פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דו"ח מיוחד: ביקור בסט "דו"ח קולבר" של סטיבן קולבר

      איך עובדת "דו"ח קולבר", מתוכניות הסאטירה החשובות בארה"ב? מה הופך את סטיבן קולבר לאייקון? מיכל רשף ביקרה בסט התוכנית בניו יורק וחזרה עם כל התשובות. בלעדי

      מבחוץ זה נראה כמו עוד בית דירות שגרתי באפר ווסט סייד של ניו יורק. קיר לבנים אדומות ודלת כניסה צנועה ברחוב פנימי שלוקח שתי רכבות ו-15 דקות הליכה ברגל כדי להגיע אליו ממרכז העיר. רק הגגון הכחול והצנוע בכניסה עליו כתוב "The Colbert Report" (באנגלית היא מבוטאת ללא ט' בשתי המילים, "קולבר ריפור") מגלה שבתוך האפור הזה, קורה משהו שמיליוני אנשים ברחבי העולם צופים בו באדיקות. ניו יורק מציעה הרבה אטרקציות, זה לא חדש, מ"ספיידרמן" המחזמר הכושל ועד מהמטרופוליטן ופסל החירות, כולם בולטים למרחוק, אבל האטרקציה המגניבה של ניו יורק נמצאת בבניין האפור שחבורת עיתונאים עומדת כעת מחוצה לו, מחכה להצצה הנדירה לתוך האולפנים מהם קולבר מוציא את הקול החשוב שהוא משמיע ואם אפשר – קצת זוהר של אולפני טלוויזיה לא יזיק.

      אלא שכמו הבניין האפור שמכיל את תוכניתו, זוהר הוליוודי זה הדבר האחרון שתמצאו אצל סטיבן קולבר. תנסו אולי כמה רחובות מכאן, באולפנים של ה"דיילי שואו" של ג'ון סטיוארט. קולבר, כמו גם הצוות שמקיף אותו, מסביר פנים מאוד ונטול גינונים מיוחדים, ואשת יחסי הציבור שלו מושיבה את האורחים בחדר ההפקה כאילו היה זה סלון הבית הפרטי שלה.

      ואכן, הפתעה, כך זה גם נראה: פסלונים ופרסים בהם זכה קולבר במהלך שנותיו מונחים בחלל ופורטרטים שלו תלויים בגאווה על הקיר כאילו צוירו על ידי בן משפחה. "המעריצים שלחו לנו אותם", מספרת אשת היח"צ בגאווה ובינתיים תשומת הלב נודדת למגוון האביזרים שהוא מציג בתכנית, המפוזרים גם הם ברחבי החדר. אפילו דגני הבוקר על שם הנשיא ברק אובמה, "Obama O's", נחים בשלווה על המדף, כמו הדגנים בבתים של כולנו.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      אין פולחן אישיות וחוץ מזה - המעריצים ציירו. פורטרט של קולבר מתוך האולפנים בניו יורק (צילום: מיכל רשף)

      לפני שצוללים לתוככי תעשיית "דו"ח קולבר", חשוב להבין למה בכלל כדאי לבזבז זמן בניו יורק ולהגיע לשם: סטיבן קולבר הוא לא סתם קומיקאי, הוא תופעה. האיש שהתחיל ככתב של ג'ון סטיוארט ב"דיילי שואו", נחשב כעת, בגיל 46, לאחד הקומיקאים האיכותיים בארה"ב הגורר אחריו עדת מעריצים נאמנה גם מחוצה לה. בכל יקום אחר יכול היה קולבר המשכיל, בן למשפחה אירית-קתולית אדוקה ובעל עשרה אחים, להיות פקיד אפרפר במשרד ממשלתי. במקום זה, הוא החליט לצחוק על הפקידים האלה ולעשות מזה את אחת התכניות המשפיעות בערוץ קומדי סנטרל האמריקאי – "דו"ח קולבר".

      בחודש אוקטובר האחרון, החליט קולבר לעזוב את האולפן החמים הזה ולנסוע לוושינגטון הבירה, כאשר הוא ואביו הרוחני ג'ון סטיוארט קיימו את "העצרת למען החזרת השפיות/הפחד"- אירוע המוני אליו הגיעו 215 אלף בני אדם, שקראו להחזרת השיח השפוי למערכת הפוליטית, על רקע זריחתה של "מפלגת התה" השמרנית וקולות ימניים כמו גלן בק וחדשות ערוץ FOX. העצרת עשתה רעש רב בארה"ב וגם מחוצה לה, והקפיצה עוד יותר את מעמדם של סטיוארט, שכבר הפך לאייקון חדשות של ממש, אבל גם את של קולבר, שמאז חיזק את מעמדו כאייקון סאטירה עצמאי, נושך ובעיקר משפיע.

