ברכות לערוץ 1 על הרכישה המוצלחת של עוד סדרה דוקומנטרית מבית בי.בי.סי. הרבה פחות מוצלח הוא תרגום השם: Walk On By: The History of Popular Song נהפך בעברית ל"ממשיכה לצעוד: ההיסטוריה של מוזיקת הפופ". את המעבר מ"השיר הפופולרי" ל"מוזיקת הפופ" אפשר להחליק, אבל איך בדיוק זכה Walk on By המינורי וההומאז'י (ולא צריך להיות מבינים גדולים בטריוויה של מוזיקה כדי לדעת הומאז' למה, צלילי הפתיחה פותרים את התעלומה) לתחליף צולע מבחינת המשמעות ולא הולם מבחינת האופי כמו "ממשיכה לצעוד" התוקפני עם הקונוטציות המיליטנטיות? הרשו לי להימנע מתשובות אפשריות אופנתיות ומתלהמות, אך קבלו בהבנה את השימוש בשם המקורי בהמשך, הוא מאפיין הרבה יותר טוב את הסדרה, שמציעה הסבר מרתק להתפתחותה של המוזיקה הפופולרית, ללא ספק מרכיב מפתח בעולמנו התרבותי.
המבט של Walk on By”" הוא מפרספקטיבה רחבה – התפתחות המוזיקה הפופולרית כמרכיב במערכת חברתית-תרבותית. המקום, נכון לפרקים הראשונים: אמריקה, כמובן. ההתחלה: ג'ורג' גרשווין וארווין ברלין, בנים למשפחות יהודיות שהיגרו מרוסיה לארצות הברית בסוף המאה ה-19 - תחילת המאה העשרים, שנחשבים חלוצי השיר הפופולרי. ההשראה: מהבית – מוזיקה יהודית ששואבת מאי אילו מקורות אירופיים, ומבחוץ – מוזיקה שחורה. הסקירה ההיסטורית לא מסתפקת בסימון נקודות הציון המוזיקליות, היא נוגעת ביחסים בין גזעיים, ביחסים בין שוליים למרכז, במצב סוציו-אקונומי, במצב מדיני, ביחסים בתוך עולם השואו ביזנס, בכל מה שעשוי להסביר את התפתחותה ולנסח את מעמדה של התופעה התרבותית בתוך מערכת גדולה יותר.
הסדרה מצריכה סבלנות, והסבלנות משתלמת. סבלנות, בעיקר בגלל ריבוי קטעי הארכיון, שהם הרבה פחות סקסיים ולגמרי לא מלוטשים לעומת הסחורה הקליפית שאליה אנחנו כל כך רגילים; משתלמת, כי אותם קטעי ארכיון ביחד עם המידע שניתן מפי הקריין (קלייב אוון, שחקן בריטי, שקולו, על המבטא המתוק והאינטונציה המינורית שלו, מלווה תדירות סדרות של הבי.בי.סי, וטוב שכך) ודברי המרואיינים – מוזיקאים, מבקרים, בני משפחה, כותבי ביוגרפיות וכד', ששמחים לתרום, ויש להם מה – מובילים למסע רב חוויות במנהרת זמן של כמאה שנה. אקלקטיות היא שם המשחק כבר מימי הבריאה. גרשווין וברלין לא היו נשמעים ככה בלי הג'ז השחור של תחילת המאה, הרוקנרול לא היה נשמע ככה אלמלא הבלוז, וההילביליז, שהתפתח לקאנטרי, גם לא היה נשמע ככה אלמלא הבלוז… כוח שחור - בהחלט, אבל לא זאת השורה תחתונה.
בעזרת עבודה דוקומנטרית מהוקצעת מצביעה Walk on By (וכך גם "לרקוד ברחובות" הסדרה המעולה על תולדות הרוק מ-97', גם של הבי.בי.סי) על המוזיקה הפופולרית כתוצר של דינמיקה בין מרכיבים שונים, מוזיקליים ואחרים, שעשויים לשנות פנים עם השנים וההתרחשויות מסביב. אותה דינמיקה היא שמביאה להתפתחות של אותו תוצר ולהמשך קיומו, היא שבראה אותו והיא המנוע מאחוריו.
Walk on By מספקת את המילוי ההיסטורי למה שנראה באופן מעשי בתוכנית הופעות כמו Later (בי.בי.סי פריים, שישי, 23:00), שבה מארח ג'ולס הולנד את אר.אי.אם לצד אורביטל וגולדפרב, את רובי וויליאמס לצד סטראו אם.סיז והנערים מאלבמה. בעולם המוזיקה הפופולרית פרטים שונים מתפקדים זה לצד זה תוך יחסי גומלין. זוהי המהות - ככה נוצרים רגעים של קסם. זה נכון לגבי תקופות שונות במאה שעברה, וזה נכון לגבי העשור שפותח את המילניום החדש ומן הסתם לאלה שיבואו אחריו. הנה לכם תגובה הולמת לכל הנודניקים שמבכים בכל הזדמנות על מותה של המוזיקה הישנה והטובה (מילה נרדפת לרוק, בדרך כלל) ועל השחתת המידות על ידי הפופ נוסח אם.טי.וי, השד האלקטרוני ושאר ז'אנרים בזויים (לטענתם): היסטריים, תירגעו. דברים טובים לא רק קרו, אלא עדיין קורים ועוד יקרו, לפחות במוזיקה פופולרית.
* "ממשיכה לצעוד" משודרת בערוץ 1 בימי שני ב-22:35
רסיסים לריסים
18.2.2002 / 10:42