יש יוצרים שבזכות הגדולה שלהם שימשו השראה לממשיכי דרך ולחקיינים, ויש יוצרים שהפכו לאלמותיים משום שפשוט אי אפשר לחקות אותם. גרהאם גרין שייך לקטגוריה האחרונה. במלאת 20 שנה למותו של הענק האנגלי, הפציעה פן הוצאה לאור מבית ידיעות ספרים ביוזמה מבורכת של תרגומים חדשים או מחודשים לספריו. את הסדרה פותח המותחן הקלאסי "ברייטון רוק", שנכתב ב-1938 ומעולם לא ראה אור בעברית עד כה.
צ'רלס הייל הוא עיתונאי שנשלח מטעם עיתונו "המסנג'ר" לעיר הקיט האנגלית ברייטון . שני אנשים שהוא פוגש שם משפיעים על חייו וגם על מותו האחת היא איידה ארנולד, זמרת חובבת גדולת מימדים ומלאת עליצות. השני הוא נער בשם פינקי, המנהיג של כנופיית רחוב קטנה ועלובה, אותה ירש לאחר שמנהיגה הקודם נרצח. הייל מת מהתקף לב שמוגדר כ"מוות בנסיבות טבעיות", אולם לאיידה ברור שלא זו הסיבה והיא יוצאת לחקור. היא מנסה לתפוס את פינקי, בו היא חושדת כרוצח, וגם להציל את רוז, נערה שעימה פינקי עומד להתחתן רק משום שיש לה מידע מפליל עליו.
גיהנום - ברור, גן עדן - אולי
גרין הושפע מענקי ספרות שקדמו לו וב"ברייטון רוק" הוא אף מזכיר בפירוש את אחת הגדולות שבהם, אגתה כריסטי. כמו אצל רבים אחרים, גם כאן תוכלו למצוא רצח באתר אקזוטי ואזרח פשוט, אכפתי ומלא תושייה שמטיל ספק ולא משלים עם ממצאי המשטרה. רק שב"ברייטון רוק", בניגוד לספרי המתח הקלאסיים, נוקט גרין בטריק מעניין וייחודי: כבר מהפתיחה ברור מיהו הרוצח ומי דולק בעקבותיו, וניתן לשער גם מה יהיו תוצאות המפגש ביניהם. היכן, אם כן, נמצא העוקץ במותחן שבעמודיו הראשונים כבר הותרה התעלומה?
ובכן, התשובה פשוטה. סיפור שעל פני השטח נראה כמו עוד חקירה בלשית הוא בעיקר כהרגלו של גרהאם דיון פילוסופי ארוך בשאלת האמונה, יחסה של הדת אל החוטאים וההבדלים בין טוב לרע. פינקי הוא קתולי אדוק שגדל על ברכי הכנסייה והפך בעזרתה לסדיסט. ההטפות ומסע ההפחדות שעבר הובילו אותו למסקנה שיש רק סוג חיים אחד אחרי המוות. "האתאיסטים האלה, כלום הם לא יודעים מהחיים שלהם. ברור שיש גיהינום. להבות וסבל נצחי", הוא אומר לרוז (עמודים 79-80), "נשמות מעונות" . כשהיא משיבה לו שיש גם גן עדן הוא עונה: "אה, אולי. אולי". ומכיוון שממחנכיו שאב את הרושם שכולם מקבלים את אותו שכר בעולם הבא, מדוע להתאמץ ולהיות אדם טוב יותר בעולם הזה?
לעומת פינקי, איידה מצטיירת כמילף אולטימטיבית: אישה בגיל המעבר, מצחקקת, ליברלית וטובת לב עם חמוקיים שופעים שמעידים על מיניות מתפרצת. דרך תכונות האופי והמראה שלה, גרין מצייר דמות חילונית ונהנתנית עם כוונות טובות. רוז מצביעה בשיחתה עם פינקי על ההבדלים בין עולמם של הרוצח הצעיר והאישה עתירת הניסיון (עמוד 135): "גם אתה קתולי. בנלסון פלייס כולנו היינו קתולים. אתה מאמין בדברים. כמו גיהינום. אבל רואים עליה שהיא לא מאמינה בשום דבר... רואים עליה שהחיים מתייחסים אליה יפה".
להבין בלי להתאמץ
לא בכדי הפך גרין לאחד הסופרים החשובים במאה ה-20. עלילה פשוטה, לכאורה, יוצרת רגעים לא מעטים של טרדה וחוסר נוחות, כיאה לספר מתח משובח ומתעתע. "לא חלפו שלוש שעות מרגע שהגיע לברייטון, והייל כבר ידע שבכוונתם לרצוח אותו" זהו משפט הפתיחה של הרומן, המרמז על החוויה הצפויה לכל אורכו. כמו בסיפור "הרוצחים" של המינגווי, כל התמונה, כביכול, מתבהרת כבר בפרק הראשון, אבל גרין לא משתמש לרגע בנוסחה הקבועה של תעלומת רצח והתרה בעקבותיה. הסאב טקסט שלו לוקח את הסיפור לכיוון שונה לחלוטין. היופי פה הוא שלא צריך להתאמץ כדי להבין את זה, פשוט לזרום עם המלים והרעיונות.
73 שנים אחרי צאתו של "ברייטון רוק", שאלת המידה בקידושו של החטא על ידי הדת עדיין מהדהדת בכל התרבויות בעולם, כולל, כמובן, התרבות היהודית. זו סיבה מצוינת לנצחיותו של הספר, אבל היא אינה העיקרית. שפתו הקולחת וכתיבתו השוטפת של גרין ראויות לתחילת המאה ה-21 באותה מידה שהיו ראויות לאמצע המאה ה-20. מבחינה זו, יש לומר מלים טובות על המתרגם המנוסה יואב כ"ץ, שהשכיל לאחות בין התקופות ולהציג רומן היסטורי במעטפת מודרנית מבלי לפגום בחשיבותו או באמינותו. זו משימה שלעתים קרובות אינה מוכתרת בהצלחה אצל מתרגמים. תפור מעלילה מרתקת ורבת משמעויות, סיום מעולה ותרגום מושלם, "ברייטון רוק" הוא מתאבן מוצלח במיוחד לפרויקט גרהאם גרין של ידיעות ספרים. עכשיו נותר רק להמתין לתרגומים הבאים.