אנשים אוהבים להתחלק למחנות - עפרה חזה מול ירדנה ארזי, "מסע בין כוכבים" נגד "מלחמת הכוכבים", אוהבי חתולים ראש בראש עם אוהבי כלבים.
יש משהו מפתה בפעולה של לקיחת צד משום שהיא מאפשרת לנו לתחום ולהגדיר את עצמנו סביב רעיון או נושא מסוים, ולצעוק "שמתם לב עד כמה שאני מיוחד?" גם כאשר ההעדפות לכאן או לכאן הן אינטואיטיביות ואינן נובעות מתוך הבנה מעמיקה של האפשרויות העומדות על הפרק.
במהלך החודש האחרון הפציע גוגל פלוס, שירות אינטרנטי חדש שהוא הטייק של גוגל על הרעיון של רשת חברתית, תחום הנשלט עד כה באופן אבסולוטי על-ידי פייסבוק. אמנם כרגע מספר המשתמשים בשירות לא מהווה תחרות משמעותית לפייסבוק, אך המהירות שבה הצטרפו משתמשים חדשים וחשוב יותר כמות הבאזז והשיח שיצרו Eearly Adopters שכה חשובים לקהילה הווירטואלית העידו על התחלתו של מאבק מחנות חדש גוגל נגד פייסבוק; סיבוב רביעי. עתה, ישנה האטה משמעותית במספר המצטרפים, אבל נראה שהניסיון המי יודע כמה של גוגל להילחם במפלצת עדיין בחיים. אבל למה בעצם?
פייסבוק כבר לא הכי קול בסביבה: דעה
יו"ר גוגל מרוצה מכמות המשתמשים
פייסבוק הקדימה את גוגל ב-7 שנים. שנות טכנולוגיה כמו שנות כלב חולפות בקצב אחר, ואנחנו שלמדנו להסתנכרן עם המהירות המסחררת של ההתפתחויות החדשות, אפילו לא שמנו לב שנכנסנו לעידן חדש. עלייתה של פייסבוק הביאה ליצירת סוג חדש של אינטרנט שבו הדגש הוא על אנשים במקום מידע וקשרים במקום קישורים. הרשת החברתית פתחה לרווחה את השסתום שבין האינטרנט לעולם האמיתי ובכך שינתה את החיים של כולנו.
קבוצות בפייסבוק אפשרו את ההפיכות במדינות המוסלמיות, את הניצחון של אובמה ואת ההורדה של מחירי הקוטג'; בכל אחד מהמקרים הללו היוותה הרשת החברתית מצע יעיל להפליא להתפשטות של רעיונות ודעות באותו אופן שפועל וירוס מדבק. אמנם תמיד אמרו כי כל בני האדם קשורים זה לזה וכי בשישה מהלכים אפשר להגיע מאדם אחד לכל אדם אחר, אבל רק היום אנחנו חווים את הביטוי הקונקרטי של החיבוריות הגלובלית הזאת. פייסבוק הדביק את כולנו יחד ברשת מסועפת של חברויות וחולל מהפכה שאיננה טכנולוגית אלא חברתית.
אם נניח רגע בצד את ההתרגשות הראשונית, קשה שלא לתהות האם המאמץ של גוגל הוא לא מקרה קשה של מעט מדי ומאוחר מדי. כדי לבדוק האם זה המצב מעניין לבחון את השיח שנוצר בעקבות השקת השירות החדש. מומחי טכנולוגיה מתלהבים מהיכולות החדשות של גוגל פלוס כמו החלוקה האינהרנטית לקבוצות של חברים באמצעות מעגלים כגון: "משפחה, "חברים לעבודה או "אנשים שאני לא סובל"; או האפשרות לשיחות ועידה בווידאו. מצד שני, מתנהל ויכוח נמרץ לגבי השאלה האם כל אלו מהווים סיבה טובה מספיק לעבור מפייסבוק אל רשת חדשה וריקה ועוד לאבד בדרך חצי עשור של היסטוריה מלאה בסטטוסים שיכורים ותוצאות 'אנגרי בירדס' על הוול.
כמו במאבקי מחנות אחרים, סביר להניח כי העניינים הנקודתיים שנמצאים היום במוקד הוויכוח יתחלפו בעתיד בחילוקי דעות מהותיים יותר. הסיבה לכך היא ההבדל העמוק שבין שתי החברות. מטרתה המוצהרת של פייסבוק היא להעביר חלקים נרחבים של האינטראקציה החברתית מהחיים האמיתיים אל האינטרנט.
לעומת זאת גוגל בתור המומחית לארגון מידע מתייחסת אל הרשת החברתית כשכבת ידע נוספת בדרך למיפוי סך כל הידע האנושי. באיזה אופן יתורגמו הגישות השונות להבדלים בפועל, עדיין לא ברור, אבל ההתייחסות השונה למידע היא המפתח. אל תתפלאו למשל אם בעתיד הלא רחוק, יום אחרי ששוחחתם בצ'ט דיסקרטי על הבאסה שבפנצ'ר (באופניים), תקבלו הצעות מגוגל על קונדומים נוחים במיוחד.
כרגע עדיין לא לגמרי ברור למה אנחנו צריכים שירות נוסף שנראה בדיוק כמו פייסבוק רק בלי החברים. אבל הנחיל הראשוני של ה-Early Adopters - גברים גיקים בעיקר, מעיד שיש עניין ממשי בכיוון שגוגל פלוס מתקדמת בו, או לפחות כזה ששרד שעה יותר מגוגל באז, ז"ל.
החלוקה למחנות כבר החלה ולפחות כרגע מדובר במאבק ראש בראש בין שתי החברות והגישות השונות שהן מייצגות. מה צופן העתיד עדיין לא ברור, אך תחזית אפשרית אחת היא כי בסופו של דבר יהיה לשתי החברות אינטרס להתלכד לתשתית חברתית מאוחדת. במידה וזה אכן מה שיקרה, יוכלו כולם להיות חברים של כולם, לא משנה לאיזה מחנה או שירות הם משתייכים; ואז, אולי בדיוק כמו שרצה רודני קינג, נוכל כולנו להסתדר יחד.