פסטיבל דרום: איך עושים סרט דל תקציב עם מיכאל מושונוב ודנה פרידר?

עד השנים האחרונות, הכלל בקולנוע הישראלי היה כזה - או שאתה עושה סרטים בתמיכת אחת מן הקרנות הממסדיות (המעטות), או שאתה לא עושה סרטים בכלל. אבל בזמן האחרון, גם בגלל ההתפתחויות הגלובליות שהקלו על מלאכת העשייה הקולנועית, השתנתה התמונה.

וכך, מאז אמצע העשור הקודם יותר ויותר קולנוענים מקומיים יצאו לדרך עצמאית, הרימו פרויקטים בעזרת גרושים שקוששו מפה ומשם, ואת הכסף הממסדי, אם בכלל, קיבלו רק בסוף לצורכי השלמת ההפקה או הפצת הסרט. בכמה מהמקרים, כפי שהוכיחו "ימים קפואים" ו"כלבת", הדרך הזו הובילה אותם להישגים יוצאים מן הכלל בארץ וגם בעולם, מה שנתן השראה גם לבמאים נוספים ללכת בעקבותיהם.

וכך, כמות הסרטים העצמאיים שנעשית בישראל כבר גדולה מספיק כדי לפרנס לראשונה בפסטיבל דרום מסגרת מיוחדת המוקדשת לעניין. רגע לפני פתיחת הפסטיבל הערב (ראשון), שלושה מן הבמאים המשתתפים באירוע מספרים על האתגרים המקצועיים והאישיים ומדברים על היתרונות ועל החסרונות שבעשייה עצמאית (עידן זעירא, במאי הסרט הנוסף המשתתף במסגרת, "פלנטה אחרת", לא היה יכול להשתתף בראיון מסיבות אישיות).

סרט אימה על שני תיכוניסטים (מיכאל מושונוב ודנה פרידר) שיוצאים לנהר הירקון ומגלים למה אסור להפיל חתול למים הרדיואקטיביים של המקום. זהו הסרט העלילתי הארוך הראשון של מנדלסון, שעד עתה היה ידוע בעיקר כסולן להקת שייגעצ.

הסרט יוקרן היום (ראשון) ב-24:00.

"התסריט נכתב במהלך הלימודים שלנו בסם שפיגל, ולאחר סיום הלימודים היה ברור כי הדבר הטבעי לעשות הוא פשוט לצאת ולצלם. מאחר ולא היה לנו כוח או סבלנות לעבור בצנרת הביורוקרטית של תעשיית הקולנוע, החלטנו לעשות את זה בעצמנו. מובן שלא ידענו למה אנחנו נכנסים ובמה זה כרוך אבל נדמה לי שזה עבד לטובתנו. אם היינו יודעים אז את מה שאנחנו יודעים עכשיו, אולי היינו מקדישים לנושא מחשבה נוספת. בדיעבד זה נראה כמו מעשה אמיץ, אפילו חלוצי, אבל זה התחיל כמעשה ילדותי ואימפולסיבי, וכמה טוב שכך".

"הסרט הזה נעשה מתחת לרדאר וללא שום פיקוח או בקרה. במילים אחרות, אף אחד לא ישב לנו על הראש. לכן יכולנו לשפוך פנימה כמויות נאות של דם, גועל נפש וניבולי פה. נדמה לי שבקרוב נצטרך להתמודד עם הצנזורה, אבל דיה לצרה בשעתה. תהליך העבודה היה נוח כיוון שלאף אחד לא היו ציפיות מאיתנו ולא היה לנו מה להפסיד, רק מה להרוויח, והסרט הזה הוא חתיכת רווח נקי. בניגוד לעשייה מסחרית שנשענת על כסף ועל מקורות מימון, עשייה עצמאית נשענת על חבר'ה ועל שיתוף פעולה ועל תחושה של שליחות. האווירה על הסט היתה של קרקס נודד ולא של יום עבודה בדואר. נדמה לי שזה כל ההבדל".