      "ההפקה לא תכננה את זה במשך זמן רב, אבל היתה מעיין התעוררות עממית", מסבירה מרדית' בנט, מפיקת התוכנית בשיחה עם וואלה! תרבות באולפן. "העצרת היתה מוצלחת מאוד והיה כיף לתכנית שלנו ול'דיילי שואו' לעשות משהו ביחד. היינו מאוד מופתעים מכמות האנשים שהגיעה. אבל חשוב לזכור שלפני הכל, התוכנית שלנו היא קומדיה. העצרת אמרה הרבה דברים שונים להרבה אנשים שונים אבל בסופו של דבר אנחנו מנסים שאנשים יצחקו ועשינו את זה עם העצרת. אם זה עשה משהו לאנשים, אז זה נהדר".

      ניסו למתג את העצרת כאירוע תמיכה במפלגה הדמוקרטית, בגלל האופי הליברלי של "דו"ח קולבר" ו"הדיילי שואו".

      בנט נחרצת: "לתכנית אין אג'נדה פוליטית. היא עוסקת בקומדיה ובלעשות כיף עם מה שקורה באמת בעולם האמיתי, אז למרות מה שאנשים חושבים, זה לא המצב. התוכנית צוחקת על כל מיני סוגים של פוליטיקאים".

      אז בעצם זה פשוט קל יותר לצחוק על רפובליקנים?

      בנט צוחקת: "אני לא יכולה אפילו להגיד את זה. כולם שווים".

      סטיבו קולבר עם מישל אובמה (AP)
      אג'נדה פוליטית? מה פתאום. קולבר עם מישל אובמה, אשת נשיא ארה"ב (צילום: AP)

      ד"וח קולבר משודרת בקומדי סנטרל ארבעה ימים רצופים בשבוע, מיום ב' ועד יום ה'. מלבד בנט, על התכנית עובד מדי יום צוות מיומן של 85 אנשים שמתרוצצים מסביב, כאשר קולבר עצמו מהווה שותף פעיל בכתיבת הבדיחות. נראה שהמערכת כולה מגויסת נגד האויב מספר 1 של תוכניות מהסוג הזה – השחיקה: "זה מאתגר", אומרת בנט. "זו תכנית נושאית מאוד כך שהרבה מאוד מהתכנית נכתבת ומופקת ביום אחד וזו עבודה קשה מאוד. אבל יש לנו את אותם אנשים פה במשך חמש שנים, כך שכולם מכירים את התרגולת וממש טובים בעבודתם. אבל זה עדיין מאתגר בכל יום".

      הנושאים האהובים על צוות הכותבים הם כמובן כל דבר שקשור בהבכת סנטורים רפובליקנים, אך נראה שגם ישראל ויחסיה עם העולם לא עוברים להם ליד האוזן. כך למשל, הפך הסרטון בו מדבר קולבר על הציפור הלאומית של ישראל, הדוכיפת, ללהיט רשת וגם החלטתו להמיר את דתו ליהדות (החלטה שהחזיקה מעמד 40 דקות בלבד) גררה כותרות בעיתוני הבידור. "התוכנית מנסה להיות שווה ומאוזנת לגבי הקומדיה", אומרת בנט בתשובה לתאורית היותה של התוכנית פרו-ישראלית. "אני חושבת שזה מה שהופך אותה למצליחה, כך שאין זווית מיוחדת". טוניה בראקו, המפיקה האחראית, נחרצת יותר: "מה שיש עכשיו בחדשות זה מה שנגיב עליו".

      התוכנית נוטה לרוב לצחוק על דמויות רפובליקניות כמו ביל אוריילי וגלן בק. אתם מקבלים תגובות מהדמויות האלו?

      בנט: "אני חושבת שלאנשים יש חוש הומור טוב מאוד. ביל אוריילי למשל, היה אורח בתוכנית וסטיבן התארח בתוכנית שלו. לאנשים שעוסקים בחדשות יש לרוב הומור טוב מאד והם מבינים שאנחנו עושים סאטירה, כך שאין רוח רעה".

