פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שליחנו לקאן: איך עברה בכורת "הערת שוליים" בפסטיבל?

      יוסף סידר התקשה לצפות ביצירתו שלו, עלמה זק ויובל שרף רקדו בקוקטייל והסרט עצמו? הברקה. אבנר שביט מדווח מהריביירה ותוהה מיהו הבמאי היהודי שאין לו מושג מה קורה בישראל

      "אלה היו מאה הדקות הארוכות בחיי", אומר יוסף סידר לוואלה! תרבות לאחר הקרנת הבכורה אמש (שבת) של סרטו "הערת שוליים" במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן. "שאלו בימים האחרונים את וודי אלן איך היה לו לפתוח את הפסטיבל השנה. הוא אמר שהדבר הכי קשה מבחינתו בכל הסיפור של קאן זה לשבת ולראות את הסרט של עצמו, והערב גיליתי שהוא צודק בכך".

      השיחה מתקיימת בקוקטייל שנערך בריביירה לכבוד "הערת שוליים" מיד לאחר הקרנתו, ובזמן שסידר אומר את הדברים הנ"ל על הספות שבמקום, כוכבות הסרט יובל שרף ועלמה זק חורכות את רחבת הריקודים לצלילי המוזיקה האיומה שהפסטיבל מתעקש להשמיע בכל אירועיו, וכוכביו ליאור אשכנזי ושלמה בראבא מחליפים חוויות ליד הבר. "זו פריבילגיה אדירה להיות כאן, ואני מודה לכל מי שעזר לנו להגיע לזה", ממשיך סידר. "אחרי הכל, מה עוד אפשר לבקש שיקרה לסרט שלך?".

      סיבה נוספת לחגיגה היתה ש"הערת שוליים" נרכש כבר בשישי להפצה בארצות הברית בידי סוני, אך סידר מסרב לפתח שאננות לגבי אופי קבלת הפנים הבינלאומית שלו. "היה קשה לחוש את הקהל הערב", הוא מסכם את הקרנת הגאלה, שהיתה בה אווירה חיובית, אך לא נשמעו בסופה מחיאות כפיים רועמות. "נראה לי שבסך הכל עבר בסדר, אבל באמת אי אפשר לדעת מה חושבים עליו. האמת שעוד לא היתה לי יותר מדי אינטראקציה עם אנשים לגבי הסרט, וזה משהו שרק מתחיל עכשיו".

      צוות הסרט "הערת שוליים" (GettyImages , Francois Durand)
      כבוד גדול. קאסט הסרט ויוסף סידר על השטיח האדום בקאן (צילום: רויטרס)

      החדשות הטובות עבור סידר הן שסביר להניח שזו תחילתה של אינטראקציה ארוכה עם הסרט: יש הרבה מה לדבר עם במאי "בופור" ו"מדורת השבט" על הסרט, שכן "הערת שוליים" הוא מלאכת מחשבת. דרמה זו עוקבת אחר שני חוקרי תלמוד, והיא מפולפלת כמו הכתבים שהם חוקרים.

      מבחינה תסריטאית, סידר מגיש כאן את מה שהוא אולי הסרט דובר העברית המבריק והמעמיק אי פעם על חשיבותן של המילים. מבחינה חזותית, הבמאי מגבה את כל זה בסגנון קולנועי שנון ורב-המצאות שגורם ל"הערת שוליים" להיראות כמו התשובה הישראלית ל"יהודי טוב" של האחים כהן. גם הלה-מונד, העיתון החשוב בצרפת (שישוב לככב בהמשך הדיווח), השתפך על הסרט והכתיר אותו כ"חכם, סוחף וייחודי".

      בסיכומו של דבר, עד "הערת שוליים" הקהל האירופאי מעולם לא קיבל מן הקולנוע הישראלי משהו שאפשר להגדיר אותו כקומדיה אינטלקטואלית, בטח לא ברמת עשייה כה גבוהה. לפיכך, מדובר בצעד נוסף ומהותי בהתפתחותה של התעשייה המקומית.

