סוניק יות' הם כמעט מילה נרדפת לנויז. עצם איזכור שמם משחרר מערבולות מסחררות של גיטרות דחוסות, עשן סמיך של דיסטורשן וחשמל, ויללות פידבק מפה ועד ניו יורק סיטי. כל ילד יודע שעבור מי שרוצה לפוצץ את הראש ולנסר את עור התוף, סוניק יות' היא הכתובת. אבל מה קורה כשמר נויז מפסיק לעשות רעש? את התשובה לשאלה הזאת מנסה ת'רסטון מור לנסח באלבומי הסולו שלו. התשובה התחדדה מאוד באלבום האחרון שלו, Trees Outside the Academy, שיצא לפני ארבע שנים, והיא ממשיכה להתגבש באלבומו החדש, Demolished Thoughts.
שם האלבום לקוח מ"It's Time" שיר מתחילת האייטיז של להקת ההארדקור מוושינגטון די.סי, Faith למרות שמוזיקלית, רחוק האלבום של מור אלפי שנות אור מההארדקור המהיר והאגרסיבי של Faith. לאלבום גם אין קשר לפרויקט הצד של ת'רסטון מור וג'יי מסקיס מדינוזאור ג'וניור הנושא את אותו שם. זה שם מטעה. רמזים מטרימים יש דווקא באלבום הקודם של מור, ש-"Demolished Thoughts" הוא המשכו הישיר, עם אותם עיבודים מינימליסטיים ושירים פשוטים. שניהם אלבומים אקוסטיים ברובם ובשניהם סמארה לובלסקי מנגנת כינור, שנוכח מאד באלבום.
עד כמה שקשה להאמין, האלבום החדש של מור הוא יצירה מהורהרת אפילו יותר מקודמתה, עם אינטרואים אינסטרומנטליים אווירתיים וארוכים. זהו אלבום רגוע ואפילו עדין, שאווירה סתווית/חורפית שורה עליו, כיאה לעונת השנה שבה הוקלט. הכלים הדומיננטיים הם גיטרה אקוסטית, כינור ונבל כך שהנגיעות הפולקיות כבר בילט-אין. זה דבר מוזר להגיד על שיר של ת'רסטון מור, אבל האינטרו של Blood Never Lies כמעט מעלה באוב את ניק דרייק.
אל תפספס
מי שראה את הסרט התיעודי Kill Your Idols מ-2004, הסוקר את סצנת המוזיקה האלטרנטיבית של ניו יוק בשלושים השנה האחרונות, יודע שמרבית אמני ה-No Wave (סצנת האנדרגראונד הניו יורקית של תחילת שנות השמונים, ממנה יצאו סוניק יות'), נוהגים לזלזל בלהקות צעירות המושפעות מהם. לעומתם, לסוניק יות' יש מספיק בטחון כדי לא לזלזל באף אחד. אין ספק שהם יודעים שהם הצמיחו לא מעט חקיינים לא מעניינים, אבל הם גם יודעים לזהות אמנים צעירים שראוי להקשיב להם, ואפילו ללמוד מהם. כשאתה טוב במה שאתה עושה, הפיתוי להמשיך לעשות את אותו הדבר לנצח הוא גדול. סוניק יות' היו יכולים לחזור על עצמם שוב ושוב עד סוף הדורות, אבל הם מעדיפים למצוא דברים חדשים, ולפעמים הם עושים זאת בהשראת יוצרים צעירים מהם.
באלבום החדש של מור, שיתוף הפעולה שלו עם בק שהפיק אותו מוזיקלית, הוא הדוגמה העדכנית לאג'נדה הזו. המודל לכך, נמצא במקרה של ג'יי מסקיס: בסוף שנות השמונים, כשסוניק יות' הרגישו קצת תקועים מוזיקלית, הראה ג'יי מסקיס, המנהיג בן העשרים וקצת של דינוזאור ג'וניור לת'רסטון מור בן השלושים שאפשר לכתוב שירי רוק קלאסיים, בסגנון ניל יאנג, מבלי לבגוד ברוח ה-Pאנק. זה היה רעיון נועז מאוד עבור מור, שצמח בסצינת ה-No Wave שקידשה אוונגרד אינטלקטואלי ובזה לרוק קלאסי.
סוניק יות' היו צריכים מישהו צעיר כמו מסקיס כדי להבין שאפשר גם וגם, ועם התובנה הזאת הם הקליטו בזמנו את אלבומם Daydream Nation. מסקיס המשיך להיות נוכח בחיים וביצירה של מור לאורך השנים. ההקלטות לאלבום הסולו הקודם של מור התקיימו באולפן הביתי של מסקיס, שגם ניגן גיטרה בחלק מהשירים. הפעם, הכבוד נפל בחלקו של בק.
אל תפספס
בק הוא חבר ותיק של מור. השניים הכירו בתחילת שנות התשעים בלוס אנג'לס, כשמור ראה הופעה פסיכית במיוחד של הילדון הבלונדיני, הצעיר ממור ב-12 שנה. בדומה למסקיס, גם בק חייב חוב גדול למורשת של סוניק יות', עליה ללא ספק גדל, וגם במקרה הזה לא התבייש מור המבוגר ללמוד מחברו הצעיר. בשנה שעברה אפילו ביקש מור מבק להפיק את אלבום הסולו החדש שלו. בכיף, אמר בק, והזמין את מור להקליט באולפן שלו בלוס אנג'לס. היתר הוקלט באולפן הביתי של מור במסצ'וסטס.
אם מסקיס הביא אווירה סלאקרית לאלבום הקודם של מור, הפעם תרם בק סאונד יותר נקי וצלול. את מקבץ השירים החדש של מור בחר בק לקחת למקום אותו כבר ביקר בעצמו באלבומו Sea Change מ-2002, בו נטש את רוח השטות והסימפולים על מנת ליצור אלבום אקוסטי ומלנכולי על הפרידה הכואבת מבת זוגו.
למרות הרוח הדומה, Demolished Thoughts הוא לא אלבום פרידה, חלילה. הוא נפתח בשיר האהבה המקסים Benediction- תפילה/ברכה נוצרית המספר על מכתב אהבה שבחור כתב לאהובתו על ספר המזמורים שלה. את השיר המהלל אהבה יציבה אפשר כמובן לקרוא גם כמכתב אהבה של מור לקים גורדון, שותפתו לסוניק יות', לה הוא נשוי כבר קרוב לשלושים שנה.
למרות האווירה המלנכולית, הטקסטים באלבום רחוקים מלהביע דכאון. ובאמת, מה יש לת'רסטון מור להיות מדוכא? בתור מוזיקאי פורה שיכול להרשות לעצמו להשקיע באינספור פרויקטים שונים, איזוטריים ככל שיהיו, ובתור איש משפחה למופת, נראה שהוא פיצח את הנוסחה.