"לשם יצירת הסרט עמדו לרשותנו אמצעים מוגבלים ותקציבים זעומים, זאת היתה נקודת המוצא. האתגר הגדול היה למצוא דרך שבה נקודת המוצא לא תפגע בתוצאה הסופית. רצינו ליצור סרט שיהיה קטן ופשוט, אבל הסכנה היתה שיצא לנו סרט דל ורעוע. אז השתמשנו בהומור מופרע, במודעות עצמית ובאינספור קריצות, כדי לעצב שפה לואו טקית, משעשעת ומטופשת במפגיע. לא המצאנו את זה, עשו זאת לפנינו סם ריימי ב'Evil Dead 2' ורוברט רודריגז ב'אל מריאצ'י'. אני מקווה שבשיטה הזאת הצלחנו לקחת את החסרונות שביצירה שנוררית ולהפוך אותם ליתרונות"

"הדבר המשונה הוא שגם עם תקציב של מאה מיליון דולר, היה יוצא לנו פחות או יותר אותו סרט. במקרה כזה היינו משלמים כמה מיליונים למיכאל מושונוב, כמה מיליונים לדנה פרידר ומבזבזים עוד זמן בחדרי עריכה ומיקס. אני מניח שגם היינו אוכלים דגים מלוחים על הסט במקום סנדוויצ'ים עם ריבה. השינוי המהותי הוא שהיינו יכולים להוסיף סצינה שבה סירת פדלים אחת מתנגשת בסירת פדלים שנייה ואז נוצר פיצוץ גדול ומחריש אוזניים, עם אש ועשן וכל החרא. עם קצת מאמץ נצלם כזה דבר בסרט המשך, 'חתולים על סירת מנוע', שיצא לאקרנים בקיץ 2013".

שני צעירים יוצאים להרפתקה לילית בתל אביב. משחקים: ירון ברובינסקי, עומר ברנע, קרן מור, עידו רוזנבלום, דביר בנדק ועוד. זהו הסרט העלילתי הארוך הראשון של ורנר, שעד עתה היה ידוע כאחד מיוצרי הווידאו-קליפים הבולטים בארץ.

הסרט יוקרן מחר (שני) בחצות.

"האומץ הגיע בשלבים. בשלב הראשון לא היה ממש צורך באומץ - וזה היה שלב הכתיבה. היה רעיון שדרש לצאת החוצה, והיקום תרם ממרצו ודאג שלא תהיה עבודה ושאף אחד לא יפריע בתהליך הכתיבה. אז, הגיע השלב שבו הסרט היה כתוב והתחלנו לחפש משקיעים, ולא כל כך מצאנו. יום אחד ישבתי עם שותפי לעשייה ירון ברובינסקי ודיברנו עם יובל גרנות, שעשה את הסרט 'ג'וליה מיה' בצורה עצמאית, והוא סיפר לנו על התהליך שעבר. זה נשמע כמו מסלול קשה עם הרבה בעיות, אז לסיכום שאלתי אותו אם בדיעבד הוא היה עובר מחדש את ההרפתקה הזו, והוא ענה בחיוב בלי לחשוב פעמיים. ברגע שיובל יצא מהדלת אמרתי לירון – 'זהו, עזוב לחכות למשקיעים. אני שם את כל מה שיש לי - בוא נעשה את זה'. היום אני שמח להגיד שגם אני אומר בלי לחשוב פעמיים שהייתי עובר את זה שוב".

"החירות העצמאית באה לידי ביטוי בזה שלא היה אף אחד שיגיד לי מה אפשר ומה אי אפשר לעשות. עשיתי מה שאני רציתי ולא הייתי צריך לתת דין וחשבון לאף אחד!"

"האתגר הגדול ביותר הוא לחשוב בקטן. בדרך כלל, יוצרים עצמאיים חובשים הן את כובע המפיק והן את כובע הבמאי וזו מלחמה יומיומית. ברור לך שכל גחמה תעלה לך כסף והכסף הזה הוא שלך. להביא מצלמת מנוף בשביל שוט אחד נראה למפיק בזבוז של אלפיים דולר ולבמאי זה נראה הכרחי, אז כשאתה גם הבמאי וגם המפיק, אתה כל הזמן רב עם עצמך, וזה אתגר".

"הייתי מת לעשות סרט פנטזיה לכל המשפחה. משהו קסום לחלוטין, סטייל 'הנסיכה הקסומה'. האמת שגם פרק איכותי בסדרת 'באטמן' בא בחשבון, וגם סרט סמוראים ונינג'ות עם המון אנשים שעפים באוויר וכאלה".

סרט שכבר זכה לכינוי "התשובה הישראלית ל'תלמה ולואיז'". כיאה לכך, הוא מתאר כיצד קשר בין שתי נשים מתפתח בכיוונים רגשיים ואלימים, והפעם זה קורה על ציר פלורנטין-שדרות. זהו הסרט העלילתי הארוך הראשון שמביימת קידר, שקנתה לעצמה שם כהבטחה הודות לסרט הסטודנטים שלה, "זנב".

