"סברי מרנן": סיטקום משפחתי מיושן אך לא מזיק

    "סברי מרנן" נהנית מקאסט שהוא נבחרת חלומות ומפוטנציאל רב, אך היא לוחצת חזק מדי על דוושת הדאחקות ומנסה להיות בכוח "קרובים קרובים"

    לילך וולך

    עם מבול הריאליטי, שעשועוני ההתעשרות המהירה, דוקומנטריים מדכאים ותוכניות הדאחקות החבוטות, מה שבאמת חסר על המסך זו קומדיה טובת לב לכל המשפחה – כזו שאפשר לצפות בה עם הסבא ועם הילד מבלי לחשוש שפתאום יתפלק לו זוג ציצים למסך ולכולם תיתקע ארוחת הערב בגרון. ורק למקרה שהמחשבה עלתה בראשו של מישהו – עם "כאן גרים בכיף" הצווחנית כבר עדיף לעבור לגור באוהל, אז לא – היא אינה נחשבת.

    "סברי מרנן" מבקשת להיכנס לנישה החייכנית הזו, עם סיפור ישראלי דה ישראלי שסובב ארוחות ליל שישי של זוג צעיר מטופל בילדות ומשפחה מורחבת מכל צד, שמוצא עצמו נודד שבוע שבוע פעם לצד שלו (משפחת רוזן שראשיה הם טוביה צפיר וסנדרה שדה) ופעם לצד שלה (משפחת חסון שמנוהלת על ידי יהורם גאון ויונה אליאן). הקאסט עתיר כוכבים לא רק מצד הדור המבוגר - דביר בנדק, רותם אבוהב, תום אבני, ימית סול, עמי סמולרצ'יק, יניב פולישוק ועוד נמצאים שם. אם להרכיב נבחרת חלומות לשיקום הסיטקום הישראלי, הרי שהמסה הקריטית נמצאת ב"סברי מרנן". אבל האם זה בהכרח מספיק? התשובה מורכבת.

    (תוכן מקודם)

    הטיפ השבועי: לבחור את חדר השינה המושלם עבורכם

    בשיתוף שמרת הזורע
    לכתבה המלאה
    נבחרת חלומות מלאת פוטנציאל שרק מחכה לדיאלוגים לנעוץ בהם שיניים. הקאסט של "סברי מרנן" (צילום: רונן אקרמן)

    חוץ מהעיסוק המתיש והאנכרוניסטי כבר במשפחה המזרחית החמה והמחבקת מחד והמשפחה האשכנזית הקרירה והמתחשבנת מאידך, "סברי מרנן" ככלל תקועה מעט בעבר. אין שום ספק שסדרה שכזו בשנות השמונים הישראליות היתה הופכת ללהיט מיידי, ולמוקד נלהב של שיחות ברזייה וטלפון חוגה, אבל לדור הפייסבוק והאייפון וגם להוריהם מדובר בסיטקום מיושן בגישה שלו – הדיאלוגים של הסדרה חמודים אבל לא בשרניים; העיסוק בהוא אמר-היא אמרה-זאת ענתה-זה נעלב, מעייפים לא פחות מארוחת ערב משפחתית בחיים האמיתיים; והמודל שמתנוסס לנגד עיני הצופה (ולא יפתיע אם גם לנגד עיני היוצרים) הוא "קרובים קרובים". "קרובים קרובים" היתה נפלאה לשעתה, וגם נכתבה על ידי טובי הסאטיריקנים, אבל היא יותר פנינת נוסטלגיה מאשר רפרנס תרבותי רלוונטי לזמננו. גם הניסיון הלא מוסווה לתת ליהורם גאון להמשיך את התפקיד הנרגני וההיפוכונדרי שלו פחות או יותר מאותה נקודה בה "קרובים קרובים" הפסיקה, הוא יותר שטיק מאשר מוצדק.

    מלבד היותה לא בדיוק מעודכנת ועדכנית, "סברי מרנן" סובלת מהחיבוק החונק של טדי הפקות – האנשים שהביאו לכם את "הקומדי סטור" ואת "שמש" מבינים בקומדיה עממית ונגישה, והצליחו לפצח נוסחא של אפקטיביות; אבל ב"סברי מרנן" אפשר להרפות מעט מהלחיצה הפרועה על דוושת הצחוקים. אם כבר הרכבתם צוות מתוחכם ומגוון שמסוגל לייצר רבדים שונים של קומדיה בכל עפעוף, טיפול עדין יותר בכל החומרים עושה רק טוב ואין צורך לביים כאילו מדובר בסרט מצויר עם סאונד אפקטים ילדותיים ומוזיקת מעברים עליזה. אנחנו נבין מתי לצחוק, תנו לעצמכם ולנו את הקרדיט המשותף.

    שוב יהורם היפוכונדר ונרגן כמו ב"קרובים קרובים" ? יהורם גאון מתוך "סברי מרנן" (צילום מסך)

    עם כל האמור, ובלי לגרוע ממנו – "סברי מרנן" היא חמודה ולבבית ובפרק הבא שלה היא עוד משתפרת. הספוט הכי מדוייק ואינטליגנטי שלה צריך היה להיות יום שישי בערב, כדי לייצר תמונת ראי לנעשה ברוב בתי האב הישראלים - אבל ברור מאליו שיש כאן רצון מוצדק שלא לאבד גם את הקהל המסורתי שלא צפוי להירתע ממנה ומנושאיה.

    למרות הפגמים שלה, הסדרה מצליחה להעלות פה ושם חיוך, היא מחממת לב, ואין בה שום דבר שאמור לייצר את תגובת חריקת השיניים העצבנית שמעלים נושאים קונטרוורסלים. בתקופה שלא מעט מהתוכן הטלוויזיוני מייצר נזק בלתי הפיך לאוזניים או לנשמה, אפשר אפילו לברך סברי מרנן ולהרים בזהירות גביע יין.

    "סברי מרנן" - ביקור על הסט

    "סברי מרנן" - ימית סול בהקרנת הבכורה

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully