פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מקנולטי מ"הסמויה" חוזר, לארי דיוויד יורד על ישראל: דברים שווה לשים אליהם לב

      "The Hour" מביאה את מקנולטי ל"מד מן" הבריטית, "תרגיע" נכנסת בישראל ובפלסטינים ו-Wolf Gang סוף סוף הגיעו. שלושה דברים שאסור לפספס

      הסדרה 1: מקנולטי מ"הסמויה" מגיעה ל"מד מן" של הבריטיים/ דניס ויטצ'בסקי

      דומיניק ווסט מתוך "the hour" (יח"צ)
      חתיכת ליהוק. דומיניק ווסט ב-"The Hour" (צילום: יח"צ)

      "מד מן הבריטית" הוא הכינוי שניתן ל-"The Hour", מיני-סדרה חדשה של ה-BBC שעלתה לפני שבוע באנגליה. ואכן, אם מסתכלים רק על הפרומואים שלה, או על חלקים נרחבים מהפרק הראשון, אפשר להאמין שזה בדיוק מה שקורה כאן. משרד הפרסום הוחלף בעולם העיתונות, העלילה זזה אחורה לאמצע שנות ה-50, וכמו במד מן - כל פריים אפשר למסגר ולתלות על הקיר.

      אך במקום בו מד מן היא סדרה של דמויות גדולות, לאחר שני פרקים של "The Hour" (מתוך שישה) מתברר כי היא גם סדרה של מעשים גדולים, עם פרשיות רצח וקנוניה אחת שמרחפת מעל. דומיניק ווסט, שחזר למבטא הבריטי הטבעי שלו הוא כבר לא ג'ימי מקנולטי מ"הסמויה", אך אין ספק שבסופו של יום גם הוא יצטרף לגיבור הראשי בפתרון התעלומה. ובינתיים, זה נראה מאוד מסקרן.

      הסדרה 2: "תרגיע" ולארי דיוויד עושים שמח מהסכסוך הישראלי-פלסטיני/חמי אוזן

      מתוך "תרגיע 5" (יח"צ)
      קודם כל מצחיק. אחר כך פוליטי ובסוף - שוב מצחיק. לארי דיוויד ב"תרגיע" (צילום: IMDB)

      בסופו של דבר, מכל הדברים שרצינו לומר על הפרק של "תרגיע" שעסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, השורה התחתונה היא שזה פשוט פרק מאוד, מאוד, אבל מאוד, מצחיק. מהסלון, לפחות, זה נראה כך. כי מה היה שם בסך הכל: לארי דיוויד וחברו ג'ף המלך נכנסים למסעדה אוריינטלית חדשה באזור, ופוגשים בכרזות אנטי ישראליות ופרו פלסטיניות. מנגד, חבר אחר של לארי, מרטי הישן והטוב, מתקרב ליהדות ומניח על ראשו כיפה ומנסה לחסום את פתיחתו של סניף נוסף של המזללה. לא נהרוס לכם יותר, כי מכאן פוטנציאל הפיצוץ בעלילה הוא די ברור, בטח עם חומר נפץ חברתי מהסוג של לארי דיוויד. כל אחד יוכל למצוא בהתפתחויות בתסריט איזה מסר פוליטי שרק ירצה, או סתם לנחש מה הדעה של אחד היהודים הכי מצחיקים על פני כדור הארץ על הסכסוך שקובר את כולנו. אבל בסופו של דבר, זה רק עוד פרק קורע מצחוק בעונה השמינית שנפתחה בהצלחה לא מזמן: העקשנות של הצדדים הנצים, האובססיה, חוסר הנכונות להיפתח, להשתנות או לקבל לתוכם דברים אחרים – כל אלו נראים מהסלון הנעים כגחמות קומיות ממש, שרק איש דפוק וחולה כמו לארי דיוויד יכול להציג בכישרון רב.

      "תרגיע" פתחה עונה שמינית בסערה - ביקורת

      הלהקה: Wolf Gang/ עינב שיף

      Max McElligott מהלהקה wolf gang (GettyImages , Gus Stewart)
      הפוטנציאל התממש. מקס מקגיליוט, וולף גנג (צילום: אימג'בנק - GettyImages)

      במאה ה-21, המושג "דברים שצריך לחכות להם" קיבל מכה כפולה - מצד אחד, אין באמת הרבה דברים ששווה לחכות להם ומצד שני, הסבלנות הולכת ומתקצרת כלפי אלו שכן. Wolf Gang, פרויקט הכמעט איש אחד של מקס מקגיליוט כמעט ואיבדו את הזמן עד שהגיע אלבום הבכורה שלהם. סינגלים אדירים כמו "King And All of His Men" ו-"Back to Back" נטחנו עד דק, אבל למי שלא חי ב-Shuffle, הלהקה הזו כמעט ולא היתה קיימת.

      השבוע זה נגמר: "Suego Faults", האלבום הראשון של Wolf Gang דלף ואז יצא רשמית, וכל שנייה ממנו מזכירה את הטעם המתוק שנטף מהבכורה של MGMT. למעשה, לא סתם ישנו דמיון בין האלבומים, ששניהם הופקו על ידי דייב פרידמן, בן אדם עם חוש נדיר לשילוב בין עבודת גיטרות אפורה לפסיכדליה סיקסטיזית למהדרין; וכך, מה שקרם עור וגידים ב-"Soft Bulletin" של פלמינג ליפס והטריף את העולם בזמן "Kids" ו-"Time to Pretend" מקבל טוויסט מרתק גם באלבום של וולף גנג, שסוף סוף הפכו מהדבר שצריך לחכות לו לדבר האמיתי.

      Wolf Gang - האתר הרשמי