אם כבר לפלוש לדירה
אם היו צריכים למצוא מעוז לאנשי מחאת הדיור, כנראה שהכתובת היתה מאז ומעולם על הקיר - של דיזנגוף 99. כי מי מתאים יותר להנהיג מאבק אוהלים קיצי בלב ליבה של תל אביב משלושה עובדי משרד משועממים שכבר בשנות השבעים היו עסוקים בפעולות גרילה הזויות בשעות הפנאי ובימוי פרסומות בירה בשם האמנות. אז נכון שקצת יותר מסובך לעשות אורגיה באוהל בשדרה הראשית של העיר, אבל כמו שהדברים נראים כרגע - יושבי האוהלים בטח ימצאו דרך.
שוטף פלוס 20
שיפוצניק, ליצנית וסטודנט לפסיכולוגיה שגרים בדירה ברמת אביב בטוח היו יושבים כמה ימים באוהל מול הבימה. במיוחד בחופשת המבחנים - "במלחמה של הכל בכל, שום דבר אינו בגדר אי צדק", היה אומר מרקוביץ' לויצמן, תוך שהוא מעוות ציטוט ששמע ב"מבוא לתיאוריות חברתיות ב'" ומרגיש צודק.
ויצמן היה מדחיק מחשבה על חשבון הבנק של אבא מרקוביץ', מכין עוד קפה בפינג'ן ומביט על הבת של יהונתן גפן כשהיא מנסה לצוד איזה פרוטו-היפסטר שיתחתן איתה, או לפחות יחמיא לה סוף סוף על הליפסטיק. ככה זה היה ב"עשרים פלוס" - מריר אבל אופטימי.
רוטשילד פינת חשמונאים - פ-תו-ח!!!
לכל ניזוני האינפורמציה מערוץ 1 - אין כזו כתובת "ויטק 9", ומעולם לא היתה. הבניין המצולם בפתיחה של "קרובים קרובים" נמצא בפינת הרחובות רוטשילד וחשמונאים בתל אביב - בדיוק מול הבניין הנטוש עליו השתלטו אתמול פעילי השמאל הלאומי בעודם שרים "אין לי ארץ אחרת".
אבל בויטק 9 הקפידו לא לדרוך על אצבעות ולא לעסוק בפוליטיקה, ובכל מקרה יהורם היה היפוכונדר ואילן היה עצלן, כך שכל מה שהיינו מקבלים הוא סצינה של שניהם מביטים על ההמולה מהמרפסת, עם כוס תה וכדור נגד צרבת. וחנה'לה מרון? כבר היתה משתינה בקשת על הפסל בכיכר הבימה.
"אל תדאגי, יבוא לך"
אריק אינשטיין כבר מזמן לא נמנה על האמנים שירדו רגע מהבית עם הגיטרה למאהל ברוטשילד, וסביר שהמשיח יופיע שם לפניו.
אבל כנראה שגם אם לפני 40 שנים היו מבקשים 3,500 שקל בחודש כדמי שכירות על הצריף של אביגדור במציצים אלי וגוטה לא היו זזים מחוף. מקסימום היו מציעים לנערה שהתחילה את כל הבלגאן הזה לבוא אליהם לשמוע תקליטים.
לא לוקחים מפתח של חביתוש
אם הממשלה רוצה להראות לצעירים שהיגרו לאוהלים שהמחאה על מחירי הדיור לא הגיונית ושבעצם הם צריכים לשמוח בחלקם, כל שעליה לעשות הוא להתחיל בשידורים החוזרים את ההתניה המוקדמת כבר עשו משנות השבעים. תמרי היה מאושר בצריף שלו; בבית של פיסטוק היה ממש שמח; ובמחסן של כאילו היה מקום לכל כך הרבה כיף שהוא פשוט לא ידע איך להכיל אותו. קולטים חינוכית בלפטופים ברוטשילד?
ממירי פסקל למירי רגב
כשהמאבק ייגמר יגיע יום המחרת ועמו הקושי השני הגדול ביותר בתל אביב החנייה. כשלוחמי שכר הדירה יסיימו לקפל את האוהלים שלהם, הם יחשפו לפרצופה המחייך של הפקחית מירי פסקל שיודעת יפה מאוד שאסור להם להשאיר את האוטו בצד ימין של הכביש, שלמדבקה האזורית שלהם כבר פג התוקף ושהכחול-לבן הזה הוא בעצם אדום-לבן שדהה. את הלקח החשוב ביותר של הסיפור הזה היא הפנימה לפני שנים: ברמת גן האוויר תמיד צלול יותר.
מחאה על מחירי הדיור: ערי אוהלים בירושלים ובת"א
יורם קניוק - "צעירי רוטשילד הפסיקו לבכות!"
לביבי נתניהו יש כמה הפתעות באשר למצוקת הדיור