מה שהילדים אוהבים 113

לפני פחות משבועיים היתה מיני סערה בעולם ההיפ הופ בגלל שכל מיני אנשים פירשו משפט שדרייק זרק בשיר "I'm On One" של DJ Khaled כדיס על ג'יי-זי וקניה ווסט. השיר עצמו ממש לא משהו - בגלל זה הוא לא נכנס למיקס - אבל המשפט המדובר לכאורה מתייחס ל-"Watch The Throne", האלבום הקרב ובא של ג'יי-זי וקניה, ומטיל ספק במלוכה שהשניים מייחסים לעצמם. בנוסף, דרייק הודיע שהוא וליל' וויין הולכים להוציא גם כן אלבום משותף, מה שרק הגביר את אווירת המלחמה.

לדעתי, הכל הוצא מהקשרו - מדובר בארבעה ראפרים שעובדים יחד באלף דרכים: קניה אחראי על הפקות של וויזי, דרייק התארח באלבומים האחרונים של ג'יגה וקניה, וג'יי-זי כבר הקליט בעבר מספר שירים עם וויזי. אז עזבו אתכם, בואו נהיה היפים, נדמיין שכולם מסתדרים עם כולם, ונתרכז בכך שדרייק הודיע באופן רשמי שג'יימי אקס אקס הולך להפיק לו את האלבום הבא ושדה וויקנד, צמד האר נ' בי שאחראי על אחד מהריליסים היפים של השנה, המיקסטייפ "House of Balloons", הולכים לקחת גם הם חלק פעיל באלבום הזה.

עד שהוא יגיע, קבלו את השיר הזה שצץ לו פתאום ושנשמע בדיוק כמו הדרייק שאנחנו מכירים. נדמה שהסאונד הזה לא הולך להישאר איתו עוד הרבה זמן.

הצמד הניו יורקי HeartsRevolution הוכרז על ידי ה-NME כאחד מההרכבים שהולכים לפרוץ בענק ב-2008. זה לא ממש קרה, ועכשיו השניים מנסים להחזיר את ההייפ לחיים עם שיר אלקטרו אפל שמתייחס אל כל מה שחם - אובמה, אוסמה ובריטני ספירס.

גו'צ'י הוצ'י, שכבר הוזכרה כאן בעבר הלא רחוק כתשובה הנשית לרייפגייז של להקות כמו סיילם או פאמילי, מתכננת להוציא מיקסטייפ שלם בקיץ. עד אז היא משאירה אותנו עם קטע של שתי דקות שרק עושות חשק לעוד.

כשג'נין רוסטרון, הבחורה שמאחורי Planningtorock, היתה בלייבל צ'יקס און ספיד, היא התאימה בול לאווירה הנשית-כוחנית-תיאטרלית-ברלינאית של הלייבל. אבל היום, כשרוסטרון עברה ל-DFA, היא שמרה רק על סגנון השירה שלה מאז והחליפה את המוזיקה שמתחתיה למשהו שיותר מתאים לעולם של ג'יימס מרפי. אז נכון - אפשר להתווכח על כך שאמנים לא צריכים להתאים עצמם ללייבל שבו הם נמצאים, אבל בגלל ש-"W", האלבום החדש של Planningtorock (שדלף כבר), נשמע כל כך מדהים, זה קצת טרחני לחפש על מה לבקר אותו.

כשמגיעים אל "Leisure Seizure", האלבום החדש של טום ווק, צריך להפנים קודם שהאיש הזה לא הולך להוציא לעולם עוד שיר מושלם כמו "Nothing But Green Lights". הרי מדובר בקטע של פעם בחיים. כשמשתחררים מהציפייה המוגזמת הזו, מבינים שסך הכל ווק עדיין עושה מוזיקה לא רעה בכלל. יש בה קצת מאינטרפול, המון מדאטארוק וטיפה מראפצ'ור. בחלק מהשירים זה עובד פחות, ובחלק, כמו באחד הנ"ל, זה מתקתק כמעט כמו רצף של אורות ירוקים. אבל רק כמעט.

זו לא השנה של ג'וליאן קזבלנקס. אם עד היום הוא לא היה יכול לעשות רע, אז השנה הגיע הפלופ בדמותו של האלבום הרביעי של הסטרוקס והקאבר המאוד לא מספק ל-"Rave On" של באדי הולי. את הסתמיות הזו קזבלנקס מנסה להפיג עם הערסיות של Digitalism וזה אפילו כמעט מצליח לו - כאילו, הוא עצמו די מבריק כאן, אבל Digitalism לא מצליחים לעמוד ברמה שלו.

זהו, אלבום ההייפ של הרגע, "Cults" של Cults, הגיע. והוא כל מה שקיווינו שהוא יהיה.

יש המון מה להגיד על הרוקנרול המלוכלך של טיי סגאל ועל כך שלמדתי - בעזרת דמות מפתח בעולם האינדי המקומי - להבין כמה שהמוזיקה שלו ושל הלהקה שלו מעולה. אבל הרבה יותר כדאי לכם לבהות בעטיפת "Goodbye Bread", האלבום הקרב של סגאל והלהקה, מאשר לשמוע את השיר החדש שלהם. לא כי השיר הרע, הוא דווקא מצוין, אלא כי הכלב שמצולם עליו הוא הדבר הכי חמוד בעולם. כזה שגורם לי קצת לסלוד מהשתלטות החתולים על טמבלר.

עכשיו, כשדלף "Arabia Mountain" של בלאק ליפס, אפשר להירגע ולהודות בכך שלמרות החששות, מארק רונסון לא הרס את בלאק ליפס. להיפך, הוא מיקד את הלהקה, גרם לה להבליט את כל מה שפופי בה וכל זאת מבלי להרוס את אווירת הגאראג' שכל כך מזוהה איתה.

קצת קשה להבין את הקשר בין מה ששמענו עד היום מקומה סינמה והאינדי רוק היחסית סטנדרטי (אם כי היפהפה) שיצא מהם לבין "Abandoned Lands", האי-פי החדש שלהם שעמוס בנויז, מלודיות ילדותיות ולכלוך סטטי. אבל מי צריך להבין משהו כשהמסר הוא לשרוף כנסיות? יאללה - אני בעד, רק על הדרך אל תשכחו להצית גם כמה בתי כנסת.

הבום! של השבוע הוא ללא ספק "Everything's Getting Older" של איידן מופאט (חביב המדור ואיש אראב סטראפ לשעבר) וביל וולס (שעבד עם כל מיני אנשים, כשהבולטים שבניהם הם איזובל קמבל והפסטלז). זה לא רק שם האלבום המבריק, שמבטל מראש כל עקיצה על כך שלהיות רוקיסט בן 38 זה קצת פתטי, אלא גם העובדה שמופאט חוזר כאן לעצמו בגדול - הליריקה, האנרגיה, הסקסיות המקסימה והלרוב מוצדקת, המחסור ברחמים והנונשלנטיות המוחלטת שבה הוא זורק לנו את האמת לפנים. איך אומרים באמזון דוט קום? "אהבתם את אראב סטראפ? תאהבו גם את זה".

לא משנה כמה ציניים ומרירים אתם בחיי היומיום, אם שיר אהבה אקוסטי של סטפן מריט (מגנטיק פילדס) לא מרסק אתכם, חציתם את הגבול שבין אנושי לרובוטי. אז לשמחת כל בני האנוש, באוגוסט יגיע אוסף חדש של מריט שיכלול הקלטות שנעשו בין השנים 1994 ועד 1999. אני מקווה שלא אהיה לבד באוגוסט - לא אצליח לעמוד בזה.