פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פסטיבל ירושלים: הקולנוע הישראלי מצדיע לזוכה פרס מפעל חיים, נחמן אינגבר

      לרגל הענקת פרס מפעל החיים לנחמן אינגבר בפסטיבל ירושלים, מספרים אבי נשר, רני בלייר, דורון צברי וקולנוענים מקומיים אחרים מדוע אכן מדובר באגדה חיה

      אין כמעט קולנוען ישראלי שלא מכיר את נחמן אינגבר. אם זה כמרצה באוניברסיטת תל אביב, סם שפיגל ובמוסדות אחרים, כחוקר ואיש אקדמיה, כעורך וכמבקר, כגורם בכיר בקרנות הקולנוע או סתם כאחת האושיות הוותיקות, החשובות והמשפיעות בתעשייה. כמעט לכל מי שקשור למסך הגדול בישראל יצא להיתקל מתישהו בחמשת העשורים בדמותו הסמכותית של אינגבר, ועל כל הנקרים בדרכו הוא הותיר רושם בל יימחה.

      כל אלה גם יסכימו שהמושג "מפעל חיים" הומצא כדי לתאר מפעלות כמו אלה של אינגבר, ולפיכך אין ראוי ממנו לזכות בפרס שכזה בפסטיבל הקולנוע הירושלמי הקרוב. לרגל קבלתו את העיטור, ארבעה אנשי קולנוע מובילים שזכו לפגוש בו בצמתים שונים של חייהם סיפרו לוואלה! תרבות מדוע הפך לאגדה חיה.

      אבי נשר: "אחד הארכיטקטים המשמעותיים של הקולנוע הישראלי"

      אבי נשר (יח"צ)
      "אף פעם לא גלש לשיקולים זרים". אבי נשר (צילום: יח"צ)

      כשהייתי חייל בן עשרים, צרף אותי נחמן אינגבר – אז עורך כתב העת "קולנוע" וראש המכון הישראלי לקולנוע – למערכת הרבעון היוקרתי והאליטיסטי. היה זה צעד נועז בתל אביב של אמצע שנות השבעים – המערכת כללה שמות בוגרים ידועים ונוצצים כיהושע קנז, ד"ר ישעיהו ניר וג'אד נאמן ואילו אני, הינוקא האלמוני, פרסמתי רק כמה מאמרי תיאוריה קולנועית בכתבי עת חתרניים ודלי תפוצה.

      נחמן לא ממש הכיר אותי – הוא פשוט אהב את הכתיבה שלי (כך אמר לי מאוחר יותר, שהכרנו טוב יותר) – וזה לגמרי הספיק לו. במידה רבה, ההחלטה המעט נועזת והוודאי לא שמרנית הזו מאפיינת את ראיית העולם של האיש שאף פעם לא גלש לשיקולים זרים, לאסטרטגיות מיצוביות, להעדפות אישיות או לגחמות אופנתיות. אחד ממבקרי הקולנוע המצוינים ביותר שכתבו אי פעם בשפה העברית, אחד מהמורים לקולנוע המשפיעים ביותר שלימדו אי פעם בארץ, וחשוב מכל, אחד מהארכיטקטים המשמעותיים ביותר בתהליך בניית הקולנוע הישראלי המצליח והמוצלח של העשור האחרון שהפך לנדבך תרבות משמעותי גם בארץ וגם בעולם.

      נחמן אינגבר הותיר במשך כ-35 שנה חותם של ממש על ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי, ועוד ידו נטויה. קצרה היריעה מלמנות את כל הסרטים להם תרם נחמן תרומה מכרעת – בניתוח תסריטים מושחז, בביקורת בונה, בעצה טובה, בנזיפה ראויה, ביושרה אינטלקטואלית ובאמונה מלאה בחרות היצירה (והיוצר). אני עצמי יכול להעיד על שיתוף פעולה פורה, מאלף, מאתגר ומחזק בתהליך יצירת "פעם הייתי".

      האם אני אובייקטיבי? אולי לא לגמרי – מאוד חביב עליי האיש – אבל מכיוון שלמדתי ממנו להתמקד בצד המלומד, הענייני, העמוק, המחדש של הקולנוע ושל העיסוק בקולנוע, אני מרשה לעצמי להצדיע ולהריע ולברך את מורי ורבי נחמן לרגל קבלת הפרס הכל כך ראוי ומוצדק.

      אבי נשר הוא במאי קולנוע ("דיזנגוף 99", "הלהקה", "סוף העולם שמאלה", "פעם הייתי").

