והיום איננו כלה: בעקבות היום הארוך בשנה - בחזרה ליצירות התרבות הארוכות ביותר

בין היצירות הספרותיות הכי מטילות אימה ניצב הרומן המונומנטלי של ג'יימס ג'ויס במקום מכובד. הרומן שראה אור ב- 1918, מכיל בתוכו כ-265,000 מילים, ומחולק ללא פחות מ-18 פרקים ועוקב אחר יום אחד בחייהם של כמה גיבורים הקשורים זה לזה, כולם תושבי דבלין. אבל אם תשאלו את אלו שקראו את "יוליסס" (להבדיל מכל אלו שאומרים שקראו אבל בעצם רק רכשו אותו כי הוא נראה מכובד על המדף), סביר שתשמעו שמה שמרתיע בספר הזה הוא זרם התודעה המזגזג, המקוטע והלא קוהרנטי במתכוון של הדמויות הדוברות בו ולאו דווקא האורך שלו, שהוא, כמו שיודעים המבוגרים, לא קובע, לפחות לא תמיד.

(לילך וולך)

לרוב, כשמדברים על שירים ארוכים ומסובכים, נוהגים לזרוק את הדיון לכיוון הרוק המתקדם של שנות ה-70, מג'ת'רו טאל ועד פינק פלויד - להקות שניפקו שירים בעלי עשרות חלקים, מקצבים וטוויסטים עד שבסופו של דבר הם לא שמו לב שהעשור ההוא בעצם נגמר. אלא שאפילו ג'ת'רו טאל, שהוציאו אלבום שכלל שני שירים בלבד, לא הצליחו להתחרות עם פסיכי אמיתי כמו מייק פאטון.

פאטון, באמת מטורף עם קבלות, החליט שהוא השתעשע מספיק עם הרוקנרול, הנויז ואפילו האוונגרד, ויצר משהו שבאמת קשה לתייג תחת ז'אנר קיים: כך האלבום "Delirium Cordia" של ההרכב Fantomas, אחד מ-3,125 הפרויקטים שפאטון היה מעורב בהם, מורכב מקטע אחד בלבד, באותו שם כמו שם האלבום. וכמה דקות אורך השיר הזה? לא פחות מ-74 דקות ו-17 שניות. מה אפשר לעשות ב-74 דקות (ו-17 שניות, שזה גם זמן משמעותי, כמעט פעמיים שיא עולם בריצת מאה מטר)? ככל הנראה, לא נצליח להבין בזמן הזה מה מניע את מייק פאטון.

(עינב שיף)

האזינו לקטע מתוך "Delirium Cordia"

אומרים שהאורך לא קובע, אבל העובדה היא כי שתיים מן היצירות הארוכות בהיסטוריה של הקולנוע הן באמת מן המונומנטליות בתולדותיו: מדובר ב"ברלין אלכסנדרפלאץ" העלילתי של ריינר ורנר פאסבינדר (15 שעות וחצי) וב"שואה" התיעודי של קלוד לנצמן (תשע שעות וחצי). במקרה או שלא, שתיהן עוסקות בצדדים האפלים של ההיסטוריה הגרמנית, המדינה החשובה והמורכבת באירופה, ורק הודות להיקף שלהן הן מצליחות לעסוק בנושא בצורה כה מפעימה ומעוררת מחשבה.

האורך יוצא הדופן של שתי היצירות כבר הפך אותן למעין בדיחה ובעיקר לתשובות המבודחות האולטימטיביות לשאלה "איך לשרוף זמן פנוי?". אך האמת היא ש"ברלין אלכסנדרפלאץ" ומובן שגם "שואה" הם עסק רציני ביותר, ומחובתו של כל שוחר תרבות, מתישהו בחייו, להקדיש לילה לבן אחד בשביל לסמן עליהם וי.

(אבנר שביט)

קצרים וקשים היו חייו של מרסל פרוסט, אבל היצירה שמיסגרה והנציחה אותם - "בעקבות הזמן האבוד" - היא אחת הארוכות ומלאות הקסם ביותר שהשאיר סופר כלשהו אחריו. שבעת הכרכים של "בעקבות הזמן האבוד" מכילים כמיליון וחצי מילים, ומעל לאלפיים דמויות שונות. למעשה, שלושת הכרכים האחרונים של מפעל חייו נותרו כטיוטות לא גמורות וראו אור רק כמה שנים לאחר מותו. פרוסט, שנחשב לאחד מסופרי המאה ה-20 המשפיעים והחשובים ביותר, אולי הגיע רק להר נבו שלו ולא ראה במו עיניו את הארץ המובטחת, אבל הוא השאיר אחריו הרבה יותר מעוגיית מדלן אגדית אחת.

(לילך וולך)

השבוע נודע כי פסטיבל הקולנוע הירושלמי הקרוב יתכבד בנוכחותו של הבמאי ההונגרי בלה טאר – אולי היוצר המאתגר ביותר שפועל מחוץ לקולנוע האוונגרדי. לא זו בלבד שהוא נוטה לעשות סרטים ארוכים באופן חריג, אלא שכל שניה ושניה אצלו נדמית כמו נצח. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא "סטאנטנגו" – ובעברית, "טנגו השטן". ואכן, יש משהו שטני בסרט שזוחל במשך שבע שעות ועוד בשחור-לבן, אבל בעיני שוחרי קולנוע רבים מדובר בחוויה אלוהית.

(אבנר שביט)

מסורת הופעות ליל כל הקדושים של Phish הפכה לחלק מהמיתולוגיה שיצרה סביבה הלהקה הזו, הגלגול הכי אותנטי של נשמת ג'רי גרסיה והגרייטפול דד שלו. במסגרת הקונספט, Phish היתה עורכת הופעה "רגילה", כלומר משהו שמתחיל בשעה נקובה אבל לעולם אין לדעת כיצד יסתיים, ובאמצע דוחסת ביצוע לאלבום שלם של להקה אחרת. ב-1998 Phish בחרה באוניברסיטת נבדה בלאס וגאס כלוקיישן של המסיבה השנתית וביצעה את "Loaded" העצום של וולווט אנדרגראונד. המופע תועד כמובן, והוא נמשך כשלוש שעות וארבעים דקות.

זו לא היתה ההופעה הארוכה ביותר של Phish, אבל לתיעוד שלה, שנקרא Live Phish Volume 16, הוסיפה הלהקה דיסק הופעה נוסף שאורכו שעה וכ-20 דקות, מה שהופך אותו לתיעוד הארוך ביותר להופעה של פיש, עם דיסק מרובע ומוזיקה שנמשכת למעלה מ-5 שעות. האזנה מחודשת לקטעים משם מגלה את אחד הפסקולים היפים ביותר להעביר איתם את היום הארוך בשנה.

(עינב שיף)

Phish מבצעים את "Sweet Jane"