סרט התעודה "לקוח 9" מציג את סיפורה של אחת האושיות הבולטות בעולם הפוליטיקה הכלכלי, שנדמה היה כי דבר לא יעצור אותה בדרכה למעלה, עד שהגיעה שערוריית מין ועצרה לרווחת כל אויביה את הזינוק המטאורי שלה .
לא, אין מדובר בדומיניק שטראוס-קהאן, כי אם באליוט ספיצר. התובע הכללי הלוחמני וחסר המורא של ניו יורק הפך למושל שלה וגם לסיוט הגדול של וול-סטריט בשל גישתו הלוחמנית כלפי בעלי ההון. לפי ההערכות, הוא אף היה מועמד אפשרי לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, אך נאלץ להקפיא את הקריירה הפוליטית שלו לפני שלוש שנים לאחר שהתגלתה חיבתו לזונות יוקרתיות, דבר שהכעיס את אמריקה הפוריטנית ובעיקר נפל כפרי בשל בידי היריבים רבי העוצמה שחיכו לו בפינה.
yes דוקו יציג את הסרט המרתק על הפרשייה הזו היום (שני) ב-22:00 במסגרת ספיישל התעודה הכלכלית של הערוץ, והבמאי אלכס גיבני מודה בראיון מיוחד לוואלה! תרבות שקשה היה לחשוב על תזמון טוב יותר לשידור. "אנחנו נמצאים כרגע בעיצומה של מגפת סקנדלים סקסואליים-פוליטיים", אומר גיבני, אחד היוצרים הדוקומנטריים המהוללים והפורים בארצות הברית, שגם זכה לפני ארבע שנים באוסקר על "מונית לצד האפל". "יש כמובן את המקרה של שטראוס-קהאן, אבל אל תשכח גם את פרשת אנתוני וויינר. שני הסיפורים הללו שונים זה מזה וגם מהברוך של ספיצר, אבל כולם מוכיחים לנו שכיום הפוליטיקאים הם החרמנים הכי גדולים".
"רק שלא יסרסו פוליטיקאים"
אתה יודע שנוסף לכל הפרשיות בצרפת ובארצות הברית, גם נשיא ישראל לשעבר, משה קצב, הורשע באונס?
"הו הו, תאמין לי ששמעתי על זה".
אז כיוון שעשית תחקיר מעמיק בנושא, מה מוביל לדעתך פוליטיקאים להסתבך כך ולהקריב את הקריירה שלהם על מזבח התשוקה המינית שלהם?
"קודם כל, מלכתחילה האנשים שבוחרים בקריירה פוליטית הם נרקיסיסטים וחובבי סיכונים, ונראה שגם הליבידו שלהם גבוה במיוחד. כל זה מתחזק ברגע שהם מגיעים לעמדת שליטה. הנרי קיסינג'ר אמר פעם שכוח פוליטי הוא האפרודיזיאק העצום מכולם, ובאמת עושה רושם כי מדינאים בכירים מרגישים שהם כבר מעבר לכל דבר, ושאי אפשר לגעת בהם. השילוב בין הביטחון העצמי המופרז והיצר הסקסואלי המוגזם מובילים לפרשיות מהסוג של ספיצר".
אז מה הדרך לעצור את המגיפה? אולי פשוט צריך לסרס פוליטיקאים לאחר שהם נבחרים לתפקיד?
"חחח, זה רעיון משעשע, אבל אני חושש שהוא יוביל לתוצאה הפוכה. אני לא רוצה אפילו להתחיל לחשוב איזה תחליפים ימצאו הפוליטיקאים המסורסים להרפתקאות מיניות. במקרה כזה, כולנו נאלץ להתמודד עם חבורה של אנשים עצבניים שיש להם הרבה כוח בידיים. בקיצור, עדיף למצוא פתרונות אחרים לבעיה, ואני יכול לחשוב על שניים כאלה".
מהם?
