"אנחנו תמיד תשושים, מה שאולי גרם לכם לחשוב שאנחנו מצלמים משהו", כך פתח איתן כהן את הסימפוזיון שנערך עמו ועם אחיו היום (שני) באוניברסיטת תל אביב. השניים נמצאים בישראל לרגל קבלת פרס דן דוד מטעם קרן דן דוד.
"אנחנו חושבים שאנחנו די קונבנציונליים כבמאים", המשיך לאחר מכן איתן. "כשאנחנו חושבים על סרטים, אנחנו חושבים על הוליווד. עם זאת, היה בנו תמיד משהו שמנע מאיתנו להיות מסחריים באמת וגרם לנו להיראות אאוטסיידרים".
"אנחנו שמחים לדבר עם השחקנים על דברים שלא קשורים לעבודה", הוסיך איתן לאחר מכן. "אחרי שבחרת את השחקנים, הם בחרו לעשות את הסרט, כי יש להם איזשהו קשר לתפקיד. אנחנו לא עושים הדרכה אקטיבית יותר מדי". ג'ואל סיפר כי יש להם נטייה להעניש את הדמויות בסרטיהם. לעומת זאת, הוא הסביר כי אי אפשר לשאול אם הם מחבבים את הדמויות שלהם: "הדמויות הן חלק ממשהו גדול יותר", ואיתן הוסיף "המצאנו אותן, לא פגשנו אותן ברחוב".
"אנחנו צריכים להתחבר לחומר ולהרגיש שזה משהו שלא יכולנו לכתוב בעצמנו, שזה מעניין אותנו אבל זה מחוץ ליכולת היצירתית שלנו", כך הסביר ג'ואל כיצד הם בוחרים את היצירות אותם עיבדו לסרטים, כמו "אומץ אמיתי" ו"ארץ קשוחה".
"אף פעם לא חשבנו שנעבוד ביחד, עד שכתבנו את התסריט שהפך ל'רציחות פשוטות'", סיפר ג'ואל. "זה היה אחרי שסיימנו קולג' והבנו שאנחנו מתבגרים. אם לא היינו קולנוענים? כילדים, היינו עושים סרטים ב-8 מילימטר. לא הייתי עושה לזה אידיאליזציה, אני בקושי יכול להגיד שאנחנו עובדים באמת".
בשלב השאלות מהקהל, קיבלה ליה ון ליר את זכות השאלה הראשונה והזמינה את האחים לצלם סרט בירושלים. ג'ואל ענה "אשתי תמיד שואלת למה אנחנו מצלמים בניו מקסיקו. היא היתה שמחה אם נצלם קצת בירושלים. אבל אנחנו עושים סרטים מתוך העולם שאנחנו מכירים ולכן אין סיכוי שנמקם סרט בירושלים. אולי ניתקל בספר מעניין עליה שנעבד".