"בישראל ניגנתי מול קהל לראשונה": רובין היצ'קוק הגיע מהעתיד לנגן בישראל - ראיון

רובין היצ'קוק ניגן לראשונה ברחוב בירושלים, בקרוב הוא חוזר לנגן בארץ אחרי שלושים שנות פופ פסיכדלי, ויש לו גם מסר לטוקבקיסטים הישראלים

דנה קסלר

לא המון אנשים בארץ יודעים מי זה רובין היצ'קוק, אבל אלה שיודעים מן הסתם התרגשו עד עמקי נשמתם כששמעו שב-9 וב-10 בספטמבר הוא יישב על כסא בר גבוה, על במת האוזן-בר בת"א; ואולי הוא בכלל יעמוד. והוא בטח ילבש חולצה מכופתרת עם נקודות, מעויינים או דוגמת פייזלי, או אולי חולצה סגולה עם לטאות ירוקות. הוא יחזיק גיטרה אקוסטית ביד ויבצע מרפרטואר מפואר של שלושים שנות פופ פסיכדלי מופלא.

בפסטיבל All Tomorrow's Parties שיתקיים באנגליה בדצמבר הקרוב, היצ'קוק יבצע במלואו את אחד מאלבומיו הקלאסיים ביותר, "I Often Dream Of Trains", מאמצע שנות השמונים. ומעריצים בלונדון, סן פרנסיסקו וניו יורק, יזכו בקרוב לביצוע מלא של אלבומו “Eye”, משנת 90', שהיצ'קוק מאמין שמכיל את השירים הכי טובים שהוא כתב. אנחנו, לעומת זאת, נקבל קצת מהכל. בשיחת טלפון ללונדון אני מבררת איתו אם הוא באמת יבצע סט-ליסט שונה בכל אחת מההופעות, כמובטח. "כן, זאת לא בעיה", הוא מרגיע אותי. "יש לי יותר שירים מכמות הביצים שתרנגולת יכולה להטיל בחיים שלה".

רובין היצ'קוק הוא מספר סיפורים; בניגוד לחלק גדול מהאמנים האחרים העוסקים בפסיכדליה, המוח שלו לא נשרף מטריפים. פשוט יש לו דמיון פורה והומור סוריאליסטי, שזולגים מתוכו בשיחה, בשירים, וגם בסיפורים ובציורים מוזרים של אנשים עם ראשי דלעת, שלדים שאוכלים גלידה ודברים כאלה.

עוד בוואלה! NEWS

תנו לנו גבינות: קבלו את הטריק לשדרוג המאפים שלכם

לכתבה המלאה
"זוכר שבישראל גיליתי את האבוקדו. ושהייתי בים המלח ולמחרת התעוררתי עם 14 עקיצות יתושים". רובין היצ'קוק (צילום: GettyImages, David Corio)

לפני עשר שנים רכשתי איור שלו, שהוא שרבט בלורד שחור על קונוס כתום מפלסטיק, בהופעת האיחוד של להקתו הראשונה, הסופט בויז, שהתקיימה בקיימברידג'. כבר שנים אני רוצה להתלונן באוזניו שעם הזמן הלורד דהה עד שהציור כמעט ונמחק לגמרי. "תביאי את הקונוס להופעה", הוא אומר. "אני אביא לורד ואצייר לך עליו מחדש".

יופי, אבל אז זה ימחק שוב, ואי אפשר לעשות לקונוס למינציה.

"מה זה הגישה התבוסתנית הזאת? אני בטוח שאפשר למצוא דרך לעשות לקונוס למינציה. נראה לך שכשאלוהים ברא את העולם הוא אמר לעצמו: 'שיט! מה אני אעשה? בראתי קונוסים ועכשיו אנשים לא יוכלו לעשות להם למינציה!".

אני שמחה שאתה ציני, אבל אני שילמתי 10 פאונד על הקונוס הזה.

"טוב, זה אמנות".

אפרופו אמנות, מה אתה אומר על הלוק הסוריאליסטי של ליידי גאגא? אני שואלת כי כשראיתי את שמלת הבשר שלה אוטומטית חשבתי עליך. זה נראה כמו משהו שיצא מאחד השירים שלך.

