בוב גלדוף בישראל: "אסור שתהיה לכם מנטליות של גטו"

    הזמר האירי מבקר בארץ כדי לעודד סיוע ישראלי לאפריקה, ועל דרך מגלה שהוא "אחראי לאחד מאלבומי הפופ הגרועים בהיסטוריה"

    שני גורקביץ'

    "אני זוכר שניגנתי פה ב-79' - כשהמראתי נגמרה מלחמת פוקלנד וכשנחתתי התחילה מלחמה בלבנון. היחצן שלנו נטש אותנו באמצע הדרך כי הוא היה צריך לצאת לחזית" - בסיפור הקטן הזה - הכולל השגיאה בשנת סיומה של מלחמת פוקלנד ופריצתה של מלחמת לבנון- פתח היום (ראשון) הזמר האירי בוב גלדוף את דבריו בכינוס על היחסים בין אפריקה לישראל בהרצליה. גלדוף, שידוע בעבודתו למען היבשת השחורה באותה המידה שהוא מפורסם בזכות שיריו, נמצא בישראל לא רק כדי להשתתף בכינוס, שהתקיים בחסות קרן פראט ובהפקת ישראייד, הארגון הישראלי לסיוע הומניטארי בינלאומי, אלא גם כדי לקבל אות הוקרה מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע על תרומתו לתושבי אפריקה.

    מאז שנות השמונים פועל גלדוף ומארגן קונצרטים המוניים בהשתתפות המוזיקאים הגדולים ביותר בעולם (LIve Aide ו-Live Eight), במטרה לאסוף כספים ובה בעת להפעיל לחץ על ממשלות העולם לסייע לאפריקה. וזה עובד לו: מדינות המערב מגדילות יותר ויותר את הסיוע שלהן ומוותרות על חלקים גדולים מהחוב של מדינות אפריקה, ובמקביל גדלה יותר ויותר מעורבותם של מפורסמים כמו בונו וליאונרדו דיקפריו במיזמים הקשורים לאפריקה. פרט להוקרה ולמכירת אלבומים, זכה גלדוף גם לתואר אבירות ממלכת אנגליה ולמספר מועמדויות לפרס נובל.

    "לא רציתי לעשות את הקונצרטים האלה", הוא אומר היום. "זה מתיש לעשות את הדברים הללו. אתה צריך להתקשר באופן אישי ל-1,200 אמנים ולשכנע אותם. אנחנו לא משלמים להם אגורה הם צריכים לטוס בשביל זה עם הצוותים שלהם, לנגן במשך עשר דקות ואז לנתק את הכלים וללכת". מתברר שגם את האלבומים שהקליט למען אותה מטרה הוא לא מעריך במיוחד מבחינה אמנותית: את אלבום "Band Aid" מ-1984, למשל, הוא כינה "אחד מאלבומי הפופ הגרועים ביותר שנעשו אי פעם" וחש צורך להתנצל עליו. "ובכל זאת קניתם אותו, אז תודה רבה", אומר גלדוף ומחייך.

    עוד בוואלה!

    צפו בתמונות: זוכי צפרתון קק"ל יציגו את עבודותיהם באקספו העולמי בדובאי

    לכתבה המלאה

    "זה לא המקום של ליידי גאגא להסביר על אפריקה"

    הוא מכיר את הביקורת על מעורבות המוזיקאים בנושאים שהם לא מבינים בהם, כמו הסדרת חובות או חקר מחלות. "לא מצפים מהם שיתייחסו לנושא, מצפים שיביאו איתם את קהל הבוחרים. הם לא אמורים להסביר, או להרצות או להצביע, זה לא המקום של ליידי גאגא לעשות את זה. היא פוגעת במותג שלה כשהיא עושה את זה, זה פוגע בקריירה שלה", הוא אומר ומסביר שהיא עושה את זה בכל זאת כי היא זו שמסוגלת להביא את זה לידיעתם של מיליונים. "העבודה של האמן היא רק ליצור אמנות טובה. הוא נכשל רק כשהוא יוצר אמנות לא טובה. אבל זה חסר תועלת לצאת לכיכרות ולשיר 'אנחנו נתגבר' ואז ללכת הביתה - כי הנקודה היא שאתה רוצה להתגבר".

    "איפה היתה אנגליה ברבע האחרון של המאה העשרים בלי הביטלס, המלכה וג'יימס בונד", שואל גלדוף, נואם רהוט, מקסים ומצחיק. "הרוקנרול הוביל אותי לזה", הוא אומר, "הכוח של התרבות הוא עצום ויש אמת גדולה בזה שהפוליטיקה היא עסקי השעשועים לאנשים מכוערים. והיום כשהפוליטיקה כבר לא משכנעת כבידור אולי כדאי שבדרנים ינסו לשכנע פוליטיקאים. התרבות, לא הפוליטיקה, היא הנרטיב של החוויה האנושית".

    וכמובן שיש לו גם מה להגיד עלינו

    "אני רואה שהחברה הישראלית נוטשת את אפריקה, ובאופן הולך וגובר מתכנסת לתוך עצמה. אל תעשו את זה. אל תתנו לאף אחד לשכנע אתכם לעשות את זה. אם יש לכם טעם כלשהו כמדינה היא שלא תהיה לכם מנטליות של גטו או פסיכוזה של מלחמה או של מצור שנכפו עליכם, אסור שזה יקרה, ולא משנה כמה נוראיות יהיו הנסיבות של המדינה שלכם. ולא משנה כמה הפוליטיקאים יצמצמו את הפעולות שלהם לכדי מישור אחד".

    "העם היהודי מפורסם בכך שלאורך ההיסטוריה השתמש באינטלקט שלו ובתרבות שלו כדי להיות פתוחים, לספוג ולהיספג בתרבויות אחרות, להיטמע, ללמוד וללמד - זה מה שאתם עושים. אל תתנו להם להכריח אתכם להפנות את גבכם לעולם. אתם מדינה חזקה ועשירה, אני יודע שאתם לא מרגישים את זה – אף אחד אף פעם לא מרגיש את זה".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully