מנירוונה ועד שולי רנד: האלבומים שלקחו אותנו לים ולבריכה

על מה אנחנו חושבים כשאנחנו חושבים על ים? ואיזו מוזיקה לוקחת אותנו לשם? לרוב, האסוציאציה הראשונית בין ים לחוף מגיעה ללהקה הזו, ביץ' בויז, נערי החוף של קליפורניה שנהנו מהשמש ומהבחורות היפות ורצו שרוחות המערב שנשבה במוזיקה שלהם ישנו את עולם הפופ. בתוך כך, הם עיוותו לחלוטין את מושג ה-Surf, שבמובנו הראשוני התייחס ללהקות קשוחות עם צלילי ריוורב סמיך, וגררו את כולנו לחוף מלא שמש, עם גלשן ביד כמו בעטיפת האלבום השלישי של בריאן ווילסון והחבורה.

"Surfer Girl" בוואלה! Music

מושג הים ברוקנרול הקלאסי מסמל חופש ומקום נקי למחשבות ותהיות. ניל יאנג היה מהאייקונים הראשונים שלקחו את הים למקום שונה לחלוטין והפכו אותו ואת החוף למקום שמכיל את שקיעת העולם. כך, בעטיפת האלבום הנפלא הזה (שיצא ב-1974), מהטובים של יאנג, אדם מרוחק משקיף אל הים הלכאורה פתוח, כשמאחוריו הכיסאות ריקים ובאדמה תחוב חלק של מכונית. איך הגיעה מכונית לשם? אדם ששם לב רק למה שקורה בים לא יכול לדעת, אבל האדם שמביט לשם מבין שהחוף יכול להיות גם מקום מסוכן למדי.

"On The Beach" בוואלה! Music

כמו בכל נושא, גם כשזה מגיע לים, עולם הרוק הכבד והמטאל הוא אחד המקומות היצירתיים והעשירים ביותר למצוא בו התייחסויות לנושאים מורכבים. כך למשל, אלבומה השביעי של איירון מיידן משנת 1988 השתמש בים כדי להעצים את כותרתו של אחד מאלבומי המופת שלה ושילב אותו עם הסיפור השטני על הבן השביעי של הבן השביעי שנדמה שגם אחרי 700 שנה יישאר חקוק בליבם של חובבי רוקנרול.

"Seventh Son of Seven" בוואלה! Music

שנות ה-80 והאווירה הקודרת של עולם הפוסט-Pאנק התבטאו היטב גם בשינוי מעמדו של הים, שהפך סוער ואפל יותר, כמו בעטיפה הנפלאה של האלבום הזה, שיצא במאי 1984, אבל לחלוטין לא מזכיר שום אלמנט של קיץ.

אקו והבאנימן בוואלה! Music

עטיפה נפלאה שהיא למעשה צילום אמיתי של הצלם האמריקאי וורן בולסטר, גולש מקצועי שאהבתו לים הביאה אותו לעמדה בה יכול היה לצלם תמונת גל מרהיבה כמו זו. תמונה שהיטיבה לתאר את הזעם המאופק שהיה אצור בשוגייז של Ride, מהגל הראשון של הרכבי השוגייזינג מהניינטיז לצד מיי בלאדי ולנטיין וסלואודייב.

"Nowhere" של Ride

לא ברור מתי בדיוק הבריכה נכנסה לעולם המוזיקה, אבל ידוע מתי היא נכנסה להיסטוריה של עולם המוזיקה. וזאת, אחרי שקורט קוביין סיפר לרוברט פישר מהלייבל סאבפופ על תוכנית בנושא לידות מתחת למים שראה עם דייב גרוהל. חברת תמונות רצתה 7,500 דולר בשנה בשביל שימוש בצילום מהסטוק שלה, מה שגרם לפישר לשלוח צלם לבריכת תינוקות, להכניס לשם שטר של דולר ולגרום לאיפוס כל נקודת המחשבה על עטיפות אלבומים מכאן ועד הנצח.

"Nevermind" בוואלה! Music

עטיפת אלבום הבכורה של בלר כללה במיטב המסורת של הסמיתס, פרצוף אנונימי ולא מוכר שהפך למפורסם רק בגלל שהופיע על עטיפת אלבום. בשולי הדברים, ניתן לרשום עוד פריצת דרך של הבריכה על פני הים לעולם הרוקנרול; ולא סתם בריכה - בריכה אולימפית.

"Leisure" בוואלה! Music

המכונית ששקעה בחוף של ניל יאנג התגלגלה גם לאלבום שבו אואזיס ניסו להתמודד עם הציפיות אחרי שני אלבומי הבכורה שלהם. אז איך מרשימים כבר בעטיפה? זורקים מכונית לבריכה, כמובן.

ויש גם את הים אותו מדמיינים האמנים והמעצבים איתם הם עובדים. האלבום של ג'ף מנגום, הוא למעשה ניוטרל מילק הוטל, הפך לאייקוני ומשמעותי לא רק בזכות יופיו העל-זמני (מדובר באלבום חובה בכל בית), אלא גם בגלל העיצוב הישן והכה מלא קלאס של העולם העתיק. מנגום עבד עליו עם המעצב האמנותי של REM, כריס בילהיימר. מנגום היה חובב מושבע של אמנות אירופאית עתיקה וגלויה ישנה שהראה לבילהיימר הסתיימה בעטיפה המיוחדת הזו, עם הים בגבה.

ובישראל? המדינה שבה כל רבע תייר שביקר כאן יודע לספר על החופים המופלאים והבריכות המהודרות בקאנטרי קלאבים למיניהם? לא הרבה עטיפות ים יפות יש במוזיקה הישראלית, אבל אפשר לציין את דני סנדרסון עם העטיפות ל"מת לבכות 2", "קיצור תולדות המים", ואפילו אלבומו האחרון, "לא יפריד דבר", ואפשר גם לדבר על "מה החזאי מבין" של אבטיפוס, וגם "חם על הירח" של ברי סחרוף נראה לא רע עם החוף באחורי פרצופו מלא שאר הרוח של סחרוף.

אבל העטיפה היפה מכולם היא של "נקודה טובה", אלבום הבכורה הנפלא של שולי רנד, שכבר מהעטיפה שלו, מחווה ברורה ל-"Nevermind" של נירוונה, מראה שרנד עומד לקחת את המאזין למסע סוחף ועמוק לתוך עולם פנימי מסעיר. כי כמו שקובי אור כתב, יש אמנים שעומדים מול הים ויש אמנים שקופצים לתוכו. במקרה של רנד, יש כאלו שגם שמים את זה על עטיפת האלבום.

מכירים עוד עטיפות אלבומים עם ים ובריכה? תעלו לפייסבוק שלנו