"קודם כל, עדיף שיהיו יותר נשים בדרגים הגבוהים, כי להן זה לא קורה. דבר שני, אני חושב שנהיה חייבים להתחיל להפריד בין החיים הפרטיים והמקצועיים של הפוליטיקאים. אם איש ציבור עושה משהו פגום מוסרית וערכית, אבל זה לא פוגע בשירות שהוא נותן לנתיניו ואין לזה שום קשר לעבודה שלו, אז לא צריך למהר להדיח אותו. אני סבור שאנחנו חייבים לשפוט קצת יותר את העבודה של הפוליטיקאים וקצת פחות את החיים האישיים שלהם. חשוב מכך: אנחנו נדרשים להיות גם פחות פזיזים. בימינו, האצבע הקלה על הפייסבוק גוזרת את דינם של אנשים לפני שניתנה להם בכלל הזדמנות להגן על עצמם".
"מה שקלינטון עשה היה גרוע בהרבה"
אתה חושב שאם ביל קלינטון היה חי בתקופה שבה סטטוס ביקורתי יכול לגייס מאה לייקים בשעה, הוא לא היה שורד את סקנדל מוניקה לווינסקי?
"זאת שאלה מעניינת, בעיקר מפני שהחטא של קלינטון היה גדול בהרבה משל ספיצר. אחרי הכל, ספיצר לא השתמש בכוח שלו, הוא הלך לזונה כאדם פרטי עם כסף פרטי. לעומת זאת, קלינטון ניצל לרעה את יחסי המרות עם המתמחה שלו, וגם קיים איתה את המגעים המיניים בלשכה שלו, בזמן שהוא היה אמור לעסוק בהגנה על שלום ארצות הברית! וחמור מכל, הוא גם שיקר על זה בנצח נחושה. ספיצר לכל הפחות לא שיקר".
אז איך קלינטון יצא מזה בשלום?
"היו לכך ארבע סיבות: קודם כל, בניגוד למה שקרה עם ספיצר המתחסד, מלכתחילה אנשים ידעו שקלינטון לא קדוש והכירו בכך שהוא רודף שמלות, אז הם לא ציפו ממנו להתנהגות נטולת רבב. דבר שני, הציבור היה מרוצה מן התפקוד שלו כנשיא ותמך במדיניות שלו, והבין כי אין קשר בין מה שקרה עם לווינסקי ובין ניהול המדינה, אז הוא העדיף לתת לו להמשיך הלאה. דבר שלישי, הילרי עמדה לצדו לאורך כל הדרך, וזה עזר לו להחזיק מעמד. חשוב מכל, קלינטון עשה את מה שבדרך כלל דווקא הרפובליקנים עושים, ופשוט עמד במקום עד יעבור זעם. בניגוד לווינר, ספיצר ואחרים, הוא סירב להיכנע ללחצים, עמד על שלו ובסופו של דבר נשאר עם הראש מעל המים".
מעבר להפסד בקרב על דעת הקהל והעובדה שלא היה לו את החוזקה של קלינטון, יש סיבה לכך שהנפילה של ספיצר היתה מהירה ועוצמתית עוד יותר מהעלייה שלו?
"אני חושב שהסיפור של ספיצר הוא טרגדיה יוונית. יש לו הבנה נדירה של סוגיות פוליטיות וכלכליות ומובן שהוא גם ניחן באומץ רב להילחם באנשים הכי חזקים בניו יורק ובארצות הברית בכלל, אבל עוד מתחילת הדרך הוא סבל מגאוותנות ומצדקנות, והדברים האלה עיוורו אותו ותרמו להתרסקותו המוחלטת ברגע שמשהו השתבש. נוסף לכך, ספיצר גם הקים עליו שנאה בעוצמה חריגה. נדהמתי לגלות באיזו חדווה האויבים שלו שמחו להתראיין לסרט ולרקוד לו על הקבר. הם עשו זאת ברמות בל ייאמנו של תיעוב ושל בוז, וגם לא היססו להפיץ עליו שקרים רק כדי להכתים את שמו עוד יותר. הם רצו ועדיין רוצים לוודא הריגה".
"לנבחרי הציבור אכפת רק מהאינטרסים של התורמים"
אתה חושב שספיצר עוד יכול להשתקם? יש לו עדיין סיכוי לחזור למסלול ולהתמודד לנשיאות?
"לא, חד משמעית הבית הלבן חסום בפניו. ובכל זאת, איפשהו בעולם הפוליטי-כלכלי, יש לו מקום, כי באמת שאין הרבה אנשים עם היכולות שלו. באופן אירוני, הוא היה יכול להתאים להחליף את דומיניק שטראוס-קהאן בקרן המטבע. תפקיד כזה היה אידיאלי בשבילו וגם היה משמח אותו. חוץ מזה, יש דיבור שאולי הוא ירוץ בעתיד לראשות עיריית ניו יורק, אבל אני חושב שבסופו של דבר, הוא יתמקם כיועץ פוליטי של ממשל כלשהו, אבל לא של ברק אובמה, הנשיא הרי שונא אותו".
למה?
"כי ספיצר היה ביקורתי כלפיו עוד יותר מאשר כלפי הדמוקרטים, ואובמה לא אוהב ביקורת".
האמת היא שגם אתה ביקורתי כלפי אובמה. בכלל, אם מסתכלים בסרטים התיעודיים האמריקאים שנעשו בשנים האחרונות על סוגיות כלכליות, למשל "המעגל הפנימי", מגלים שהיוצרים הליברליים כבר התפכחו מהמחשבה שהרפובליקאים הם שורש כל רע, ומכירים בכך שהבעיה היא בשיטה ולא בזהות היושבים בשלטון.
"יש בזה משהו, אם כי לדמוקרטים אכפת יותר משוויון חברתי מאשר לרפובליקאים, אי אפשר להגיד שלא. עם זאת, הכסף כל כך השחית את הדמוקרטיה בארצות הברית, שכבר אי אפשר להבדיל בין הטובים לרעים. השיטה היום עובדת כך שנבחרי הציבור, ולא משנה מאיזה צד הם, לא יעשו שום דבר שיפגע באינטרסים של מי שתרמו כסף לקמפיין שלהם. ספיצר לא פחד מאף אחד, גם לא מבעלי ההון וגם לא מהתורמים, ובגלל זה הוא היה כל כך מסוכן וכל כך שנאו אותו. בגלל זה גם חבל שקרה לו מה שקרה. אפשר היה לחלוק על הסגנון שלו, אבל לפחות היה לו אומץ להילחם בשיטה, ועכשיו כבר אין בצמרת השלטון מי שיעשה זאת, ועד שהעם עצמו לא יתחיל לכעוס, שום דבר לא ישתנה לטובה".
"הסתבכתי עם הסרט על לאנס ארמסטרונג"
עד שזה יקרה, אתה כבר עובד על כמה פרויקטים חדשים. הבולטים שבהם הם סרט על ויקיליקס וסרט על לאנס ארמסטרונג. באיזה שלב הם נמצאים?
"בנוגע לסרט על ויקיליקס אני לא יכול להגיד הרבה, אבל אני בהחלט יכול לומר שאני הולך לחשוף צד לא ידוע של הפרשה. בנוגע לארמסטרונג ובכן, קצת הסתבכנו עם זה. לאחר הגילויים החדשים בנוגע לשימוש שלו בסמים ממריצים, אנחנו לא כל כך יודעים מה לעשות, בעיקר בגלל ההיבט המשפטי. ככה זה. חלק מהתפקיד של יוצר תיעודי זה להתמודד עם עכבות שכאלה. בקולנוע תיעודי, בניגוד לעשייה העלילתית, החיים שולטים בך ולא אתה בהם".
איך זה שאחרי כל העכבות הללו ואחרי כל העיסוק ארוך השנים שלך בחטאים אנושיים ובפשעים מוסריים, אתה בכל זאת נשאר אדם כל כך חיובי?
"זאת שאלה טובה. אולי כי בצד כל החלאות, יש בעולם גם הרבה אנשים נחמדים, ואולי כי אני מפנה את הזעם שלי למי שנמצא בחלונות הגבוהים ולא למי שמסביבי. חוץ מזה, יש לי משפחה נהדרת ותומכת שמרגיעה אותי, ואני גם משחק הרבה טניס. טניס יכול להרגיע אותך בכל מצב".
צפו בסרט במלואו