בין קודש לחול: "הבורג'ס" - עוד סדרת טלוויזיה שכדאי לעקוב אחריה

עם עליית "הבורג'ס" בישראל (שבת, HOT), אפשר היה לחשוב שהנה, עוד אפוס היסטורי, עוד משפחת פשע מתוסבכת, עוד דרמה עתירת תקציב ובקרוב יימאס לנו מכל השפע הזה, אבל לא, ממש לא. רק תמשיכו להציף אותנו בטלוויזיה משובחת ובסדרות מושקעות, ותנו לנו לעשות את החישובים וההתאמות. תאתגרו אותנו עם עוד סדרה מושקעת, תמשיכו להתייחס אלינו כצרכני טלוויזיה כפייתיים שהמסך הקטן הוא כל חייהם, ואנחנו - למרות תחושת המועקה, למרות המתח והלחץ, למרות קוצר הזמן - כבר נסתדר איכשהו. נישן פחות שעות, נקרא פחות ספרים, נפסיק ללכת לקולנוע, יהיה בסדר. רק אל תפסיקו.

"הבורג'ס", היא עוד אחת מהיצירות שמוגדרת כ"סדרת מופת קלאסית" עוד לפני שהספיקה להותיר איזשהו חותם, אבל כבר אפשר להרגיש את ההתמכרות. אוי ואבוי. כמובן שגם אפשר להרגיש את המצוקה של הרשתות האמריקאיות, שרואות כיצד סף הריגוש של הצופה עולה משנה לשנה, ונאלצות להעלות את הסטנדרטים ולהתאים את עצמן לדרישות.

היום כבר לא מסתפקים בהצצה לתקופה היסטורית מסקרנת, לא מסתפקים בדינמיקה הייחודית של משפחות הפשע, אפילו נבירה לתוך עולמם המסתורי של אנשי הוותיקן היא לא אטרקציה מספקת. כיום צריך לאגד את הכל ביחד, לשלב את זה עם הפקה עם תקציב חולני, לבנות תפאורה בעשרות מיליוני דולרים, לגייס שחקן זוכה אוסקר (ג'רמי איירונס), ולקוות ולהאמין שאין לנו חיים מלבד לטלוויזיה. וזה בהחלט הולך לכיוון הזה.

עדיין לא ברור אם "הבורג'ס" היא אכן הקלאסיקה שתיחקק בפנתיאון (קצת דרמטית מדי, קצת פומפוזית מדי), אבל היא בהחלט עושה הכל נכון. מאבקי האפיפיורים במאה ה-15 ברומא נותנים את סיפור המסגרת המסקרן. תפאורת הכנסייה ותאי הווידויים נותנת לאירועים הילה קדושה
כבדת משקל. סצנות הפשע, שלא חוסכות באכזריות ואלימות, עומדות בכל הסטנדרטים הנדרשים. הפסקול מלא פאתוס ועוצמה דתית, והדם זורם לצד גביעי היין הקדושים.

כמובן שכבר אי אפשר לעשות טלוויזיה בלי עירום ("אמנותי") וסצינות מין מפורטות (במשפחת בורג'ה אפילו רומזים לגילוי עריות), ובאמת שנחמד לראות סוף סוף איך האפיפיור מצליח לשגל צעירות מהצד במסגרת תפקידו ומחויבויותיו, ואילו תירוצים הוא מספק לעצמו ולאל.

הפעם, כאמור, אפילו אלוהים נוכח בכל פינה (שכהרגלו, עומד גם לצד הרעים וגם לצד הטובים), וכמו שסיכם זאת האפיפיור, השש אלי קרב: "האל ינקום ביריבינו, בעזרתנו האדיבה". כולם מושחתים, כולם שנונים וחדים, כולם אכזריים וחסרי מוסר ורחמים. ככל שהדמויות קיצוניות יותר, יותר כיף להזדהות איתן.

אמנם "הבורג'ס" היא לפני כל ביקורת נוקבת על הדת הממסדית ומשווקיה, אבל היא מצליחה למתג גם את צופיה. הפכתם אותנו לצמאי דם ולרודפי ריגושים, למפלצות על כורסה. בלי הרעלות וקנוניות, בלי רציחות ונקמות, בלי סקס נוטף והנאות אסורות – כבר אין לנו טעם לפתוח טלוויזיה.

המבחר הולך וגדל, אך הזמן הולך ואוזל. הספריות בממירים השונים כבר גדושות בכל טוב, הדיסקים הצרובים נערמים ליד המחשב ורשימת ההמתנה גודלת ומתארכת. אין זמן, אין פנאי, ואנחנו רק רוצים עוד ועוד. למושחתים שכאלה, הצלילה לחיי "הבורג'ס" היא טבעית ומהנה.