      צפו בנחמן אינגבר מגלם פקיד אכזר ב"פלוס-מינוס", סרט הסטודנטים הנהדר של שחר כהן ("סובנירים").

      רני בלייר: "נחמן ידע הכל בעל פה"

      רני בלייר (אביב חופי)
      "הוא גרם לנו להקשיב לו כאילו חיינו תלויים בזה". רני בלייר (צילום: אביב חופי)

      למדתי תולדות הקולנוע אצל נחמן לפני 25 שנה ואני זוכר אדם שעמד מול 250 תלמידים בחדר בבניין מקסיקו, יושב על השולחן במרכז החדר ופשוט יורה כמויות אינסופיות של אינפורמציה שכללה תאריכים, שמות, רפרנסים ועוד דברים שלא חלמנו אפילו לדעת על קולנוע. הרבה אנשים חושבים שנחמן הוא לא טיפוס כריזמטי, אבל השקט שלו מקנה לו את היכולת לגרום לאנשים להקשיב לו בדריכות לא אופיינית, כאילו חייהם תלויים בדבר הזה.

      הכי מדהים הוא שכל השיעורים של נחמן לא נעשו בעזרת מחברות, רשימות או דפים - הוא תמיד ידע הכל בעל פה, וביד הוא היה מחזיק פתק כזה. תמיד חשבנו שיש בפתק הזה משהו, אבל נחמן היה משאיר אותו בסוף השיעור על השולחן. הלכנו ובדקנו מה יש בפתק. הוא היה ריק.

      רני בלייר הוא במאי ("שבתות וחגים", "פרשת השבוע") ויו"ר איגוד הבמאים.

      צפו במחווה סטודנטיאלית לשיעורים של אינגבר

      דורון צברי: "אף אחד לא מאבחן סרטים כמו נחמן"

      דורון צברי (אביב חופי)
      "התשוקה של נחמן לקולנוע הדביקה אותי ועוד אלפים". דורון צברי (צילום: אביב חופי)

      כמה מורים טובים שהם גם מורים לחיים פוגש בן אדם בחיים שלו? אפשר לספור אותם על אצבעות כף יד אחת, ואם יש לך מזל, על אצבעות כף שתי ידיים. נחמן אינגבר היה אחד המורים הכי טובים שפגשתי. השיעורים שלו היו פיצוץ, כי הוא פתח לי ולכל מי שלמד אצלנו חלונות לעולמות חדשים, וחשף בפנינו אוצרות בלומים. אני זוכר שראיתי אצלו את "ההמון" של קינג וידור ונדהמתי מהדרך שבה סרט אילם מרגש אותך במשך שעה וחצי.

      נחמן מתפקע מרוב ידע והבנה עמוקה של קולנוע. התשוקה שלו לאמנות הזו פשוט מדבקת. יש שיעורים שלו שאני זוכר עד היום. זו היתה זכות גדולה ללמוד אצלו, ואלפי התלמידים שלו לעולם לא ישכחו אותו, כי הוא מורה מדהים.

      אם מתייחסים לכובע שלו בקרן רבינוביץ', אז אני מחזיק ממנו כאדם שהכי יודע לראות גרסאות ראשוניות של סרטים, ראף קאטים. זה לא פשוט לראות גרסאות כאלה, אבל הוא מומחה בזה, וב"האח של דריקס", הסרט הראשון של אורי ענבר ושלי, קיבלתי ממנו שיעור שלא אשכח. הסרט לא עבד, ונחמן הצליח לאבחן מה הבעיות, ואיזה דברים צריך לחזק, והנחה אותנו איזה השלמות לעשות. הוא הסביר לנו בכלל את המושג של צילומי השלמות ואת העובדה שכל סרט אפשר להציל בהשלמות, מה שבאמת קרה. מאז ועד היום, הבנתי בזכותו את החשיבות של התהליך הזה.

      דורון צברי הוא במאי ("המדריך למהפכה", "מחוברות", "מחוברים")

      פבלו אוטין: "נחמן לימד אותי לראות"

      פאבלו אוטין (יח"צ , משפחה)
      "בזכות נחמן, הסרטים נהיו יפים יותר בעיני". פבלו אוטין (צילום: יח"צ)

      בערך בגיל חמש אבי לימד אותי לקרוא. הוא ישב איתי עם חוברת ולימד אותי אותיות ומילים. בגיל עשרים הגעתי לאוניברסיטת תל-אביב, פגשתי את נחמן אינגבר והוא לימד אותי לראות. פקח את עיני והאיר אותן בצבעים, צורות, קומפוזיציות ותנועות. הוא משך את תשומת לבי לרגשות ולרעיונות שנרקמו באמצעות דימויים ויזואליים החולפים על המסך. הסרטים פתאום נהיו שונים, יפים יותר, מהפנטים.

