פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      וזה כבר מאוחר: מיקה קרני מעצבנת מוזיקלית לא פחות משהיא ב"מחוברות 2"

      מיקה קרני הביאה את התרפיה המשפחתית שלה מ"מחוברות 2" ל"אלבום משפחתי", בו משתתפים בעלה וילדיה, והתוצאה לא פחות מעצבנת מדמותה בסדרה

      אין שום דבר רע בכך שמיקה קרני משתמשת ב"מחוברות 2" כמקפצה לקידום אלבום חדש שלה. קרני ניסתה את מזלה בדרכים המקובלות למוזיקאים מספיק שנים כדי שתהיה לה את הפריבילגיה להחזיר את עצמה למרכז הבמה בדרכים שהמאה ה-21 מאפשרת, ובמילים אחרות: "מגדלור" לקח אותך לפלייליסט ולא לקיסריה? אולי הריאליטי יעשה את זה.

      אלא ש"אלבום משפחתי", האלבום שבו קרני שיתפה את כל בני משפחתה, מהבעל מיקי שביב (מגדולי מוזיקאי ישראל בכל הזמנים) דרך הילדים יותם ויסמין, הוא בדיוק מה שהופך את קרני למוזיקאית בינונית וגם, צריך לומר, לאחת הדמויות היותר מעצבנות ב"מחוברות 2" ולמעשה לאחת הדמויות המעצבנות בכל הפורמט, כולל עונת הבנים. ראשית, "אלבום משפחתי" מגלם היטב את הקלישאה התקשורתית הידועה "שמח באולפן – עצוב בבית", כלומר עד כמה שקרני וקרוביה נהנו מהליך ההקלטה המשותף, למאזין מבחוץ (כמו לצופה מבחוץ), לא ברור למה הוא צריך להקשיב לסאגה הזו, בתוכה שני מוזיקאים לא מקצועיים שאין בחוסר המקצועיות שלהם שום חן שיבטל את חוסר ההתאמה שלהם באולפן.

      עטיפת האלבום "אלבום משפחתי" של מיקה קרני (יח"צ)
      באמת היו צריכים פה את כולם? עטיפת האלבום

      למעשה, ההצבה של יותם ושיר אוטו-טיון מביך כמו "רכבת" (שיר שלידו "Friday" של רבקה בלאק זה "הללויה" של לאונרד כהן) או קטע נוראי אחר בשם "שיר המסטול" (קרדיט לטקסט "העבר סגור נעול עם הגיטרה/בלי הבררה" ליואל ריפל) לעומת מוזיקאים מנוסים כמו קרני ושביב רק מעמידים את היוצרים הצעירים במשפחת קרני-שביב בעמדת נחיתות. גם השירים שמבצעת יסמין באלבום, בהם גרסה מקושקשת להדהים של "מיטשל", הלהיט שפרסם את קרני ואחד מלהיטי גלגלצ הדורסניים בכל שנות התחנה, מקשה על היכולת להתייחס לדיסק הזה ברצינות.

      אך הרגע העצוב יותר משירי ילדיה של קרני הוא השתתפותו של שביב, מנהיג להקת טנגו הנפלאה ומוזיקאי באמת יוצא דופן, במיזם הזה. יוצר שעומד מאחורי "שפוי מלחמה" ו"אל תעזבי את תל אביב", לא אמור להישמע כמו ב"פריז", שיר דביק ומאוס שפזמונו הוא "כי כשאנחנו שניים, אין דבר שיכול עלינו בעולם".

      מיקה קרני, מיקה שביב, יותם קרני ומשפחת קרני-שביב (יח"צ , שירי יונגמן)
      אבל מה נהיה עם מיקי? משפחת קרני-שביב (צילום: יח"צ)

      לכן, מה שבעצם קורה ב"אלבום משפחתי" הוא מעין מקבילה מוזיקלית לדמותה המעצבנת של קרני ב"מחוברות 2": גם שם, בטלוויזיה יש לקרני את כל הפוטנציאל למלא את המסך באמירות ותובנות שיכולות לעורר את אותו אפקט מפורסם שעוררו דמויות כמו חנה רטינוב או ננה שרייר בעונה הנוכחית. מוזיקלית, הסיפור האישי של קרני (אמא בגיל צעיר שמנסה לתקן את פרק ב' במשפחה חדשה, בעל מוזיקאי, תהליך התחזקות) יכול להיות כר פורה לשירים מרגשים מזמרת מנוסה ולא בלתי מוכשרת.

      אלא שבסופו של דבר, הניסיון של קרני למצות את המיטב משני העולמות מתמוטט; טלוויזיונית, היא לא פחות מרגיזה מהילי עמנואל וגרוע מכך – מדנה ספקטור. מוזיקלית, "אלבום משפחתי" הוא אלבומה החלש ביותר וקשה לסמן בו אפילו שיר אחד שיביא לה את תשומת הלב שזכו לה "מגדלור", "אלול בעין כרם" וכמובן הקאבר ל"אצלי הכל בסדר" של ג'וזי כץ. ייתכן שאת קרני ממילא זה לא מעניין – את התרפיה המשפחתית שלה היא הרוויחה וכאמור, חדוות היצירה המשותפת ניכרת בכל קטעי "אלבום משפחתי". השאלה היא למה זה מגיע לנו.

      מיקה קרני - "אלבום משפחתי" (הוצאה: עצמית)