פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      למה "צחוק מעבודה" מצליחה? כי הצופים התרגלו לבינוניות

      ההסבר היחיד שאפשר לעובדה ש"צחוק מעבודה" חזרה לעונה שישית, לא פחות, הוא שהצופים כל כך התרגלו לבינוניות שהם כבר לא יכולים להיות מופתעים לרעה

      סוד ההצלחה של "צחוק מעבודה" הוא פשוט מאוד: מדובר בתוכנית שמשודרת בפריים טיים של ערוץ 2. היא לא מספיק מצחיקה, מינון הבדיחות המוצלחות שלה הוא עדיין נמוך מדי, ונדמה שהצלחת התוכנית מתבססת אך ורק על הרגלי הצפייה של הצופה הישראלי - זה שבאופן אוטומטי מדליק טלוויזיה ב-21:00 בערב על ערוץ 2 וכבר מוכן לספוג את המנה היומית של הבינוניות.

      עם השנים "צחוק מעבודה" הרגילה את הצופים להומור מאוד בסיסי. זו בוודאי לא התוכנית הקומית הכי רעה בטלוויזיה, היא רק חלק משורה ארוכה של תוכניות שמנסות בכל כוחן להצחיק ולא תמיד מצליחות, אבל העובדה שאתמול (ראשון) היא החלה את עונתה השישית (!) היא מסר מערוץ 2 לצופיו הנאמנים: זה מה שיש, זה מה שאנחנו מסוגלים לספק, ואנחנו מניחים שכבר התרגלתם לזה.

      היתרון ברור: אחרי שהצופה כבר התרגל לבינוניות, הוא לא יכול להתאכזב. אחרי שבמשך חמש עונות ראה את שלום אסייג מתקשה לקרוא מהטלפרומפטר, הוא לא מופתע לרעה. הוא כבר לא רוטן, לא מתרגז, לא מתקומם. הדרישות שלו הן מינימליות. הרף שלו נמוך. הוא מתחיל להבין שזה מה שיש. זו הרמה אליה הרגילו אותו. הוא מקבל את הכל בהכנעה. בלי לשים לב, כמו הרגל מגונה, הוא פותח טלוויזיה ב-21:00 בערב על ערוץ 2 ומתיישב לצפות ב"צחוק מעבודה".

      משתתפי "צחוק מעבודה", עונה 6 (יח"צ , ינאי יחיאל)
      למה שישקיעו? במילא הרייטינג יציב. משתתפי "צחוק מעבודה" (צילום: ינאי יחיאל)

      הדברים האלה מחלחלים גם לכוכבי התוכנית. ארז שלם ורועי לוי, ליטל שוורץ ואורי חזקיה, כולם קומיקאים חביבים וסימפטיים שלפעמים מצליחים לספק הברקה מפתיעה, אבל ברוב הזמן מרגישים שהם לא ממש צריכים להתאמץ. הם לא נדרשים לשדרג את המוצר או להעלות את הרמה, הם לא מרגישים צורך להשקיע יותר בכתיבה או לחשוב על כיוונים חדשים. הם כבר למדו על בשרם שלא משנה מה יעשו, אחוזי הצפייה יישארו יציבים.

      אפשר להבין אותם. הנה, הקהל צוחק. תראו את הצופים באולפן, איך הם מתמוגגים מאושר, איך כולם מתפקעים מצחוק במושביהם. אמנם הקלוז אפים מתמקדים בעיקר בתיכוניסטיות וחיילים שזכו לשבת בשורות הראשונות בגלל שהפכו לחברים בפייסבוק של התוכנית (כפי שהצהיר המנחה), אבל אם כולם צוחקים, כנראה שמדובר בלהיט. הרי, בכל זאת, "צחוק מעבודה" החלה אתמול את עונתה השישית. זה הופך אותה אוטומטית לסיפור הצלחה. ערוץ 2, הגוף שאחראי על עיצוב דעת הקהל הישראלית, מודיע לעם שזה מה שהוא אוהב, ואם ערוץ 2 אומר, מי אנחנו שנפקפק.

      מתוך צחוק מעבודה (צילום מסך)
      עד שכבר מגיע מערכון משעשע, אתה כבר לא יודע אם אתה צוחק כי הדעת שלך היטשטשה אחרי שעה של בדיחות קרש. מתוך "צחוק מעבודה" (צילום מסך)

      אבל אז הצופה הזומבי פותח שוב "צחוק מעבודה", ולפתע מתקשה להיזכר מה הפך אותה לכזה להיט. מה גרם להחלטה להמשיך איתה לעונה שישית? רוב הזמן הוא בעיקר נאנח וממלמל לעצמו נבואות זעם על המדינה שנהרסה ועל ההומור הישראלי שאבד והידרדר, ופתאום קורה הנס: בדיחה מצחיקה. אתמול זה היה אורי חזקיה, עם מערכון די משעשע על עצלנות, שהצליח לגרור ממני לא מעט צחוקים.

      הבעיה היתה שקשה היה להחליט אם אכן מדובר במערכון מצחיק ואינטליגנטי, או שהדעת היטשטשה אחרי שעה ארוכה של בדיחות קרש של שלום אסייג. אבל כנראה ש"צחוק מהעבודה" מצאה את המתכון המנצח: תשליכו על הצופים כמויות גדולות של חצץ, מדי פעם תגניבו לערימה סוכרייה נדירה, ותראו איך הם מתמוגגים ממנה, מוצצים אותה עד תום, וחוזרים בשבוע הבא לבקש מנה נוספת. במילא אין שום דבר יותר טוב לראות בטלוויזיה.

      "צחוק מעבודה", ימי ראשון, 21:00, ערוץ 2, רשת