לא רק הארי פוטר - כל סדרות הסיקוולים החשובות

הרבה מילים כבר נשפכו על כך, שסרטי הקיץ הנוכחי תוצרת הוליווד הגיעו לשפל חסר תקדים בכל הנוגע לניצול ציני של הצלחות עבר. מעבר לכמה צדיקים בסדום, רוב האולפנים מפציצים אותנו השנה בסרטי המשך לכל חתיכת פרנצ'ייז שהם הצליחו ליצור בשנים האחרונות.

לקראת "הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2", הסרט השמיני בסדרה, הבנו שאין טעם ללכת נגד התופעה. לכן החלטנו לשחות עם הזרם העכור ולחגוג דווקא את הסרטים שהניבו את המספר הכי מופרך ולא הגיוני של סרטי המשך, כלומר המולטי-סיקוולים, אותם מרובי המשכים שפשוט לא ידעו לסיים. לשם הנוחות, חילקנו אותם לכמה קטגוריות מרכזיות. תיהנו, כי בניגוד לסרטים כאן, למצעד הזה לא יהיה המשך.

"הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2": מה אמרו המבקרים?

"הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2": כל הכתבות

הז'אנר הקולנועי שהכי מזוהה עם מרובי ההמשכים הוא ז'אנר האימה. ברגע שאחד מיוצרי האימה מצליח להמציא איש רע מאופיין היטב עם שיטות רצח יצירתיות, אין כמעט ספק שמובטחים לו המוני סרטי המשך. גם ככה הרי בסרטי אימה (כמו בסרטי פורנו) מה שחשוב זה לא העלילה, אלא האקשן. שני המולטי-סיקוולים המצליחים של הז'אנר הם כמובן "יום שישי ה-13" בהובלתו הרצחנית של ג'ייסון וורהיס בעל מסיכת ההוקי, ו"סיוט ברחוב אלם", שבמרכזו עומד פרדי קרוגר שרוף הפנים. בגלגול המקורי שלו הניב ג'ייסון עשרה סרטים ופרדי תיקתק שבעה. ב-2003 נפגשו שני אשפי הרצח לסרט משותף ונשכח בשם "פרדי נגד ג'ייסון", שבו נלחמו אחד נגד השני ותכל'ס די חיסלו לעצמם את הקריירה.

כיום, פרדי וג'ייסון פינו את מקומם למולטי-סיקוולים חדשים בז'אנר, שבהם הכוכב הוא פחות הרוצח, ויותר השיטה של הרצח. ראו מקרה סדרת "מסור" (שבעה סרטים), ששמה דגש על דילמות מוסריות שמסתיימות בכריתת איברים, או סדרת "יעד סופי" (חמישה סרטים), שבה הרוצח הוא הגורל בכבודו ובעצמו.

סדרות ספרים יצרו קרקע פורייה במיוחד למולטי-סיקוולים עם גוון קצת יותר מכובד, ועם חשד קצת פחות מובהק לנסיון לסחוט את הלימון (ואת הכיסים של הצופים). גיבור המולטי-סיקוול הספרותי הותיק ביותר הוא כנראה טרזן, מלך הקופים המסוקס מספריו של אדגר רייס בורוז. השחיין ג'וני וייסמילר, הופיע בלא פחות מ-12 סרטים בסדרה בין השנים 1932 ל- 1948, שבהם הוא חיזר אחרי ג'יין היפה והשתעשע עם צ'יטה הקוף.

בשנות השישים, הושק מולטי-סיקוול ספרותי מצליח נוסף, כאשר מפיקים בריטיים רכשו מאיאן פלמינג זכויות עיבוד לסדרת הספרים המצליחה שלו על עלילותיו של ג'יימס בונד, סוכן בשירות הוד מלכותה. הסדרה התפקעה מאתרי צילום אקזוטיים, בחורות יפות ואקשן מופרך, והניבה עד היום לא פחות מ- 22 סרטים.

שנות האלפיים היו טובות במיוחד למולטי-סיקוולים מבוססי ספרים, עם הצלחות ענק כמו "הארי פוטר" ו"דמדומים". הסדרות האלו זנחו את הרעיון המיושן, שעיבוד ספרותי זקוק לתסריט קוהרנטי, והם מתפקדים רוב הזמן כמוצר נלווה מהונדס, שנועד בעיקר למקסם את הרווחים של המותג הספרותי.