"מה שמוכיח שאם אתה מחכה מספיק זמן, כל דבר יקרה בסוף. האמת שלא שמעתי על זה בכלל. אבל גם הביטלס הצטלמו עם חתיכות בשר לעטיפה של ‘Yesterday and Today’".

כן, אבל הם לא יצאו ככה מהבית.

"טוב, רגע, אני אחפש בגוגל... אה, וואו. זאת באמת שמלת בשר! ואני רואה שהשאירו חור בתחת. טוב, חייבים להשאיר שם משהו סקסי. האמת שהבשר על המגפיים נראה הרבה יותר בשרי מאשר הבשר שעל השמלה. השמלה לא כל כך נראית כמו בשר, אבל אם מסתכלים לה על המגפיים היא נראית כמו הומלסית שהשחיתו לה את הגוף".

"הפעם הראשונה שניגנתי בפני קהל היתה ברחוב בירושלים. הייתי נער היפי עם שיער ארוך וזקן ונראיתי כמו ג'ורג' הריסון". רובין היצ'קוק (צילום: GettyImages, Kevork Djansezian)

הפעם האחרונה שדיברתי עם רובין היצ'קוק היתה לפני 14 שנה. הוא הופיע במועדון פולק קטן מאחורי צ'ארינג קרוס רוד בלונדון ולקח אותי אחרי ההופעה לאכול פלאפל ליד לסטר סקוור. אז הוא סיפר לי שהוא כבר היה בארץ ב-71'. הוא היה אז בן 18 והתנדב בקיבוץ, רק שהוא לא זכר איך קוראים לקיבוץ. עכשיו כשהזכרתי לו את זה הוא שלף בלי להתבלבל: "גבעת חיים מאוחד".

מוזר, בזמנו לא זכרת איך קוראים לקיבוץ.

"כנראה שאכלתי מאז הרבה תותים".

תותים מועילים לזיכרון?

"הם בטח לא מזיקים לזיכרון".

ומה עוד אתה זוכר מהקיבוץ?

"אני זוכר שהיה חם. אני זוכר שבישראל גיליתי את האבוקדו. ושהייתי בים המלח ולמחרת התעוררתי עם 14 עקיצות יתושים, שזה הכי הרבה עקיצות יתושים שהיו לי בחיים. הפעם הראשונה שניגנתי בפני קהל היתה ברחוב בירושלים. הייתי נער היפי עם שיער ארוך וזקן ונראיתי כמו ג'ורג' הריסון. הרבה אנשים עצרו לשמוע אותי שר, בטח כי חשבו שאני ג'ורג' הריסון. גם שרתי את ‘Hey Jude’. זה היה כמו איזו סצינה מ'בריאן כוכב עליון' של מונטי פייתון".

"הרגשתי שמדובר בקבוצה של אנשים שאין ביניהם שום קשר. מראש לא היינו ממש חבורה". הסופט בויז (צילום: GettyImages, Fin Costello)

אחר כך הוא חזר לאנגליה, ובמחצית השנייה של שנות השבעים הקים בקיימברידג' את להקת הפוסט-פאנק הפסיכדלית, הסופט בויז. "אני אבצע גם שירים של הסופט בויז בהופעה", מבטיח היצ'קוק. "לא השירים הכי רועשים, כמו ‘I Wanna Destroy You’, אבל שירים אחרים. בהופעה השנייה אני אארח להקה ישראלית בשם רוקפור. אני עוד לא יודע לאיזה שירים, תלוי איזה שירים שלי הם יודעים לנגן".

למה האיחוד של הסופט בויז היה כל כך קצר?

"זה מלכתחילה לא היה אמור להיות משהו קבוע. ב-2001 פניתי לחברים האחרים לראות אם הם רוצים לחגוג 20 שנה לאלבום ’Underwater Moonlight’ והם אמרו שכן. אז התאחדנו לכמה הופעות. וחשבתי שזה יהיה יותר נחמד לנגן גם שירים חדשים. אני תמיד כותב שירים, אז את השירים שכתבתי באותה תקופה הבאתי ללהקה שנעשה להם עיבודים להקתיים ומזה נולד האלבום ‘Nextdoorland’".