      גם במנותק מההקשר ההיסטורי, "הערת שוליים" הוא חוויה מבדרת ומעשירה, ואפשר לקוות כי יתגלה כשובר הקופות הכחול-לבן הראשון של הקיץ עם צאתו לאקרנים בתחילת יוני.

      יובל שרף ושלמה בראבא בפסטיבל קאן (GettyImages)
      האחת מפזזת והשני מחליף חוויות. יובל שרף ושלמה בראבא בקאן (צילום: אימג'בנק - GettyImages)

      סרט נוסף שהוצג אמש (שבת) בהקרנת בכורה עולמית בקאן, אם כי מחוץ לתחרות במקרה זה, הוא "שודדי הקריביים: זרמים זרים", הפרק הרביעי בסדרת הפיראטים בכיכובו של ג'וני דפ. בואו של השחקן האמריקאי לריביירה לשם קידום שובר הקופות הפוטנציאלי הלהיט בה עוד יותר את הרוחות הסוערות גם כך, מה עוד שהוא הגיע עם פנלופה קרוז, ג'פרי ראש ושאר חבריו בצוות השחקנים. עם זאת, השם המשמעותי מאחורי הסרט הוא דווקא הבמאי רוב מרשל, שירש את השרביט מיוצר שלושת הפרקים הקודמים, גור ורבינסקי.

      מרשל לקח כאן את הסדרה לכיוון קודר ורציני הרבה יותר, ועושה רושם שיהיה לו זמן לפתח את המסלול הזה, שכן לכל אורכו מרמז "זרמים זרים" כי הוא בראש ובראשונה הכנה לקראת פרק המשך נוסף. עד שזה יקרה, הפרק הרביעי יטיל עוגן בישראל כבר בסוף השבוע הקרוב.

      גם אם הוא מעט אפל, "זרמים זרים" עדיין נעשה במטרה לשעשע את הקהל, מה שאי אפשר לומר על "Michael", הסרט האוסטרי שהוקרן אמש לראשונה במסגרת התחרות הרשמית, והתגלה כאכזרי מבין היצירות הקשות גם כך שהוצגו בה בסוף השבוע. זוהי התנסות ראשונה כבמאי של מרקוס שליינצר, שעד עתה היה מעוזריו של מיכאל הנקה, וכבר בשלב מוקדם זה הוא בחר להתמודד עם נושא טעון בסדר הגודל של פדופיליה.

      הקהל בקאן כבר שבע בימים האחרונים מסרטים המתעמרים בדמויות של ילדים חסרי ישע, ובהתאם לכך, גילה חוסר סבלנות כלפי "Michael" והביע את מורת רוחו בשריקות בוז מיד עם תום ההקרנה.

      מסב"ע עם מתייה אמלריק (נמרוד סונדרס)
      סרטים ערביים בקולנוע הישראלי? מה אתה סח? מתייה אמלריק בביקורו בישראל (צילום: נמרוד סונדרס)

      לסיום, משהו ממהדורת יום שבת של לה-מונד, החשוב בעיתוני צרפת, שטמנה בחובה שני מוקדי עניין לקולנוע הישראלי: ראשית, ביקורת ארוכה ומלאת הערכה על "הנותנת" של הגר בן-אשר, שהוקרן ביום חמישי במסגרת תחרות שבוע המבקרים. שנית, ראיון עם הקולנוען הצרפתי-יהודי מתייה אמלריק, שביקר בישראל לפני כחודש לרגל הקרנת סרטו "סיבוב הופעות" בפסטיבל הקולנוע הצרפתי בסינמטקים.

      אמלריק, שקטף את פרס הבמאי בפסטיבל קאן לפני שנה על סרט זה, חלק בראיון חוויות מביקורו בארץ וסיפק ציטוט תמוה – "פעם היו בבתי הקולנוע בישראל אותה כמות של סרטים דוברי ערבית ושל סרטים דוברי עברית, ולמרבה הצער, זה כבר לא כך".

      איך לעזאזל נוצרה אצל אמלריק האשלייה שאי פעם הוקרנו אצלנו באופן מסחרי וסדיר סרטים ערביים? נראה שלאמנים האירופים באמת אין שום מושג מה קורה בישראל, אפילו ואולי בעיקר אם הם יהודים.