פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דעה: אהוד ברק חשף את פרצופה האמיתי של גלי צה"ל

      בניגוד למה שהטאלנטים של גל"צ חושבים, אהוד ברק הוא האחראי עליהם. גם אם עשה זאת בדרכו הבוטה כתמיד, טוב שהוא חשף את האמת: אין חופש עיתונאי בתחנה צבאית

      לפעמים הזמן צובע באור מגוחך דברים שנשמעו פעם הגיוניים לחלוטין. בשנת 2007 הציע ארקדי גאידמק לרזי ברקאי להצטרף לרדיו 99, שהיה אז בבעלותו. מגיש "מה בוער" סירב ונימק לאחר מכן: "אני לא מתכוון לשדר ברדיו שמנוהל על ידי פוליטיקאי". בסוף השבוע גילה ברקאי, בדרך כלל עיתונאי עם חושים חדים, שהוא מנוהל כבר שנים על ידי פוליטיקאים ואנשי צבא, והוא אפילו לא יכול לשים נקודה כדי לעצור אותם. ובדיוק כמו אז, המכתב שהוא וחבריו פרסמו במחאה על הדחתו של מפקד התחנה, יצחק טוניק, בידי שר הביטחון, חושף את מימדי ההכחשה שלהם לגבי אופיה האמיתי של גלי צה"ל.

      רק שבמקום למחות נגד אהוד ברק, יש להודות לו. לשר הביטחון יש מגרעות רבות, אך קשה להתווכח עם יכולתו לחשוף אמיתות לא נעימות, שאנשים בעלי מעט יותר רגישות או תחכום היו מעדיפים לטשטש. כך למשל, בשעה שאזרחי המדינה סוגדים לנדל"ן ולכסף אך מצפים מהפוליטיקאים שלהם לסגפנות נוסח בן גוריון ובגין, ברק מנפנף בנכסיו ובכספו בלי להתבייש ומזכיר מהם הערכים האמיתיים שמנחים את ישראל הנוכחית.

      כך, מעט אחרי חגיגות השישים לגל"צ, שבהם השתבחה תקשורת הישראלית (להלן: יוצאי גל"צ עם מעט שחקני חיזוק) בליברליות ובחופש העיתונאי של התחנה, מזכיר ברק לכולם את טיבו האמיתי של הבניין המתקלף ברחוב יהודה הימית: מדובר – אין דרך קלה לומר זאת – בבסיס צבאי. החיילים בבסיס זה עושים שמירות ולעיתים אפילו מסדרים ותורנות מטבח. אחרי שהם משתחררים, קוראים להם למילואים. הם כפופים לרמטכ"ל ולשר הביטחון והם גם אמורים לסקר אותם ולעשות זאת באובייקטיביות. אכן, מתכון מנצח לחופש עיתונאי.

      הרמטכ"ל גבי אשכנזי יחד עם אילנה דיין במשדר הפתיחה של השירותרום, דצמבר 2010 (דובר צה"ל)
      סיקור אובייקטיבי של המפקדים? בטח! אילנה דיין בראיון השנתי עם הרמטכ"ל בשירותרום, הפעם זה גבי אשכנזי (צילום: דובר צה"ל)

      אלא שלמרות זאת, גורם המקורב לתחנה שיגר את הציטוט הלא ייאמן הבא לאחד מהעיתונים: "גל"צ נתפסת על ידי ברק כרדיו של הצבא, הוא חושב שהוא המו"ל של התחנה שרשאי לדרוש ולהתערב. הוא קצת מתבלבל". בפועל, מי שמתבלבלים הם הטאלנטים של התחנה. מאוד נוח להם להדחיק את העובדה שהם עובדים ברדיו צבאי, לעצום את העיניים ולדמיין שהטכנאים והמפיקים שלהם לא לובשים מדים. הם שואלים שאלה קשה את הפוליטיקאי בראיון ומרגישים שהם עושים עיתונות אמיתית ונושכת.

      למעשה, חופש הביטוי שלהם כפוף תמיד לגחמות של הרמטכ"ל ושל השר הממונה. כל יוצא גל"צ יודע לספר שגם בימי הזוהר של התחנה, יכולתה לסקר את הצבא תמיד היתה מוגבלת. וכמו בכל כלי תקשורת, הכסף (בכלי תקשורת פרטיים) והכוח (בכלי תקשורת ציבוריים) תמיד יגברו לבסוף על החופש העיתונאי. אולי רמטכ"ל אחד יהיה נוח יותר, אולי לשר ביטחון אחד יהיו עיסוקים דחופים יותר, אבל הפרצה הזאת רק קוראת להתערבות בוטה מלמעלה. בסוף, מישהו ישים קץ לליברליזם.

      אהוד ברק, יצחק טוניק (מערכת וואלה! NEWS)
      כמו כל תאונה שמחכה להתרחש, אפשר לסמוך על ברק שילחץ על הגז. ברק לעומת מפקד גל"צ המודח, יצחק טוניק (אילוסטרציה: מערכת וואלה!, צילומים: נמרוד סונדרס, רן שאולי)

      בכלל, ראוי לשאול במה באים לידי ביטוי בשנים האחרונות החופש העיתונאי והליברליזם של גלי צה"ל? סדר היום שלה מורכב מתוכניות מלל שעושות פולו-אפ לפרסומים בכלי תקשורת אחרים, המגישים מראיינים עיתונאים מכל עיתון או תחנת טלוויזיה פרט לגל"צ, החיילים-עיתונאים שפעם היו בחזית נדחקו לשוליים לטובת כוכבים מתבגרים מבחוץ והסקופים מהעבר התפוגגו מזמן.

      נכון לעכשיו, גלי צה"ל היא תחנה שמסדרת עבודה לעיתונאים ותיקים, אבל אין כל סיבה שאתם, משלמי המסים, תצטרכו לפתור את מיעוט אופציות התעסוקה בשוק התקשורת. ליברליזם? אין שום דבר ליברלי באופן שבו גל"צ בוחרת (עדיין, למרות השינויים בשנים האחרונות) את כוח האדם שלה ולא באופן שתחנת המוזיקה שלה בוחרת את השירים שלה. מכל זווית אפשרית, רדיו פופולרי שנשלט על ידי הצבא הוא תאונה שמחכה להתרחש. וכשהנהג הוא אהוד ברק, לא היתה שום סיבה להאמין שהוא לא ילחץ על דוושת הגז במלוא הכוח.