"היצירה מתחילה כשהחיקוי נגמר": ראיון עם הקומיקסאי אסף חנוכה

"אני חושב שאני בתחתית שרשרת המזון. מה שאני עושה זה הכי פחות חשוב לאנושות מכל הדברים שאפשר לחשוב עליהם", אומר המאייר וקומיקסאי אסף חנוכה בשיחה עם לוואלה! תרבות לקראת כנס האיור הבינלאומי, "פנים בהזמנה", שייפתח מחר (שני) במכללת שנקר. "יש את האנשים שמצילים חיים, את אלה שמנקים ומבשלים, ויש את האנשים שיוצרים תרבות שזה פחות חשוב מלשרוד, ועדיין בידור זה משהו שצריך. אז יש את האנשים שעושים קולנוע – שזה גדול מהחיים, טלוויזיה – שזה כל הזמן ברקע, ויש את האנשים שכותבים ספרים – שזה יכול לשנות למישהו את החיים, ויש את האנשים שעושים קומיקס – שזה ממש נישה קטנה בתוך הדבר הזה. הכי פחות פופולרית והכי פחות מובנת. זה המקום שבחרתי וזה בסדר. אני שלם עם זה, אני לא חושב שיכולתי לעשות משהו אחר", אומר חנוכה ומחייך.

לצד חנוכה, ידברו בכנס בשנקר גם המאייר והקריקטוריסט הבריטי דויד יוז, המאייר הגרמני מרטין תום דיק, והאמנים הישראלים חנוך פיבן, איציק רנרט, שי איגנץ, מיכל בוננו, ירמי פינקוס ועוד. חנוכה עצמו, בן 37, הוא מאייר ותיק ששיתף פעולה עם אתגר קרת ב"סמטאות הזעם" ו"פיצרייה קמיקאזה", ויצר יחד עם אחיו התאום תומר את סדרת הקומיקס "ביפולר". בנוסף הוא היה חלק מהצוות הגדול שיצר עם ארי פולמן את הסרט "ואלס עם באשיר", עליו הוא אומר ש"היה לי מזל וזכות להשתתף בו". כיום הוא מאייר לעיתונים בארצות הברית, מרצה בשנקר ומאייר את "הריאליסט", טור שבועי בכלכליסט.

"אני לא מתפרנס מאיור בארץ. רוב העבודות שאני עושה הן לעיתונים בארצות הברית, ואני לא יודע אם הייתי יכול להתפרנס מאיור בארץ. אני לא יודע אם יש מישהו שעושה את זה, אולי אורי פינק (יוצר "זבנג" - ש.ג.)".

"אני חושב שיש הרבה מקום לאיור בתוך תעשייה מסחרית. בגלל איזושהי הצפה של דימויים, גם בגלל האינטרנט וגם בגלל מערכת ההפעלה של האיי-פד וכל מיני אפליקציות. הדברים האלה צריכים דימויים והרבה פעמים בצילום יש הרבה יותר מדי אינפורמציה. היכולת של איור להגיד יותר בפחות אינפורמציה היא יתרון מאוד מאוד גדול. בגלל זה אני חושב שהעולם הזה של המדיה צריך יותר מאיירים".

"נראה לי שקומיקס באופן כללי זה משהו שהיה באמת בשוליים. זה היה של החנונים וזה לאט לאט עבר למרכז. זה קשור לכמה דברים, חלק מהם זה טכנולוגיות של קולנוע, שפתאום אפשרו להמחיש את כל הסיפורים האלה של כוחות-על שמצריכים אפקטים, למשל כשרואים את ספיידרמן בסרטים האחרונים כשהוא עף בין הבניינים זה משהו מאוד מאוד חזק והרבה שנים אי אפשר היה לעשות את זה. ועכשיו יש איזושהי תחושה שפנטזיות של דור שלם פתאום מקבלות ממשיות על המסך הגדול. זה מין מיתולוגיה אמריקאית כזו, המיתוסים שלה הם גיבורי על והחיבור עם קולנוע באמת הפך את זה למשהו מרכזי מבחינה תרבותית".

