אז מה היה לנו
"הדור הבא-24/7": שידורים חיים מסביב לשעון רק בוואלה!
גב פשטי נכנס לווילה. העולם עוצר את נשימתו ומפסיק לשהק. גב אינו חושש מערימת הבנות המלחששות מולו בסלון, הוא כבר צלח לא מעט נחשים באי. הבנות מבחינות בו, עיניה של ליהי מתרחבות בתסכול, המחשבות שלה ניתזות מהאוזניים: פאק. כל הזמן בזבזתי את עצמי על בן כדי להישאר בווילה, ועכשיו גב מגיע? לא סתם גבר שיותר נוח להשתלשל לו מהמותניים, אלא גם רווק ששווה גם הוא מיליון שקל? ובדיוק כששדרגתי את ההצגה שלי עם בן, ליתר ביטחון, והכרחתי את עצמי לאכול לו את הלשון, ועוד החזקתי מעמד שש שניות בלי לפרוץ שוב בבכי?
איזה טוויסט טראגי. גב קופץ ראש לתוך ערימת ציצים מבהיקה, כולן יחגגו עליו עם קונפטי והורמונים פלוס צ'אנס למיליון, ורק ליהי, אסטרטגית העל, תהיה תקועה בפינה עם לשון בשווי שניים וחצי שקל. "הו, את שוב בוכה", יגיד בן ברגש, וימחה דמעה מעינה של אהובתו, "בוכה מרוב אהבה אליי, בוודאי!" ויחבק אותה בעיוורון. והיא תזיל עוד דמעת תסכול ותחשוב "אלוהים, למה לא הביאו את יניב רוחן".
שלוש הערות לסדר
1. יש תקווה לליהי, למרות הכול. פסטיבל הפיגור של בן ויוני (תקציר הסיפור: אתי אמרה לליהי משהו על יוני וליהי אמרה לבן ובן אמר ליוני ויוני אמר לאתי, שליהי אמרה לבן את מה שאתי אמרה, דזבין אבא בתרי זוזי) עלול עוד להציל אותה. כשבן התוודה בפניה על חטאו (ר' תקציר) היא הזדעזעה. קמה. ישבה. שיואו. קמה שוב. אני לא מסוגלת לדבר איתך, בן. התרחקה ממנו. התיישבה בצד. בכתה. איזה כיף, סוף סוף הזדמנות להיפרד מבן בלי לצאת כלבה, כי הוא זה שהיה לא בסדר. הידדוש! תודה לך, פסטיבל פיגור, שוב הצלת את היום.
2. אתי הרגילה אותנו עד כה בכל כך הרבה רעש אלים, שקצת קשה להבחין בסכסוכים נשיים באמת, כלומר כאלה על טהרת הפאסיב-אגרסיב: נורא נפגעתי ממך. אבל אני יותר. אבל למה לא אמרת. אבל אכפת לי ממך לכן אני ככה. סאגת ענבר-איילת-ענת עשתה לי מהמוח פתיתים, ובגלל שלא ראינו ממנה מספיק עד אתמול, היה קשה לצופי המשדר המרכזי להבין לעומק מה בעצם קרה. עד כמה חמור מצבה של איילת, או מה פשר הקריזה של ענבר.
מה שבטוח זה שדי מאכזב לראות את ענבר, שהתחילה את מסעה בתכנית כאישיות סימפטית נטולת בולשיט, שופכת כל כך הרבה כיעור על סיפור של מצוקת חברה. אני עדיין מאמינה בה, אבל הי, מה אני יודעת, יש לי מוח מפתיתים.
3. יוחזר זמן המסך לדניאל. נכון שלבנות סביבה קורים גם דברים, אבל די.
הציטוטים
"היא תמיד מנסה לסגור לי את הפה כשאנחנו מתנשקים. פשוט כי יש בנות שמתנשקות רק עם השפתיים" (בן במסע שכנוע עצמי)
"אני, אומרים לי 'רועי', וואלה אני מתעלפת" (אתי חושפת את הקריפטונייט שלה. רועי, רועי, רועי, רועי! אלוהים, זה עבד?)
קרן: "איך את מרגישה, פיזית?"
אתי: "מאוכזבת" (דאגו עוד היום לחיסון נגד אכזבת)
והבלוטה היתה אומרת:
