אם יש משהו שלמדנו מקרן פלס בערב יום העצמאות זה שקול יפה זה נחמד אבל להביא חליקה מרשימה זה מה שבאמת תופס את תשומת לב הקהל. ובאופן לא מפתיע בכלל, עם צאת החג, עלו זו מול זו שתי תוכניות שמושתתות על סלפסטיק ונפילות משוכללות. ההבדלים ביניהן הם בעצם רק שהאחת מנסה לתת פסאודו ערך מוסף והשנייה כנה לחלוטין עם עצמה ועם הקהל שלה.
ערוץ 2 עלה אמש (שלישי) עם "101 דרכים לעוף משעשועון", פורמט רכש שמבדר אנגלים, תורכים וגרמנים, והעיקרון שלו פשוט שתי קבוצות שונות באיפיון (והפעם - פנסיונריות שאומרות "מדליק" ומאמינות שאלוהים הוא הקמע שלהן נגד צעירים מאגניבים שבאו כדי להגדיל את כמות החברים שלהם בפייסוש) מתחרות בכאילו-שאלון-ידע, והמפסיד מושלך למים בשלל דרכים יצירתיות בתוך עגלת סופר מתגלגלת, על טיל יורק אש, בתוך כדור מתכת מתגלגל וכיוצא באלו.
מוכרחים להודות שארבע פנסיונריות שיושבות בתוך עגלת סופר זה דבר מצחיק לכשעצמו אפילו אין שום צורך להשליך למים אף אחת הן. אבל אם כבר יש טוויסט סדיסטי בילט-אין בתוך הפורמט עצמו, למה לא לתת לעפר שכטר המנחה להתפרע מעט יותר עם העניין? משום מה "101 דרכים לעוף משעשועון" רוצה גם ללכת על הקו הבידורי וגם לצאת מכובדת והשניים פשוט לא נועדו ללכת יחדיו. הטריוויה חסרת המשמעות אילו שירים של אייל גולן הגיעו לראש מצעד הפזמונים, באיזו עיר מצא מרקו מ"הלב" את אמא שלו ממילא לא מצליחה ללכת לשום מקום כי יש ארבע תשובות נתונות ומי שמפסיד בהגרלה נתקע עם התשובה שאיש לא בחר. הנטייה הטבעית של שכטר להשתולל מרוסנת וחבל שכך; מה גם שהעריכה האיטית לא מאפשרת לשעשועון להיות קצבי וקולח. בשורה התחתונה פחות דיבורים, יותר נפילות ו"101 דרכים לעוף משעשועון" יכולה להיות יופי של ממתק קיצי לא מחייב.
אל תפספס
"ווייפאאוט ישראל", לעומת זאת, שעלתה במקביל בערוץ 10, היא כבר פנינת בידור שמגיעה מלוטשת מהבית. הגרסה האמריקאית שמשודרת מזה זמן ב-yes היא שעשועון הסטלנים האולטימטיבי והיא מצחיקה עד דמעות. למה? ככה. כי מסלול מכשולים כמעט בלתי אפשרי שמפיל את המתמודדים בו למים, לבוץ ולקצף הוא דבר שהונדס להיות פאן טהור. לעומת זאת, מנחים שלא ישחטו סוס גוי מנצח זה לא דבר פשוט בכלל, והתשובה העברית בצורת טל ברמן ואביעד קיסוס מצליחה לצאת מהמלכודת הזו בכבוד.
העיקרון של "ווייפאאוט" בהיר מיד אחרי כמה דקות מתמודדים שמתחרים זה בזה צריכים לצלוח מסלול לא יציב ואכזרי של קורות מתהפכות, קיר משובץ כפפות אגרוף שמחטיפות באופן רנדומלי סנוקרות למי שחוצה אותו, כדורי גומי ענקיים שיש לקפוץ מהאחד לשני מבלי ליפול למים ועוד מתקני אימה שנועדו כולם להעיף את העולים עליהם באופן הכי יצירתי ומכאיב למראה שיש. אחרי שלושה סיבובים שממיינים את הטובים ביותר, מי שצולח את משחקון הגמר בזמן הקצר ביותר ובהצלחה הוא המנצח.
את הנפילות המצחיקות מלווים הצמד ברמן את קיסוס מן האולפן והם מצליחים לשמור על הכימיה ביניהם, על השנינויות והרפרנסים ההומואיים-במתכוון של קיסוס. למעשה, כשהם לא מתוסרטים יתר על המידה הם ממשיכים בדיוק מהנקודה שתוכנית הרדיו שלהם מסתיימת. למעריצים, מדובר בתענוג.
את המסלול עצמו שממוקם כמו קודמו מערוץ 2, בארגנטינה, מלווה ב"ווייפאאוט" דנה גרוצקי שהושאלה מגיא פינס והיא מתוקה וחיננית וצוחקת במקומות הנכונים, כלומר בכל נפילה הרואית שגורמת למתמודד להימרח באופן שנדמה שהגוף האנושי לא מסוגל לו.
"ווייפאאוט" לא מתיימרת להיות שום דבר חוץ ממה שהיא כיף טהור וחסר משמעות, שמשתלב מצוין עם מרככי תודעה כאלו או אחרים. לכן, במסלול המכשולים של הפריים טיים, היא זו שכרגע עוברת לשלב הבא עם הניקוד הגבוה יותר: היא מצליחה להיות בדיוק מה שהוא אמורה להיות אסקפיזם מרענן ועשוי היטב. עכשיו נותר רק לראות איך היא תתמודד בשלב הבא של התחרות, שיתקיים ביום שישי הקרוב כש"אל תפיל את המיליון" של ארז טל תיכנס איתה לזירה ותוריד את הכפפות.