ד"ר האוס - מלאך או שטן?

אהבה היא הרגע שבו הפרומונים והפרפרים מפסיקים לנפנף בכנפיהם מחרישי האוזניים, ונכנסת ההבנה; כן – זה האיש שהתאהבתי בו; לא – הוא לא הולך להשתנות; ולא – אני לא אהיה זו שאשנה אותו. עכשיו שהבחנו על בשרנו שציפיות נועדו לדברים האלו שישנים עליהם בלילה, הגיע הזמן להחליט אם זו אהבה או סתם פנטזיית דיסני. זה, על קצה המזלג, מה שמפריד את הילדות מהנשים.

גרגורי האוס, ד"ר האוס בשבילכם, הוא מה שהוא – לטוב ולרע. הוא מבריק, הוא נטול יראה, הוא שנון ומצחיק. כן, הוא גם בעל אישיות מתמכרת, לא איש משפחה, כופר נמרץ בכל אלוהות וטאבו, והוא לא יעשה לך קוצי מוצי. האמת? הטובים והמעניינים ביותר תמיד היו כאלו.

נכון שכל התכונות האלו, על שחקן שאינו כריזמטי ויפהפה כמו יו לורי, נגיד על מישהו שיותר דומה לדר' טאוב, היו אטרקטיביות הרבה פחות. עוינות ומיזנטרופיות תמיד נעות על המתח העדין שבין רוק סטאר לגרינץ' שגנב את חג המולד, אבל זה בסדר גמור כל זמן שיש לך פאסון מספיק גדול ואתה מפצה בתחומים אחרים.

ליו לורי כהאוס יש סיבה לתפוס תחת – יש לו את הניצוץ הבריטי הזה גם כשהוא אונס את השפה שלו לאמריקאית, הוא זריז מחשבה מספיק ויש לו חוש טיימינג לקומדיה (ואת זה הוכיח כבר ב"פריי ולורי" האלמותית), חוץ מזה הוא יודע לנגן על פסנתר. על אמת. היש משהו סקסי מזה?
ובכלל, מה פה המוסר הכפול שמרים את ראשו פתאום – הרי את מידת הניג'וס וההיסטריה שתסכימו לסבול מבחורות שאטרקטיביות בעיניכם, לא תשקלו אפילו לבלוע מסתם ליאורה השכנה מהדירה ממול.

חשוב פה להבדיל בין ד"ר האוס כדמות ובין הסדרה עצמה – מהאוס הדמות אי אפשר באמת לשבוע: הוא חד, מצחיק ומרושע וגם מציל חיים אחת לחצי שעה, שזה באמת סוג של אפיל שקשה להתגבר עליו. מוכרחים להודות שאולי היה משמח אם הכותבים של ד"ר האוס היו מעזים לפתח את המנעד שלו מעט יותר ולתת לו לצאת מעט החוצה מהאיזור הבטוח אליו דחקו אותו.

אבל זה כבר שייך לסדרה עצמה; בכאב לב עצום צריך להודות ש"האוס" הסדרה די מזגזגת באיכותה, וחוץ מד"ר קאדי שנמצאת שם על תקן עזר כנגדו (מה באמת העבודה שלה מלבד לעשות בייביסיטינג נדיב מחשוף להאוס?), שאר הדמויות די בעייתיות ורובן סובלות ממחסור צורב בכריזמה.

אם הסדרה נפתחה בדמותו של רופא-בלש שבעקבות שרלוק הולמס מצליח לרפא את מטופליו על ידי יכולת אינדוקציה גאונית, הרי שהמשכה נגרר בעיקר למערכות היחסים הלא במיוחד מעניינות של הדמויות. מעט איפוק בריטי מהסוג שיו לורי היה יכול לייבא ממולדתו, היה עושה רק טוב לסדרה ומונע ממנה מלהפוך למסחטת רגשות מפוזרת.

אבל הסיבה שלשמה התכנסנו היא כדי להגן על כבודו של ד"ר האוס עצמו, וכל המסביב משני לגמרי. ד"ר האוס הוא מכלול מורכב – בלתי נסבל ומופלא; מבריק וילדותי; פגיע ובלתי נגיש בו זמנית. ככה בדיוק אנחנו אוהבות אתכם, ועיני תכלת מושלמות לא מזיקות בכלל לסיכויים גם כן.

