ב-1787 הגה פילוסוף ומשפטן בשם ג'רמי בנת'ם את ה"פאנאופטיקון" הרואה הכל. המיתקן המחוכם היה מעין מגדל פיקוח גבוה שבו עומד סוהר נסתר מעין האסירים ומבנה בית הסוהר בנוי בעיגול סביבו. האשליה והאפקט הפסיכולוגי שנוצרו היו שיש עין פקוחה תמידית על התנהגות הכלואים, והם היו אמורים להגיב לכך בהתנהגות ממושמעת יותר.
איכשהו נדמה שהיוצרות התהפכו והיום, אם לא פקוחה עליך העין הצופיה של ציון כולה, אין לך קיום, ויותר משרוצה הסוהר להסתכל, רוצה האסיר שיסתכלו. אינפלציית ה"תסתכלו עלי" היא לא חדשה ומסתבר עם נחיתת האונס של "היכל התהילה" שאינו היכל ורחוק מתהילה, ובעקבות פרפורי הגסיסה השקטים של "מחוברות 2" שהיא גם כבר די משעממת.
עוד בוואלה!
נדחה של חוסר עניין לציבור
"מחוברות 2" יצאה לדרך באופן די מקרטע. צילומיה החלו עוד לפני "מחוברים", ובעקבות מחסור בחומרים שיש בהם עניין לציבור (כפי שסיפר דודו בוסי שכיכב בגרסה הגברית ההיא בראיון) נדחה מועד שידורה. יכול להיות שהיה עדיף לה, ל"מחוברות 2", אפילו להיגנז, כי מסתבר שהעניין הפוטנציאלי לא הגיע גם במועד ב'. על הפרישה של דורון צברי - המוח וההוריקן שנשב במפרשי "מחוברות" בעונתה הראשונה ו"מחוברים" - ופינוי מקומו לבמאית ג'ולי שלז, כבר דובר כאן בעבר. יכול להיות שהעיקרון כבר מיצה עצמו, ויכול להיות שבלי מפעיל מריונטות אימתני ומיומן כצברי, לפורמט אין קיום משל עצמו. כך או כך, "מחוברות 2" כשל בליהוק המחוברות שלו, וכשל בסיפור סיפורן כמעט מההתחלה ובהחלט שבהמשך הדרך.
אם ב"מחוברות" בעונתה הראשונה עוד היו תום ואותנטיות כלשהם, הרי של"מחוברות 2" כבר לא היה אותם אפילו כהדהוד רחוק. ננה שרייר, מיקה קרני, שיר נוסצקי, הילי עמנואל ודינה אברמסון כולן שיחקו עבור העין הרואה-כל תפקיד מסוים, ובשלושה וחצי מהמקרים אפילו לא היה מדובר בתפקיד מרתק במיוחד. משך עונה שלמה צפינו במיקה קרני מפלרטטת עם הדת ומתקוטטת עם בעלה מיקי שביב (שהיה ללא ספק ליהוק מעניין הרבה יותר ממנה); בשיר נוסצקי פורשת את חיי הסקס והצומי שלה ומתעללת רגשית בבן זוגה; ובהילי עמנואל מייבבת מסיבות שונות שאף אחת מהן אינה מעניינת. דינה אברמסון היתה אולי שבשבת לא יציבה של אידאולוגיות, אבל לפחות היא נשארה חיננית ובתנועה מתמדת. ננה שרייר, לעומת זאת, היא כוכבת. מגיע לה סרט שלם על חייה כדי להצליח לקלף את הבצל האנושי המרתק שהיא, אבל "מחוברות 2" לא עמדה בשצף הננוצ'קי אפילו לא בשני הפרקים שהוקדשו רק לה ולמסע המוטרף שלה לגאורגיה בעקבות חיפוש אמה הביולוגית.
דילמת האסיר
בסופו של דבר, בסדרה חטטנית מהסוג של "מחוברות", אסור שלמתועדות יהיה עניין רב יותר בעצמן ובתיעוד העצמי מאשר העניין של הצופים לעקוב אחריהן. בשביל זה יש סרטי בת מצווש וחתונה במגירה של כל משפחה ממוצעת. אם כבר התהפכו היוצרות ובחוזה החדש כתוב שהאסירים מחפשים את הפאנאופטיקון כדי שיאשרר את חייהם, לפחות שיהיה זה שווה עבור הצופים שמפנים עבורם חצי שעה בכל ערב. כמו שהדברים נראים עם הגיענו לסוף העונה אסירות "מחוברות 2" יכולות להמשיך בחייהן, אבל בלעדינו. מכאן והלאה עדיף לנו דמויות מתוסרטות.