הסרט יוקרן ברביעי בחצות.

"לאחר שסיימתי את הלימודים היה ברור שיהיה לי הרבה יותר קשה. פחדתי לשקוע בדיכאון שאחרי לימודים והחלטתי לעשות סרט באורך מלא. חיפשתי בדברים שכתבתי חומרי גלם, ומצאתי סצנה בשם 'מוות באמבטיה שלי', שבה בחורה חוזרת מחוץ לארץ ומוצאת בחורה אובדנית באמבטיה. החלטתי ש'אמשוך' את הסצנה על פני 90 דקות ואכתוב הכי זול בעולם ללוקיישנים שאני מכירה ולחברים שחקנים, וקיוויתי שאני והצלם שלי נסתדר. אני מקבלת המון תגובות מאנשים שזה מעשה אמיץ, אבל הרגשתי שזה המומנטום ושאם לא אצא לארגן הפקה ואלהיב את כל העולם שייקח חלק - זה פשוט לא יקרה".

"מבחינת העבודה על הסט, היתה תחושה שזה מגרש המשחקים של כולנו. היה לכולנו מרחב לעשות מה שבא לנו, בלי שמישהו מעלינו יאמר לנו איזה סוג סרט לעשות. היתה תחושה חזקה של חופש, שאנחנו באים לנווה צדק בלילה, נוסעים ברחובות עם גופה על האוטו ופשוט עושים כיף יחד ומגשימים את עצמנו אמנותית".

"קודם כל, לאורך כל הצילומים, היה אתגר כמעט בלתי אפשרי לעמוד בתקציב המוגבל ולעמוד בזמנים המוגבלים עוד יותר. האתגר השני מבחינתי היה הצורך גם לשחק וגם לביים. עשינו הרבה חזרות כדי שבזמן הצילומים עצמם לא אצטרך לעבוד יותר מדי עם שחקנים, אלא ישר נתלבש, נתאפר ונשחק. קרה נס וזה עבד. יצאתי סבבה, לפחות ברוב הסצנות".

"אני כותבת עכשיו שני סרטים באורך מלא, שאחד מצטלם בברלין והשני בניו יורק, אז הייתי משתמשת בכסף בשביל לצלם אותם, או שאולי הייתי משתמשת בו בשביל פרויקט שעוד לא התחלתי לכתוב: סרט פעולה שמתרחש במטוס, בים ובקיבוץ בצפון. אם היו נותנים לנו מיליון דולר בשביל 'ג'ו +בל' אז הייתי משקיעה יותר באמת בערכי ההפקה, ומן הסתם משלמת לכל האנשים שקיבלו סכומים סמליים או שעבדו בחינם, וגם הייתי שמה מלא כסף על יחסי ציבור".

* את הפסטיבל יפתח הערב (ראשון) ב-19:00 "עדות", סרטו של שלומי אלקבץ על הסכסוך - סרט שכמובן כבר הצליח לחולל מהומה פוליטית. הפסטיבל יינעל ביום חמישי ב-19:00 בהקרנת "הערת שוליים", שאותו כבר אין צורך להציג.

* קולנוענית מקומית נוספת שתזכה לחשיפה בפסטיבל היא נורית אביב, מהיוצרות הדוקומנטריות הישראליות האהובות באירופה. הפסטיבל יציג את מיטב עבודותיה וכן את סרטה האחרון, "שפה אחת ודברים אחדים"

* בזירה הבינלאומית, יצדיעו בשדרות לברונו דומון הצרפתי, מן המאתגרים, המוערכים והמשפיעים בזירת הפסטיבלים הבינלאומית. דומון עצמו יגיע לדרום וינכח בהקרנת סרטיו המהוללים, למשל "האנושות" ו"פלנדריה"

*ובחזרה לישראל: אף שפסטיבל דוקאביב ננעל זה עתה, בכל זאת מצאו בדרום מספיק סרטי תעודה מקומיים למסגרת דוקומנטרית משלהם. כך נוכל, בין השאר, להיחשף לעבודות הטריות של כמה יוצרים בולטים, ובהם "מותרות" של דוד אופק ו"הטרילוגיה האוזבקית" של אבישי סיוון

* כמו כן יתקיימו שלל סדנאות ומפגשים, ואם לחזור לנושא שבו התחלנו, אחד הבולטים שבהם יהיה פאנל על קולנוע ישראלי עצמאי. הוא יתקיים ביום שלישי ב-17:00 בהשתתפות אבי נשר, רני בלייר, והיוצרים המדוברים עצמם