"שלושה בסירה אחת" הוא אולי אחד הספרים הכי מצחיקים שנכתבו אי פעם. למרות שנכתב לפני יותר ממאה שנה, ולמרות שיש בו פרטים שרק אנגלים יבינו, יש בו איכויות על-זמניות. לסופר ג'רום ק.ג'רום היה כישרון ענק לסחוט מסיטואציות יומיומיות פשוטות את כל הפוטנציאל הדרמטי והקומי. מדהים כמה עושר אפשר להוציא מעלילת מסע בסיסית של שלושה גברים וכלב בסירה על התמזה. הכישרון הזה, בתוספת הציניות האנגלית הטיפוסית, ההומור העצמי והאובססיה לפרטים, הפכו את ספרון המסע הקטן הזה לקלאסיקה אהובה.
משום כך יש לברך על ההוצאה המחודשת של "שלושה בסירה אחת" בתרגום של בינה אופק (הוצאת עופרים), גם אם אינו מושלם. הכוונה לקרב את הספר ל"דורות החדשים" היתה כוונה טובה. למרבה הצער, התרגום החדש מעמעם את הברק של המקור ועוקר ממנו את העוקץ. העברית אמנם קולחת וקלה לקריאה, אבל זה בא על חשבון הסגנון המקורי.
"השינויים הרבים בשפה העברית אילצו את אוהביו לתרגם אותו לשפה חיה ועדכנית", כתוב בהקדמה לתרגום החדש. אין ספק שהתרגום מתאים יותר לשפה המדוברת כיום. זה עדיין לא אומר שהשפה המדוברת כיום מוצלחת יותר. אפשר למצוא בגירסה החדשה סלנג ישראלי מובהק כמו "מחורפן", לצד ביטויים פלמ"חניקיים קצת פחות עדכניים, כמו "החטיף לי בומבה בצלעות" או "נתן לי זפטה הגונה על החזה". אולי יש אנשים שיתענגו על ג'נטלמנים בריטים מהמאה ה-19 שאומרים "כפרה עלינו". זה עניין של טעם, וזאת לא הבעיה האמיתית של התרגום. הבעיה העיקרית היא אי דיוקים והשמטות.
משפטים שלמים נעלמו, בדיחות נערכו החוצה. פיסקאות שלמות מתומצתות לכדי משפט אחד. במקום משפטים קצרים וקצביים, יש סיכומים וקיצורי דרך שמטשטשים את הסגנון המקורי של הסופר. הדקויות הקטנטנות, שהופכות את "שלושה בסירה אחת" למה שהוא, אינן. זה כאילו מישהו מסכם לך את תכנה של בדיחה, מבלי לספר אותה כמו שצריך. נשאר רק התוכן, בלי המהות. לצד ההשמטות, יש תוספות תמוהות. הנוסח העברי מנומר בסימני קריאה וסימני שאלה, שלא קיימים בטקסט המקורי. הסגנון הבריטי היבש מקבל צביון ילדותי, כמו תסריט של ערוץ הילדים.
דוגמה קטנטנה:
I tried to feel my heart. I could not feel my heart. It had stopped beating.
ובתרגום החדש:
"ניסיתי לבדוק לעצמי את הלב. איפה הלב? נדם הלב שלי!"
התרגום האחרון של יאיר בורלא (הוצאת כתר) היה אמנם מליצי ומיושן בסגנונו, אבל הוא שמר על נאמנות למקור. היה אפילו חן בעברית העשירה והנמלצת: ביטויים כמו "פת שחרית", "טבליות לתיקון הכבד" ו"מסבאה" תיבלו את הספר בארומה נושנה וקסומה, שהתאימה ברוחה לתקופה הויקטוריאנית. ברור שהיו גם אי דיוקים, והכוונה לתקן אותם היתה טובה. חלק אכן תוקנו והובנו. אז למה דווקא עכשיו, ודווקא בתרגום החדש, "בירה מרירה" תורגמה כ"בקבוק יין פורט"? אפשר להבין למה טבליות הופכות לתרופה ולמה מסבאה הופכת לפאב, אבל מי שמע על בירה שתהפוך ליין?
תרגום הוא מלאכה קשה, לא מתגמלת וכפויית טובה. אין ספק שהושקעה בתרגום עבודה רבה, מתוך כוונה ברורה לפשט אותו ולקרב אותו לילדים. אולי הניסיון יצליח. בסך הכל, האיכויות המקוריות של הספר כל כך חזקות, ששום תרגום לא יוכל להרוס אותו. מליצי או רזה, גבוה או נמוך, הזהב קורן החוצה איכשהו.
מי שלא יודע מה הוא מפסיד, יוכל אפילו לצחוק. מי שלא רוצה להפסיד, יכול לקרוא את כל הספר באנגלית, בחינם, באינטרנט. ומי שמוכן להשקיע כמה דולרים וקצת מאמץ בגירסת המקור האנגלית הכרוכה (ולקבל במבצע גם את ספר ההמשך המבריק "שלושה בבומל") יודע כבר מה עליו לעשות. כדאי, זה שווה את המאמץ.
החטיף לי סנוקרת שחבל לך על הזמן
18.2.2002 / 12:52