לפרויקט "2 צדדים למטבע" יש חשיבות היסטורית, לא פחות. דרך האלבום הזה בעצם משתקפת אחת הבעיות היותר מהותיות בתפיסת העולם האמנותית: ההגדרות. "שני צדדים למטבע" נולד במטרה לערבב בין עולמות, בין השחור והלבן, מזרח ומערב וכל שאר הקלישאות החבוטות. למעשה, השם הנכון יותר של הפרויקט היה צריך להיות "דרבי", בפשטות. מכיוון שבתכל'ס יש כאן ניסיון לייצר סוג של תחרות, ולכאורה לבדוק איזה ז'אנר שווה יותר. ומאחר ובאמנות אין באמת קבוצות, מעל "2 צדדים למטבע" מתנוססת כותרת סתמית, ריקנית ומכעיסה.
די להסתכל ברשימת השמות כדי להבין עד כמה השיוך לפי ז'אנר, ההגדרות האיומות ובחירת השירים המטושטשת, הוא חיתוך גס ופוצע גוף שגם ככה מדמם. לאיזה צד של המטבע שייכים הראל מויאל? שלומי שבת? דודו טסה? אביבה אבידן? הרי כשעידן יניב שר את "אלייך" של חיים משה, זה יושב לו בול על הגרון כי הוא מכיר את השיר מלידה. זה ממש לא נמצא בצד השני של המתרס המוזיקלי שלו.
ההיפך של מוזיקה מזרחית לא נמצא במערב. להגיד זאת יהיה דומה לשאלה מה ההיפך מהצבע סגול. אחרי עשרות שנים של ניסיונות לייצר פתיחות בריאה, שיתוף פעולה וגמישות ז'אנרים, מגיע "2 צדדים למטבע" ומנציח את העיוות. לאמנות בכלל ולמוזיקה בפרט יש מגוון של צבעים והרבה יותר משני צדדים ואת זה לא השכילו ללמוד וליישם בהפקה של "2 צדדים למטבע".
גם אם הכוונה היתה טובה והפקת הפרויקט רצתה שעולמות יתחברו אחד עם השני וסגנון יתערבב עם סגנון, הרושם שמתקבל הוא בעייתי מאד. הבעיה הקונספטואלית של הפרויקט צורמת במיוחד נוכח העובדה שמדובר דווקא בהפקה יוקרתית ואיכותית. עיבודים מצוינים, סוללת אמנים משובחת ושירים נפלאים כמו "מלנכולי" בביצועו של ישי לוי. יש באלבום המשולש הזה ביצועים יפים מאוד ואפילו משובחים לצד יציאות סתמיות. במיוחד בולטים בהיעדרם זמרים קאנוניים המשויכים אוטומטית לאחד הצדדים, כמו שלום חנוך, שלמה ארצי ואולי גם יהורם גאון. בעצם, לאיזה צד גאון שייך בכלל? רוק מערבי?
ברשימת הביצועים האיכותיים אפשר למנות את: "פתאום כשלא באת" בביצוע אבנר גדסי שבכלל לא ברור לאיזה צד הוא שייך במטבע. "אינתה עומרי" ששרה מרגלית צנעני ואת "אהבת חיי" המשובח שמגיש ארז לב ארי בפרשנות מענגת. לב ארי לקח שיר קלאסי בקצב באלדי ונתן ברוק מלא תשוקה. אולי הביצוע הטוב באלבום. יחד איתו ניתן לציין את "לוליטה" ששר גוסטו, "מורה לחיים" בביצוע קרן פלס (כנראה שגם מבחינתה עמיר בניון שייך לצד "המזרחי"), "אהבה קצרה" שמכסה ליאור נרקיס, "אהובתי" של משה פרץ, "אין לי אהבה" ששר ארקדי דוכין, "שחרחורת" שמבצעת עלמה זק ו"מנטה" דיויד ברוזה.
ברשימת הסתמיים מוכרחים לציין את "הכאב הזה" ששר הראל סקעת, "אתה פה חסר לי" שמבצעת שרית חדד, ואת "יום אחרון" שבחר שלומי שבת ונשמע כאילו הוא נכתב ממש בשבילו וזאת לא מחמאה מכיוון שהוא לא מאפשר לזמר לחשוף שום צליל חדש בגרון שלו. זה נשמע פשוט כמו עוד שיר של שלומי שבת.
בסיכומו של דבר, אם בכל זאת ניכנע לקונספט המאולץ שכופה עלינו הפקת "ש1 צדדים למטבע" ונענה לשאלה מי מנצח בקרב בין הצד המזרחי למערבי, נצטרך לשאול מושגים מעולם הכדורגל ולקבוע שמדובר בתיקו, אבל רב שערים.
אמנים שונים, "2 צדדים למטבע" (NMC יונייטד)
"2 צדדים למטבע": שרית חדד הורסת את הקלאסיקה של אביב גפן