תרבות יום ו': "וביום השלישי", קייטי בי, ג'יימי וון, גרהאם גרין

מצד אחד, יש לכם סרט עשוי עלילות מצטלבות סטייל "תמונות קצרות", "מגנוליה" ו-"21 גרם". מצד שני, קומדיה רומנטית ששואבת השראה מ"לפני השקיעה" ו"לפני הזריחה". בראשון סוללה של כוכבים, משרון אלכסנדר ועד אפרת בן צור. בשני – המוזיקאי מוקי והשחקנית נרונה דה-מסדו קפלן. האחד עתיר יומרה, השני דל תקציב – ושניהם לא רק תוצרת כחול-לבן אלא גם עבודות הביכורים העלילתיות של הבמאים שלהם.

אכן, שני סרטים ישראליים מגיעים בסוף השבוע לבתי הקולנוע. האחד הוא "וביום השלישי", הסרט הראשון שמביים השחקן של המדינה, משה איבגי, בו הוא מביא אוסף של סיפורים המתחברים יחדיו לכדי פורטרט לא מי יודע מה מחמיא של ישראל 2011. השני הוא "ז'טאם איי לאב יו טרמינל" של דני מנקין, המגולל את סיפור התאהבותם של ישראלי מבולבל שמפספס את טיסת ההמשך שלו בפראג והאנגלייה הפלרטטנית שהוא פוגש בשדה התעופה. ביחד, שני הסרטים מציגים את שני הקצוות של הקולנוע הישראלי העכשווי. שווה לבדוק – ולא רק בגלל יום העצמאות המתקרב והגאווה הלאומית שהוא מעורר בנו.

הקיץ בפתח ועמו כל הפופ הזבלי שיינשא מעל גלי האתר של תחנות הרדיו השונות. רגע לפני שאתם מזיעים מהאוזניים ולא רק בגלל המעלות המטפסות, יש לנו שתי חלופות מרעננות ומעט יותר אינטליגנטיות בשבילכם, שתיהן מבית היוצר של אנגליה הצוננת.

האחת היא קייטי בי ואלבום הבכורה שלה "On A Mission", שהגיע למקום השני במצעד הבריטי ושיגרום לכם לנענע לא רק את הישבן אלא גם את הנשמה. ההצעה השנייה שלנו היא "Mirrorwriting" של ג'יימי וון, גם הוא אלבום בכורה של אחת ההבטחות הגדולות של השנה – ואם כבר נשמה, אז כאן יש ממנה בשפע ובמקצבים יותר איטיים, מה שמתאים בול לעונת המעבר.

שני האלבומים נמצאים על התפר שבין פופ מיינסטרימי למוזיקה אלקטרונית עדכנית, אבל אין בהם שום דבר אלטרנטיבי שירתיע את החוששים ושום דבר מגעיל שיעורר קבס בקרב מיטבי הלכת. בקיצור, הפסקול המומלץ למדורת השבט.

יש סופרים שיודעים לספר סיפור טוב אבל לא מותירים לנו דבר להרהר בו לאחר הקריאה. ויש כאלה שכל כולם הרהורים ותובנות מעמיקות, אבל עלילה – נו, בואו נאמר, שעדיף כבר לשמוע הרצאה על הספר שלהם מאשר באמת לקרוא אותו. אבל יש, כמובן, את אותם יחידי סגולה שיודעים לעשות גם וגם, גם לרתק אותנו לסיפור וגם לעורר בנו תובנות, ובדיוק בשבילם אנחנו בכלל מוכנים לסבול את כל הספרים הבינוניים שאנחנו נאלצים לקרוא בדרך אליהם.

ובכן, הפסיקו לחפש: הסופר הבריטי גרהאם גרין הוא בדיוק אחד מהמהוללים האלה והידיעה על יציאתו לדרך של פרויקט התרגום לעברית של כתביו היא אחת המשמחות. ועוד יותר משמחת היא ההחלטה להשיק את הפרויקט הזה עם "ברייטון רוק" – אחד מספרי המתח המשובחים שכתב גרין. ורק כדי שתבינו עד כמה ייחודי הספר הזה, נגלה לכם שכבר בעמודים הראשונים לא רק שתדעו מי נרצח אלא גם מי הרוצח – ועדיין אין סיכוי שתצליחו להניח את הספר הזה בצד. גרין הוא אחד הסופרים הגדולים של המאה ה-20 ולא בטוח שהוא הוערך במידה שהגיעה לו. עתה יש לכם הזדמנות לתקן את המצב. באמת שלא כדאי לכם לפספס אותה.