המעמד של פיקסאר בתעשיית הקולנוע כל כך חזק, שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים. כך, כמו האמנים שלא מבצעים בהופעות את הלהיטים הכי גדולים שלהם, הרשו לעצמם האולפנים להקדיש השנה את המשבצת הקיצית הקבועה דווקא כדי להציג פרק המשך לסרט הכי פחות אהוב שיצרו, "מכוניות", שבו שבים כלי הרכב האמריקאים כדי להיקלע למזימת ריגול באירופה. האמת היא שמעט צופים, אם בכלל, חפצו בהמשכון שכזה, אבל פיקסאר רצו בכך, ומבחינתם זה מספיק, ואגב, "מכוניות 2" אכן מסתמן כשובר הקופות הראשון שלהם שמקבל יותר ביקורות שליליות מחיוביות.
יתרה מזאת, מתוך אנסמבל הדמויות העשיר שהיה בסרט הקודם, בחרו האולפנים הפעם להעמיד בחזית את הגיבור הכי לא מובן מאליו מייטר, משאית הגרר מעטת התבונה ועתירת הדפיקות בפגוש, שאותה מדבב לארי דה כייבל גאי, אולי העממי מבין הבדרנים בארצות הברית. העובדה שדווקא סטנד-אפיסט כזה זוכה לשאת על כתפיו סרט הנהנה מהפצה בינלאומית חסרת תקדים משולה לכך שיוסף סידר ישלח לפסטיבל קאן דרמה בכיכובו של נאור ציון, אבל לפיקסאר לא אכפת לקחת סיכונים.
בעידן שבו הוליווד מתפשרת כמעט על הכל כדי לקרוץ לשווקים מעבר לים ובעיקר באסיה, פיקסאר מתנהגים כאילו רק לערסוואתים אמריקאים קטנים יש צרכים. כמו במקרה של מוזיקאי מהולל שלא ניאות אפילו להחליף מילה אחת עם הקהל שלו מן הבמה, גם הפעם הצעד החד-צדדי של פיקסאר מעורר בסיכומו של דבר הערכה, כי עיקשות-עורף עדיפה על חנפנות.
אך עם כל הרצון הטוב, הבחירה במייטר כגיבור "מכוניות 2" מתגלה במלוא הבעייתיות שלה כבר במערכה הראשונה של הסרט. הסיבה לכך היא שזו דמות מעיקה, עם שטיק מתמשך אחד ובלי טיפה של חן. חמור מכך, גם העמדתה של משאית הגרר בלבה של מזימת הריגול נחשפת כמקח טעות: הבעיה היא שהמהלך התסריטאי הזה דורש מאיתנו לקבל במשך שעה וחצי את ההנחה שכל שאר הדמויות בסרט סבורות כי מייטר הוא גאון שמשחק אותה אידיוט. אפילו בסטנדרטים של להיט קיצי, קו העלילה הזה חוצה את גבולות המופרכות הלגיטימיים.
כל זה עלול היה להוכיח שפיקסאר פשעו בחטא ההיבריס ולהפוך את "מכוניות 2" לכישלון האמנותי המהדהד הראשון שלהם, אבל שני גורמים מצילים את הסרט. הם מסייעים לו לעבור בנעימים, וגם אם אינו עומד בשורה אחת עם יצירות הפאר של האולפנים, בסיכומו של דבר הוא בהחלט מסוג המוצרים האלה שרק הם מסוגלים להוציא תחת ידיהם.
ראשית, הבמאים ג'ון לאסיטר ובראד לואיס משתמשים בעלילת הביון כדי לבנות מעדן חזותי מרהיב. שוב, אפשר היה לתהות מה בער לפיקסאר לשלוח את המכוניות דווקא לתוככי מזימת ריגול בינלאומית, אבל התשובה לכך מתגלה בשיא הדרה: המימד הקוסמופוליטי של תסריט שכזה מאפשר להם לחרוש את העולם ולהתענג על שכיות החמדה שלו, והרובד השושואיסטי דורש מהם לצייד את כלי הרכב בשלל גאדג'טים משובבי לב.
נוסף לכך, לאסיטר ולואיס משכילים להלחים את שני הממדים הנ"ל בצורה שגורמת ל"מכוניות 2" להיראות כמו קריצה שובבה לסרטי הריגול של שנות השישים והשבעים. לאו דווקא הפרקים בסדרת "ג'יימס בונד", כי אם בעיקר החיקויים האירופאים הרבים שנעשו לה, למשל "אוטאלי" (1968) בכיכובה של רומי שניידר.
בדומה לכל הנ"ל, גם הסיפור הביוני של פיקסאר מציג שילוב של הומור בין-תרבותי, רמיזות ארוטיות, אלגנטיות לתפארת היבשת הקלאסית וחלקלקות כמיטב המסורת הבריטית. בהקשר זה, את קולו של אחד מן הוותיקים שברכבי הריגול מדבב מייקל קיין, הפרחח הלונדוני הגדול מן התקופה שהסרט קורץ לה.
השחקן הוותיק לא בדיוק מוציא כאן ניצוצות מן המיקרופון, אבל בשילוב עם המתיקות של אמילי מורטימר, הבריטית המדובבת את המכונית הממזרית שמשתפת עמו פעולה, הוא מצליח לאזן במעט קלאסה את שמן המנוע הנחות של המדבב הראשי בסרט.
חשוב מכך, נהוג למתוח ביקורת על עצם המהות של הדמויות המכניות. אך כמו בפרק הקודם, גם כאן מתגלה כי בין אסופת כלי הרכב קיימות אחווה, חום משפחתי ונאמנות קהילתית שנדירים אפילו במושגים הנעלים של פיקסאר.
בהתאם לזאת, "מכוניות 2" מביא לידי ביטוי בצורה מחממת לב את הערך המרכזי בכל יצירותיהם של האולפנים: חשיבותה של החברות. מייטר הוא אולי נודניק גדול, אבל זה לא מפחית מהיותו חבר נהדר. עוד יותר מהטיפשות שלו, מה שמניע אותו לאורך כל הסרט היא האהבה שלו לחבריו הממונעים, ומערכת היחסים שלו איתם מעוררת השראה. בסיכומו של דבר, הצופה מאחל שבני האדם היו מתנהגים כמו המכוניות האלה.
וכך, "מכוניות 2" הוא אולי לא "צעצוע של סיפור 3", אבל בדיוק כמוהו הוא מזכיר כמה זה נחמד שיש חבר שתמיד שם בשבילך. לא כולנו זכינו בכך, אבל לכל הפחות, יש לנו חבר בשם פיקסאר, שמקפיד לקפוץ לבקר בכל פעם שהקיץ מתחיל, והוא קורן ומלטף כמו קרני השמש.
איפה ומתי רואים את "מכוניות 2"?