אהרון מגד נגד הספר האלקטרוני: "חושש מאבדן קשר אנושי"

הסופר אהרון מגד, אחד הסופרים הוותיקים בישראל, חושש מעידן הספרים הדיגיטליים. הוא כינה את הספרות המקוונת "עירומה, חסרת טעם וריח". בשיחה עם וואלה! תרבות, הרחיב הסופר על חששותיו והסתייגויותיו מהספר האלקטרוני.

אתה חושש מזה?

"כן. בדיוק היום הגיע אלי אי-מייל מחברה אמריקאית, שרוצה להוציא ארבעה ספרים שלי במהדורה אלקטרונית באנגלית, ואני עוד לא יודע מה אענה להם. אני לא בטוח שאני רוצה בזה".

ומה עם גרסאות אלקטרוניות בעברית?

"אני לא בטוח, אני לא יודע מה קורה עם זה. אחרי שלוקחים את זה ממני אז זה נעלם ממני ופורח באוויר. ואז, איפה? מי? מי לוקח? אתה לא יודע מי קורא, מי קונה. אתה לא יודע כלום. אז אולי אתה מרוויח איזשהו כסף, וגם זה אני לא בטוח. אז הציעו לי איזו הצעה, אני לא יודע. זה אלמוני כל העניין הזה".

"אני חושש מאובדן של קשר אנושי, פשוט מאוד", מסביר מגד. "אני רוצה שיהיה קשר אנושי בין סופר לבין הקוראים שלו", הסביר הסופר. "אני לא כל כך מעריך את סוג הקריאה של ספרים כאלה. אני חושב שיש הבדל גדול אם קוראים מתוך המחשב או שקוראים מתוך דפים. אם קוראים דפים אז חושבים על הדברים ומתעמקים בהם, וכאן זה הולך ככה 'אחת-שתיים', חפיף".

מגד בן ה-90 חושב שהמעבר לקוראים אלקטרוניים או קריאה על גבי מסך המחשב תוביל לזילות של המילה הכתובה, אך הוא לא יכול לומר אם עוד סופרים בני הדור שלו מסכימים עמו. "אני לא יודע בעצם, לא דיברתי עם אף אחד על זה. אבל אני חושב שכן, אני חושב שכל סופר מעדיף שייצא לו ספר כספר עם דפים וכריכה, שייצא לשוק. כשאנשים קוראים ספר בישיבה או בשכיבה, ומקדישים לזה זמן, זה דבר אחר לגמרי".

ומה עם הקידמה? עניין הספרים האלקטרוניים עדיין בחיתוליו בישראל, אבל יכול להיות שבעוד כמה שנים ניווכח שספרים שלא יעברו למהדורה אלקטרונית ייקראו פחות ואף יישכחו. אבל לעת עת, מגד לא נשמע מודאג: "אני לא יודע מה יהיה עם כל הטרנד הזה של לעשות את כל הדברים האלה במחשב, אני חושב שהרעיון הזה ייכשל בסוף".

איך זה ייכשל? אנחנו רואים תנועה גדולה יותר ויותר לכיוון אלקטרוני, בחדשות, בתרבות וגם בספרות.

"אני יודע. אני מצטער, זה לא רק קשור לספרים זה קשור בכלל לתקשורת. אם התקשורת תהיה כל הזמן דרך סמס ודברים כאלה זאת אומרת שאין בכלל תקשורת אנושית, יש וירטואלית. גמרנו עם התקשורת האנושית שכאדם שומע את קולו של השני הוא יכול להגיב מיד, הוא יכול לבכות, הוא יכול לצחוק, ופה זה חסר נשמה".

ואתה לא חושש שהיצירות שלך יהפכו לפחות נגישות?

"נראה מה תהיינה התוצאות של המגמה הזו, אם יצמח מזה דור של אנשים שיותר חושבים ויותר יוצרים ומתעמקים או שיקראו וילכו הלאה. צריך לראות איך זה ישפיע בעוד עשר או עשרים שנים". ומה איתו? בינתיים מגד ממשיך בשלו "אני עובד, אני כל הזמן עובד. מתי אגמור אני לא יודע בדיוק, אני מקווה שאחיה עוד הרבה שנים ואספיק ליצור עוד".