איזה רופא טלוויזיוני הייתם רוצים שיטפל בכם?

אז מה אתם מחפשים בחבר או בבן זוג? אתם רוצים שיהיה נחמד אליכם, נכון? אתם רוצים שמעבר ליכולת לנהל איתו שיחה הגיונית ונורמלית, שיעמוד בסטנדרטים בסיסיים של בן אנוש, כלומר שיענה יפה כששואלים אותו משהו או ישיב ב"כן" נלהב כשאתם זקוקים לעזרה, נכון?

אתם רוצים לדעת שכשאתם תיפלו אחורה - ואתם תיפלו אחורה מאותה סיבה שבסופה כולם מתים בסוף - האדם הזה יהיה שם כדי להחזיק אתכם ולתת לכם את התחושה שכלום לא קרה בעצם וגם אם קרה - ישנה דרך לתקן זאת.

עכשיו קחו את כל התכונות האלו, ונסו לבדוק מה מהן בדיוק קיים בד"ר האוס. האיש גאון, אין ספק; תסריטאי הסדרה הם אנשים מספיק מופרעים ומבריקים כדי להמציא בעיות רפואיות שגורמות לדרמה מתוקתקת כמו "אי.אר" להיראות כמו בית ספר אמיתי לרפואה, אבל הם גם היו מספיק חכמים כדי לברוא דמות כריזמטית בסדר הגודל של ד"ר האוס, שתחזיק את כל המונחים הלטיניים האלו מבלי שתבקשו אפידורל.

אבל מעבר לאותה מגנטיות, שברובה מבוססת על מראה חד-פעמי של אדם מבוגר-צעיר, מה בעצם יש בדמות של האוס שהופכת אותו לדבר הזה שנשים רוצות לשכב איתו, וגברים רוצים לשכב עם הנשים שרוצות לשכב עם האוס?

הרי בבסיסו, האוס הוא לא אדם נחמד וגרוע מכך - הוא גאה בחוסר הנחמדות שלו, היא חלק מהקרדום שבו הוא חופר לנו כבר שבע עונות; אין בו גרם של נאמנות, כמו בפרק שבו הוא התעלל בד"ר טאוב, שכבר האמין שקיבל הצעת עבודה חלומית שהתבררה כמעשה נוכלות ובמקום לנחם אותו, הכריח אותו להביא קופסת מאפים לישיבת הצוות, כדי שכולם יבינו שהוא צדק וחברו הטוב, שבסך הכל חיפש את ההכרה שהאוס סירב לתת לו, טעה.

גם בתור בן זוג, מדובר בחתיכת טיפוס מדכא ומנוון, שלא פלא שליסה אדלסטיין החליטה לנטוש את תפקידה בתור ד"ר קאדי בדרך לעונתה השמינית של הסדרה. תכל'ס, בשביל לחכות לגבר כמו האוס, עדיף היה לחתוך כבר בעונה הרביעית בערך. ואם זה לא מספיק, מדובר בנרקומן ואלכוהוליסט ואם אילו הרול מודלז שלכם - שיהיה לכם לבריאות.

אבל האהבה לדמות של האוס מגלמת משהו עצוב בהרבה מלעקוב אחרי סדרה די משעממת, שהדיאלוגים שלה גרועים יותר מאלו בני אלפי ההברות של "דוסון קריק" בסוף הניינטיז.

אנשים אוהבים את האוס כי בני אדם זו המצאה נוראית, אבל אין כמו תחושת הצדק העליונה של לרצות לתקן אותם. גברים מהצד האחווה הגברית ונשים מהצד הרומנטי מאמינים שעוד חמש דקות של שיחה כנה וחזקה עם האיש החכם בעולם, והנה הם מוציאים אותו מהרחמים וההרס העצמיים שבהם הוא שוחה כל השנים האלו.

אנשים מאמינים שעוד פרק של האוס והנה זה קורה לו, הוא מוצא את עצמו ובדרך גם מציל בן אדם מאיזו מחלת שקר כלשהו. ובכן זה לא ממש ספוילר, אבל כדאי שלא לטפח ציפיות - בטלוויזיה, כמו בחיים, אנשים לא משתנים, וגם האוס יישאר חרא של בן אדם.