      בראקו: "אבל הם לעיתים קרובות מתייחסים לתכנית שלנו ול'דיילי שואו' בתכניות שלהם".

      בנט: "כן, זה נחמד".

      סטיבן קולבר עם ביל אוריילי (AP)
      היריבים דווקא מעריכים. קולבר עם ביל אוריילי (צילום: AP)

      לאחר התרשמות מחדר ההפקה, עוברים האורחים דרך מסדרונות צרים לאולפן בו מצולמת התכנית. בטרם הצילומים, משתעשע קולבר עם הקהל, נותן להם לשאול אותו שאלות ואף מחלק להם את הצמידים האדומים המסמלים את המאבק להעלאת המודעות לשמירה על פרק כף היד, מאבק שהחל לאחר שקולבר שבר בעצמו את פרק כף היד ובהזדמנות זו, החליט גם לגחך על צמידי לאנס ארמסטרונג המפורסמים. בניגוד למיתולוגיות על אולפן ה"דיילי שואו" בו גדל, אין בקולבר שמץ של התנשאות. הוא מתבדח עם הקהל, שואל לשלומו ומעודד אותו בין הטייקים. לא פלא שלוקח לו מספר דקות להרגיע את המעריצים שצועקים "סטיבן! סטיבן!" בפתיחת התכנית.

      הצילומים לוקחים כשעה, במהלכה צולח קולבר את רוב הטייקים בלי להתפקע מצחוק. האורח על הסט היום הוא הבמאי מייקל מור, אותו קולבר מציג כ"ג'יימס בונד החביב עליי – רוג'ר מור". לאחר מכן הוא ניגש ללחוץ ידיים לקהל כאילו היה הוא בעצמו האורח.

      כמראיין, נכנס קולבר לדמותו של הרפובליקני השמרן, ושואל את מור על מאבקו האחרון למען איגודי העובדים במישיגן, כאשר הוא מראה סימפטיה רבה לרשויות שמנסות לגבות מהתושבים מיסים גבוהים. הדמות הזו היא כמובן צינית, ומציגה את השמרנות בארה"ב באור מגוחך מאוד, או כמו שהסביר קולבר כבר בתחילת העונה הראשונה את האיזון של התכנית: "בתוכנית הזו הקול שלכם יישמע – בצורת הקול שלי".

      סטיבן קולבר (AP)
      הקול שלו - הקול שלכם. קולבר באולפן (צילום: AP)

      הפיכתה של "דו"ח קולבר" לתופעה גם בישראל (כאן היא משודרת בערוץ HOT קומדי סנטרל בימי א') מעוררת עניין רב בתעשייה האמריקאית באשר לעתידה. קולבר עצמו הוא אמנם לא בדרגת החשיבות המיוחסת לסטיוארט הוותיק, אבל היי, אפילו בגראמי הוא הצליח לזכות, כך שגם ספקולציות על תוכנית ברשת ארצית, הן לא דבר מופרך למדי. מבחינת הפקת התוכנית, העתיד נראה די יציב באותו בניין אפור בניו יורק. "אין לנו תוכניות להתפתח בשלב הזה", אומרת בנט. "גם לא קיבלנו הצעות מרשתות ארציות או משהו כזה. התוכנית אוהבת מאוד את ערוץ קומדי סנטרל ואין לנו תוכניות להתפתח מעבר. זאת תכנית מצליחה מאוד ויש לה קהל נאמן".

      בראקו: "יש יותר חופש בכבלים מאשר ברשת ארצית, כך שאנחנו מקום טוב להיות בו כשאתה מנסה להיות חד".

      איך אתם יכולים לחדש לצופים שלכם בעונות הבאות?

      בנט: "לתכנית עצמה אין תכניות להשתנות באופן דרסטי. מה שהופך את התכנית לטובה זה כשעולים נושאים חדשים שמתאימים לה, ואנחנו יכולים לשחק איתם ולפתח אותם. למשל, כששמענו שלא היה מימון לקבוצת ההחלקה האומנותית לאולימפיאדה. אלו ההזדמנויות שאנחנו יכולים לקפוץ עליהן וזה גם מה שעשינו. עזרנו לגייס את 350 אלף הדולר שהיו דרושים לקבוצה והלכנו לאולימפיאדה. סטיבן אפילו ניסה להתקבל לנבחרת. החלק הכי טוב במציאות הוא כשאנחנו יכולים להכניס את עצמנו לתוכה ולעשות איתה חיים".