      שנים אחר כך נחמן נהפך למנחה בכתיבת התזה שלי, על תקן "יועץ מקצועי". ידעתי שמה שאני עובד עליו, הוא בעצם הניסיון לתרגם לשפה משלי את הרעיונות שינקתי ממנו לאורך שמונה שנים של יחסים קרובים. באחת הפגישות האחרונות, אחרי הערות ותיקונים רבים ומדויקים, הוא הסתכל עליי בחצי חיוך ואמר לי: "כמעט שכנעת אותי". הרגשתי שהוא מרוצה ומילותיו עוררו בי תחושת סיפוק.

      נחמן ידע שהתלמיד מצא כלים משלו, וידע באותו הרגע להיות מורה אמיתי: כזה שפוקח לתלמיד את העיניים, אך מעודד אותו לגלות את העולם בפני עצמו.

      פבלו אוטין הוא חוקר ומרצה לקולנוע, ומחבר הספר "קרחונים בארץ החמסינים".

      אהרן קשלס: "נחמן הוא ההצגה הגדולה בתבל"

      ליאת הר לב, אהרון קשלס, נבות פפושדו (יח"צ , רפי דלויה)
      "הצל הענק של נחמן מרחף עוד לפני שפוגשים אותו". אהרן קשלס (במרכז) עם ליאת הר-לב, כוכבת "כלבת", בהקרנת הבכורה של הסרט, ועם נבות פפושדו, הבמאי השותף שלו (צילום: רפי דלויה)

      יש משהו במפגש הראשון של סטודנט לקולנוע עם נחמן אינגבר שמזכיר את הקולנוע האקספרסיוניסטי בגרמניה של שנות העשרים. צלו הענק של המרצה מרחף מעל המדרגות המובילות לבניין החוג לקולנוע וטלוויזיה זמן רב לפני שאנו פוגשים את דמותו הממשית. גם קולו הייחודי נוטה להקדים את הופעתו הכל יכולה וכל יודעת באולם שבו מיטב ומירב יוצרי וחוקרי הקולנוע הישראלים רכשו את השכלתם הראשונה.

      נחמן לעולם לא יהסה את היושבים בקהל, הוא לעולם יעדיף להתהלך בנינוחות של כוכב הוליוודי לעבר הבמה הגדולה תוך דיאלוג עם התמונות שהחלו לרצד על המסך הגדול. בשעה שנחמן יגיע סופסוף לזירתו המוארת, יגלה הסטודנט הנמרץ שהוא כבר הספיק למלא חמישה עמודים במחברת הפלאים של נחמן.

      ועדיין, רק כשנחמן יעמוד על הבמה האדירה, כשהמסך שהוא כל-כך אוהב דבוק לגבו, תתחיל ההצגה הגדולה בתבל. פנס הקסם יאיר, כמו בפעם הראשונה, את החשיכה. סוסו של אדוארד מייברידג' ידהר לעבר התהילה, שוט נייח ב"קגמושה" יהפוך למחול וירטואוזי של צללים רבי משמעות וקים נובאק, הו קים נובאק המופלאה, תגרום ללבם של ג'יימס סטיוארט ונחמן אינגבר להחסיר פעימה.

      כן, בסופו של יום, גם נחמן הוא בן אנוש ולמראה מחלפותיה הבלונדיניות של מיס נובאק עיניו הופכות מצועפות. אבל, אל תטעו בו ולו לרגע, עבור נחמן אינגבר מיס נובאק לעולם לא תהיה יותר מפלגש לאהבתו הגדולה מכולן-גבירתו הראשונה, מיס צלולואיד, מאדאם דה סינמה.


      אהרן קשלס הוא במאי ("כלבת", שאותו יצר עם נבות פפושדו) ומרצה לקולנוע.


      פסטיבל הקולנוע של ירושלים ייפתח בעיר ביום חמישי הבא, 7.7, וביום ראשון ה-10.7 יתקיים בסינמטק הירושלמי ערב הוקרה מיוחד לנחמן אינגבר שבו יוענק לו הפרס.