"כבר קשה למצוא חוברת קומיקס שעדיין לא הפכו אותה לסרט, זה ממש נדיר. אני חושב שאני כבר לא נהנה מהם; נגיד הסרט הראשון של 'אקס מן', יש את הקטע שוולברין פתאום מוציא את הטפרים, אז יש את ההרגשה הזו שהדבר הזה שפנטזת כל הזמן פתאום מתממש.

"אבל עדיין אני תמיד מרגיש שזה יותר מדי עטוף בסוכר, כי נגיד וולברין הוא דמות מאוד מחוספסת ויש בו משהו קצת רע וחייתי כזה – משהו שמאוד בולט בקומיקסים של 'אקס מן' –ובסרט הוא כאילו מסורק מדי, קצת שרמנטי מדי וזה לא מתאים. אני מרגיש כאילו הם תוקעים לי את האצבעות השמנוניות שלהם בזיכרונות התבגרות כאלה יפים. זה הורס לי הרבה פעמים. מעבר לזה, הרבה מהמוצרים האלה הם מן עטיפה מחדש של מוצר צריכה בפס ייצור תעשייתי, שהוא לא יכול להיות מעניין, הכל שם הוא אותו אקורד.

"עכשיו הפופולריות של קומיקס זה בעצם חלק מהפופולריות של תרבות המונים אמריקאית, אז אני לא חושב שהשפה באמת הפכה להיות מרכזית אבל זה בהחלט עזר לה להתקבל. הוויכוח הזה האם קומיקס זה למבוגרים או לא כבר נגמר, זה כבר משהו מיושן. יש אנשים שעושים עם זה אמנות ויש אנשים שעושים עם זה משהו נורא מסחרי, ונראה לי שכל יוצר מנסה למצוא את הקול שלו".

"במסגרת קורס הקומיקס שאני מעביר בשנקר, אני רואה אנשים שטבעי להם לספר את הסיפור שלהם ואת הרעיונות שלהם בשפה הזאת. אני מרגיש שאני חרקתי שיניים וניסיתי ללמוד את זה ולהעתיק ואני מרגיש שאיכשהו אצלם יש בזה משהו יותר טבעי באופן ברור, כי הם פשוט יותר נחשפו לזה. אני חושב שיש יותר יצירה, יותר יוצרים, חסר לי עדיין בחנות ספרים מדף כזה רק של קומיקס ישראלי. אבל נראה לי שזה כן בדרך לשם".

"אני חושב שזה יקרה כשכמה שיותר אנשים שיצליחו דווקא להתרחק מההשפעה האמריקאית ולעשות משהו שהוא רלוונטי ולהשתמש בשפה של הקומיקס בצורה אינטגרלית לחיים שלהם. זה לא צריך להיות אוטוביוגרפי אבל כן הדברים שסביבם והדברים שהם מכירים, אז הסיכוי שהשפה תתפתח הוא יותר גדול. אבל זה לא יקרה כל עוד זה הדים של כל מיני תת ז'אנרים אמריקאים, לא משנה אם זה בדיחות או גיבורי על. אני חושב שהיצירה מתחילה כשהחיקוי נגמר. ואנחנו עכשיו לדעתי בשלב ביניים כזה של עדיין המון הדים של משהו אחר ולא משהו ממש מפה".

"יש יותר יוצרים ישראלים. יש את עידו הירשברג, שהוא צעיר ועושה דברים מאוד מעניינים. אני ממש מרגיש שזו השפה שלו בצורה מאוד טבעית ואינטגרלית. ויש פה ושם עוד אמנים קטנים כאלה, אבל עדיין זו לא מסה. זה לא שאנחנו יכולים להקים איזה סטודיו ביחד ולעשות מהפכה. אני מרגיש שעוד אין מספיק חיילים במלחמה הזאת. אבל אנחנו מגייסים – אז אם מישהו בעניין, שיצטרף".

"צריך לעשות משהו, אבל בסדר, זה יקרה. יכול להיות שאני מסתכל על זה מרחוק כבר. אני חושב שכשאתה עוד מעט בן 40 כל הסיפור הזה של מהפכות כבר נגמר".