הדיבור על המיקום הבעייתי להופעה של קאט קופי בישראל ליווה אותה מיום שהוכרזה. מספיק לשמוע שיר אחד של ההרכב האוסטרלי המצוין הזה או סתם לתפוס וידיאו לייב שלו ביוטיוב כדי להבין שגם הזאפה בתל אביב, שם התקיימה ההופעה אמש (חמישי), וגם הבארבי, בו הם יופיעו הערב, הם לא המקומות האופטימליים, באנדרסטייטמנט של החודש בערך, להופעה שכזו. מתבקש למקמה קודם כל במקום פתוח, שיוכל להכיל את הסאונד המיוחד של קאט קופי, שהוא שילוב יפה של אינדי, דיסקו, רוקנרול, פסיכדליה ואווירת ניצחונות בכל פעם שהם עוברים מהבילד-אפ לפזמון.
ואכן, חוקי ההיגיון עשו את שלהם, וההופעה של קאט קופי החלה בצליעה קלה, ללא שום קשר ללהקה עצמה, שהגיעה טעונה כמו מלוע של תותח מהרגע הראשון. הקול של הסולן דן וויטפורד נבלע בחלל המתכתי כבר מהרגע בו הלהקה עברה מ-"Visions" הקצר ל-"Nobody Lost, Nobody Found", שהוא לא רק שיר טוב מאוד אלא גם שם הולם למה שקרה לקהל בכל פעם שהוא עלה עם קאט קופי למעלה, ונתקע בתקרה הנמוכה של הזאפה.
התסכול הזה נמשך שלושה שירים בדיוק, עד שהגיע "Corner in The Sky", שבו קרה בעצם משהו שמאפיין את הקיום של כולנו פשוט מתרגלים לחולשות של החיים ומנסים להוציא את המיטב ממה שיש. הסתגלנות הזו היא תכונה שקאט קופי שכללו לאמנות והפכו אותה לחזקה יותר מהמוזיקה שלהם. הם פשוט באו לתת את הכל, וקיוו לטוב.
מאיפה צמח הטעם המוזיקלי של קאט קופי?
רגע אחרי השחרור, הגיע "Lights and Music", אולי ה-להיט של קאט קופי וקטע שאם הוא לא מעיף אותך לכל הכיוונים, זה כנראה בגלל שאין לך רגליים. הבנייה של השיר ואנרגיית הבמה של קאט קופי פתחו סופית את הסכר ומלבד היותו האות לרגעים היפים מאוד שהגיעו משם ועד לסוף ההופעה, "Lights and Music" היה שיעור יפהפה בבניית קטע ניצחונות שהוא גם אינטליגנטי וגם רקיד כמו אחרון להיטי פס הייצור של יוצרי דאנס שנוהגים להשמיץ. הוא מתחיל בליין בס פשוט למדי, קצת קולות רקע למילוי החלל, ביט, מילים שבעיקר מעבירות את הזמן ומשם למומחיות של קאט קופי הבילד אפ שלפני הפזמון.
קאט קופי הם מאסטרים של משחק מקדים והיכולת שלהם להביא את הקהל לשיא רגע לפני שהמתופף נותן את המעבר שמרים את הראשים לשמיים, מנצחת את השבלוניות שיש ברוב השירים שלהם, שדי נשמעים אותו הדבר. ב-"Lights and Music" התבניתיות הזו נשמעה כל כך חיה וכיפית, שכמו בחלום קשה לזכור מאיפה הגעת לרגע הזה, קשה לדעת לאן אתה הולך אחריו.
דפנה לוסטיג מסבירה מה מיוחד בקאט קופי
משם, קאט קופי כבר טיילו לתוך הלב, הראש והברכיים המתרגשות של סוף השבוע. "Hearts on Fire" היה מלודי, עשיר ומלא שמחת חיים; "Sun Good", כמו בגרסת האלבום, היה הצהרה אמנותית שביקשה להוציא את קאט קופי מהתבנית הפופית ולהביא אותה לאזורים יותר אקספרימנטליים, מבלי לוותר על הידיים המונפות באוויר; בהדרן, "Need You Now" היה הרגע המרגש של הערב של להקה שאין לה טקסטים גדולים, אבל בתוך הפזמונים והסי-פארטס השתחל לה משפט יפה כמו "רוצי אחרי הרכבת האחרונה, אחת מהן תביא אותך הביתה". בלא מעט הופעות, אנשים מחפשים במוזיקה את הרכבת האחרונה שתביא אותם הביתה; קאט קופי לקחה את האנשים מהבית והביאה אותם למועדון שלא הולם את מידותיה, אבל זה מה שיש ועם זה היא, והקהל, ניצחו.
נהניתם מההופעה של קאט קופי? ספרו לנו בפייסבוק