלמה המבוססת על סבלות ונשיאת משאות עם עגלות. מוחמד בן ה-14 עוזב את בית הספר, עובד כסבל וחולם להיות צלם ולחזור לבית שממנו נעקרה משפחתו.

המפיק בפועל, ג'ורג' ח'לייפי, מספר שהפקת הסרטים היא פעולת המשך ל"פסטיבל הסרטים לזכויות האדם", שהמכון יזם לפני למעלה משנתיים. "ראינו שאי אפשר כרגע לארגן פסטיבל סרטים בינלאומי ברמאללה. זה מסוכן מדי, ואף אחד לא ירצה להגיע", אומר ח'לייפי, "אז החלטנו במקום זה להתרכז בהפקה של סרטים העוסקים בזכויות האדם". בוועדת הקונספט חברה גם הבמאית והמפיקה הישראלית אסנת טרבלסי, כך ששיתוף הפעולה עדיין חי, גם אם בשקט ומאחורי הקלעים.

עד עכשיו הסרטים הוקרנו כבר בפסטיבלי קולנוע ברוטרדם ובשוודיה, הם יוצגו בפסטיבל הקולנוע לזכויות האדם בפראג, וישודרו בתחנות הטלוויזיה הפלסטיניות השונות. ההקרנה בסינמטק תל אביב היא חד פעמית.