פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מכת בכורה: "וביום השלישי" של משה איבגי - מרשים, אך לא נטול פגמים

      למרות שהוא סובל ממחלות ילדות אופייניות לסרט ביכורים, "וביום השלישי" שביים משה איבגי הוא סרט מרתק, שאין הרבה כמוהו בסביבה. מרט פרחומובסקי חולה אהבה

      קשה שלא להתרשם מ"וביום השלישי", עבודת הבימוי הראשונה של שחקן העל משה איבגי. למרות הפגמים הלא מעטים של הסרט, מדובר ביצירה שאפתנית ומיוחדת, שאי אפשר לטעות באותנטיות שלה. איבגי רקח יצירה פסימית וכואבת, פסיפס של דמויות אבודות, שמשקפות דרכן חברה החולה במחלה ממארת. במידה רבה, בגלל סגנונו הבוטה ואופן ההתפתחות של הסיפור, מזכיר סרטו של איבגי את "החיים ע"פ אגפא" המכונן של אסי דיין מלפני שני עשורים.

      אלא שבעוד הסרט של דיין נבר באופן ישיר בשדים של החברה הישראלית של התקופה, הסרט של איבגי שואף כנראה לאמירה אוניברסלית יותר, ועל כן יוצר סיפור שאמנם מתרחש בתל אביב, אך במידה מסוימת הוא יכול היה להתרחש בכל מקום.

      המרחב שבו מתקיים "וביום השלישי" הוא מרחב מופשט במידה רבה, כמעט פנטסטי, שהחוקיות שלו אינה לגמרי ברורה ומנומקת, ועל כן שורה על הסרט אווירה חידתית ומוזרה של מין אגדה אורבנית מסויטת.

      מתוך הסרט וביום השלישי (יח"צ)
      אווירה חידתית, מרחב מופשט - תוצאה כמעט פנטסטית. מתוך "וביום השלישי"

      "וביום השלישי" מורכב מסיפורים מצטלבים של מספר דמויות: מיכל, נערת ליווי שמתמחה בהגשמת פנטזיות מיוחדות של לקוחותיה (הילה פלדמן), שמגלה במפתיע סוד מערער מעברה; אילנה (אפרת בן צור), אישה שמואסת בחיי המשפחה, ומתפתה להרפתקה רומנטית מסוכנת; חוקרת מס ההכנסה שרה (עלית קרייז), שנקלעת לסכנת חיים בעקבות הסתבכות מקבילה בשתי חקירות רגישות; ניקול (גל סלומון), נערה מאופקים, שמגיעה לתל אביב בעקבות האהבה, אך אינה מצליחה לפגוש את אהובה; ולבסוף אלישע (משה איבגי), בעלים של פאב, שמסתבך בפרשת הטרדה מינית תמוהה. כל אלו מרכיבים פסיפס דרמטי מורכב, שמגיע לשיא במערכה אחרונה מפתיעה (ומרשימה מאוד בעיצובה הקולנועי), כאשר ההשפעה מיצירות המופת של הז'אנר – "תמונות קצרות" ו"מגנוליה" – מהדהדת תמיד ברקע.

      אין מה לעשות, העובדה שמדובר בסרט ראשון של במאי, גם אם מדובר במישהו שבילה אלפי שעות על סטים של סרטים, ניכרת היטב ב"וביום השלישי". הסרט של איבגי לא מצליח להימנע ממחלות ילדות ידועות של במאים מתחילים, כמו יומרה פילוסופית עודפת, חספוס טכני מסוים וגם כמה מהלכים בוסריים ומופרכים בתסריט (חכו לסצנת האורגיה), שלוקחות את הסרט לאזורים יותר מדי הזויים ופוגמות באמינות האנושית של העולם שהוא יוצר.

      מתוך הסרט וביום השלישי (יח"צ)
      זו תמונה יפה, אבל חכו לסצנת האורגיה. מתוך "וביום השלישי" (צילום: יח"צ)

      המזל של איבגי הוא, שיש לו יכולת מרשימה מאוד להדריך שחקנים, ולעצב באמצעותם עולם רגשי עתיר ניואנסים ומסוגנן. ההישגים המשחקיים המרכזיים בסרט הם של הנשים – פלדמן, בן צור, סלומון וקרייז – שהתחלקו בצדק בפרס המשחק בפסטיבל ירושלים האחרון; ארבעתן יוצרות דמויות שלמות ואמינות, שחודרות עמוק לנשמה.

      בסופו של דבר, "וביום השלישי" הוא לא יצירה שלמה שאפשר להמליץ עליה בלי הסתייגויות, משום שלעתים קרובות מדי עוצמת הפגמים של הסרט עולה על זו של ההישגים שלו. מצד שני, מדובר ביצירה מעניינת ומגרה, שלא תשאיר אתכם אדישים. אין הרבה סרטים כאלה בסביבה, ולכן שווה לתת צ'אנס גם לאיבגי הבמאי.