קרובי משפחה של מולטי-סיקוולים מבוססי ספרים, הם מולטי-סיקוולים מבוססי קומיקס. החוברות הרבות שנכתבו על עלילות גיבורי העל, מעניקים למפיקים ההוליוודיים כמות חומר בלתי נדלית לסרטים, שקהל המעריצים של המקור מצפה להם בשקיקה. אלופי המולטי-סיקוולים הם בשלב זה סופרמן ובאטמן. סופרמן זכה לסדרת סרטים מצליחה שהושקה ב- 1978, בכיכובו של כריסטופר ריב. לאחר ארבעה סרטים עם ריב, ניסו בעלי הזכויות לאתחל את הסדרה מחדש, אך "סופרמן חוזר" מ- 2006 בבימויו של בריאן סינגר לא עמד בציפיות. בעקבות זאת גם סרט סופרמן השישי, שצפוי לצאת בשנה הבאה, הולך להיות אתחול מחדש בהנהגתו של זאק סניידר ("300").

כמו במקרה של סופרמן, גם סדרת הסרטים המקורית של באטמן כללה ארבעה סרטים (שניים בבימויו של טים ברטון, שניים של ג'ואל שומאכר), ולאחר מכן עברה אתחול מחדש באדיבות כריסטופר נולן. במקרה הזה, הגרסה הריאליסטית והמחוספסת של נולן לעלילות איש העטלף זכתה להצלחה ביקורתית וקופתית, כאשר הסרט השלישי שלה צפוי גם הוא להגיע למסכים בשנה הבאה.

סרטי מכות נוטים, או לפחות נטו בעבר, להיות שוברי קופות אוטומטיים, ובתעשייה קפיטליסטית כמו הוליווד, הצלחה אוטומטית פירושה גם המשכים אוטומטיים, ללא קשר לאיכות הסדרה או לתחושת המיצוי שלה. כך אפשר למצוא כמובן את "רוקי", שידעה להיעצר בסרט החמישי כנראה אחרי אגרוף אחד יותר מדי, אבל מינוס הסנוקרת שסרט שישי היא מביא. אפשר גם להכליל בקטגוריה זו את "מהיר ועצבני" שתגיע גם לסרט שישי בקרוב.

אי אפשר לסיים סקירה שכזאת בלי שלושה מולטי-סיקוולים אהובים, שמהווים קטגוריה בפני עצמה. הראשון הוא "בית ספר לשוטרים מתחילים", סדרת הקומדיות, שהושקה ב-1984 ושרדה עד אמצע שנות ה-90, עם לא פחות משבעה סרטים. הסדרה, שעסקה בחבורת לא יוצלחים שמתגייסת למשטרה ועושה בלגנים, הלכה והדרדרה לתהומות של אוויליות מסרט לסרט, מה שלא הפריע למעריצים שלה, שהתאהבו בדמויות האקסצנטריות.

בנוסף להם יש את "מסע בין כוכבים" האהובה, שהחלה כסדרת טלוויזיה בכלל ועברה למסך הגדול בהצלחה, עם לא פחות מ-11 סיקוולים ולא מעט קלינגונים בדרך.

וכמובן, אסור לשכוח גם את המולטי-סיקוול החשוב והפופולרי מכולם: סדרת "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס. אמנם הסדרה עושה קולות של עיבוד לקומיקס או סדרת ספרים, אבל במקרה הזה מדובר ביצירה מקורית לגמרי, שנוצרה במיוחד לקולנוע. לוקאס השיק אותה ב-1977 דווקא עם הפרק הרביעי, והמשיך לייצר לאורך שנות השמונים את הפרקים חמש ושש. שנים אחרי שהטרילוגיה זכתה למעמד של קלאסיקה מודרנית, לוקאס חזר כדי ליצור את הפרקים 1-3, ושוב שבר את כל הקופות. מצד שני, המעריצים של הסדרה המקורית, פחות או יותר הוציאו עליו חוזה באשמת חילול הקודש. מזלו שיש לו את כל המיליארדים בשביל לממן אבטחה טובה.