עולם המוזיקה סוער. מאז המאבקים בין טופאק שאקור וביגי סמולס לא זכורה יריבות לוהטת שכזו. אתמול (שלישי) מדינת ישראל זכתה לגרסה המקומית של הקרב העקוב מדם בין החוף המזרחי לחוף המערבי, כששני היריבים הגדולים, צביקה פיק ודודו אהרון, התכנסו לשיחות שלום בתוכנית "מקום לשניים", הקמפ דייויד של ערוץ 24. ואם פולני ותימני מסוגלים לשבת בחדר אחד מבלי להתקוטט (ולפרקים אפילו להקשיב אחד לדברי השני), האין כולנו יכולים להסתדר בהרמוניה? ברוכים הבאים לערוץ האו"ם.
ההגדרות המלחמתיות הן לא המצאה שלנו. בערוץ המוזיקה מכנים את זה "חודש דו קיום", שבמהלכו הם מפגישים מוזיקאים משני צדי המתרס למען "קירוב הלבבות". כמובן שאי אפשר להתעלם מהאירוניה שטמונה בעובדה שהמפגש ה"טעון" נעשה דווקא באולפני ערוץ 24, כי זה כמעט כמו שביבי נתניהו יתעקש לקיים את שיחות השלום עם הפלסטינים דווקא במערת המכפלה. הרי ערוץ המוזיקה הוא זירת הפשע, הוא לב הסכסוך, הוא ההוכחה הניצחת לסטטוס קוו החדש ולניצחון הברור של צד אחד.
האירוניה לא הסתכמה בזה. בשלב כלשהו צביקה פיק הביע זעם על התקשורת ש"מלבה את המאבק", וזאת על אף שהוא אמר את הדברים הללו בתקשורת, ועוד זו שמלבה את המאבק. משעשע לחשוב שאנחנו אמורים להאמין שכוונותיו של ערוץ 24 טהורות, כאילו הוא הצד המפשר. הערוץ שביום המימונה הגדיר את שידוריו כ"יום רק למרוקאים", מתיימר לפתע לחשוף את הרב גוניות שלו. המקום שאמור להתעסק בדבר טהור כמו מוזיקה, רק חושף את ההתעסקות האובססיביות שלו בעניין העדתי ובמאבקי הז'אנרים. במקום שיודה כי בחירותיו האמנותיות נובעות רק משיקולי פופולריות, כמו כל ערוץ מסחרי, ויצהיר כי הוא פשוט מחויב למוזיקה ישראלית מצליחה, ערוץ 24 מראה עד כמה הוא נהנה לנצל את המתיחות שהוא אחראי לה.
דיווה לדיווה
אבל למה רק לבקר? הרי המפגשים במסגרת "מקום לשניים" אכן הצליחו להראות לא פעם את הדמיון בין שני צדי המתרס. השיחה בין קרן פלס למשה פרץ, למשל, הוכיחה שבשני הז'אנרים ניתן למצוא טיפוסים מלוקקים במידה שווה. המפגש בין פבלו רוזנברג לליאור נרקיס חשף שני זמרים חביבים וסימפטיים, שלאף אחד מהם אין מושג על כמה במות הוא עומד להופיע ביום העצמאות (בין שלוש לשמונה).
השיחה בין צביקה פיק לדודו אהרון כבר הבהירה גורם משותף נוסף: העובדה שאדם מצטיין בשירה והוא בעל יכולות פרפומריות, אינה בהכרח אומרת שהוא איש שיחה מעניין. הדו שיח ביניהם היה עילג, מתיש ומשעמם, ולמעשה, בהתחשב בנטייה המגלומנית של צביקה לקשקש ללא הבחנה, קשה להגדיר את זה כ"דו שיח". בהמשך פיק ואהרון הצליחו למצוא אלמנט משותף נוסף: לשניהם יש חברה בת 25.
וכך, אחרי שעה של קשקושים חסרי תוחלת, אחרי שדודו אהרון העליב שוב ושוב את צביקה פיק עם שאלות על "איך היה בסבנטיז" ("בטח השמועות עליך הגיעו מפה לאוזן", תיאר אהרון את תקופת האבן של הקולגה הקשיש), אחרי ההצהרות על "הידברות בין הצדדים" ועל "רצון לפשר בין המחנות", אחרי ימים שלמים של אולפנים שקופים ושל "אייל גולן קורא לך" אין מנוס מלהגיע למסקנה: הדבר האחרון שאכפת לאנשי ערוץ 24 זה מוזיקה.