ואז שוב התפרקתם. למה בעצם לא המשכתם לעוד אלבומים?

"פתאום קלטתי שמבין כל חברי הלהקה אני היחיד שעדיין מוזיקאי מקצועי, ולכן אני הייתי צריך לארגן הכל, ולא רציתי לעשות את זה. אין לי בעיה לנהל את הקריירה של עצמי – למרות שעכשיו יש לי בזה עזרה – אבל לא רציתי להיות המנהל של הסופט בויז. חוץ מזה, חברי הלהקה התרחקו זה מזה. הרגשתי שמדובר בקבוצה של אנשים שאין ביניהם שום קשר. מראש לא היינו ממש חבורה, אף פעם לא הלכנו מכות או משהו כזה. גם כשהיינו צעירים היו בינינו יחסים מרוחקים ומנומסים, וכשנהיינו מבוגרים זה רק הקצין. באופן כללי, אנשים צעירים מסתובבים בחבורות. זה לפני שהם מתחלקים לזוגות ואחר כך מתגרשים. ככל שמתבגרים זה נהיה פחות ופחות הגיוני להסתובב בחבורות. כשהאיחוד של הסופט בויז קרה כבר היינו בני 50 וזה כבר לא התאים".

""יש רק שתי סיבות שאנשים מעל לגיל חמישים מנגנים באופן קבוע בלהקה: או שהם מרוויחים מזה כל כך הרבה כסף שהם לא יכולים לסרב, או שהם מרוויחים כל כך מעט כסף שזו הדרך היחידה שלהם לשרוד". עטיפת האלבום (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

רובין היצ'קוק מחזיק בימים אלו בהרכבי אד-הוק שונים במדינות שונות. בחמש השנים האחרונות הוציא שלושה אלבומים עם ה-Venus 3, שאחד מחברי ההרכב שלה הוא פיטר באק, הגיטריסט של REM. ולאחרונה הוציא אלבום חדש, “Tromsø, Kaptein”, שהוקלט עם להקה נורווגית ויוצא בלייבל נורווגי. היצ'קוק אוהב להחליף הרכבים ואוהב להופיע לבד: "יש רק שתי סיבות שאנשים מעל לגיל חמישים מנגנים באופן קבוע בלהקה: או שהם מרוויחים מזה כל כך הרבה כסף שהם לא יכולים לסרב, או שהם מרוויחים כל כך מעט כסף שהדרך היחידה שלהם לשרוד היא בלהקה. אוי, אני שומע הליקופטר".

לא נגמרו המהומות בלונדון?

"כן, נגמרו. אני לא יודע מה ההליקופטר הזה עושה כאן".

אם היית בין הבוזזים במהומות, מה היית בוזז?

"הייתי בוזז את הגישות של אנשים ושורף אותן".

"פיטר באק נהיה כוכב מתוקף היותו ב-REM; אבל פיטר הוא סתם בחור שאוהב לנגן" REM (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

כמו כל מעריץ של רובין היצ'קוק, תמיד חלמתי שיום אחד המשפטים המוזרים שלו יתאגדו יחדיו לכדי רומן. בפעם האחרונה שראיינתי אותו הוא סיפר לי שהוא עובד על אחד. עכשיו התאכזבתי לשמוע שהוא גנז אותו: "עבדתי על ספר הרבה מאוד זמן, וסיימתי אותו, אבל הוא לא יצא טוב. פשוט לא הצלחתי לכתוב סיפור עם דמויות שאנשים יזדהו איתן. מאוד נהניתי לכתוב אותו אבל לא נראה לי שאנשים היו נהנים לקרוא אותו, אז השמדתי אותו. לא נשאר לו זכר".

מה אתה אומר על המעמד שלך כאמן קאלט? אתה אוהב את ההגדרה הזאת? היית מעדיף להיות כוכב רוק גדול כמו חברך פיטר באק?

"אני שמח שהמוזיקה שלי מחזיקה מעמד. אני אוהב את זה שאנשים עדיין מקשיבים לשירים שכתבתי לפני 30 שנה. לא איכפת לי באיזה קנה מידה. פיטר באק נהיה כוכב מתוקף היותו ב-REM; אבל פיטר הוא סתם בחור שאוהב לנגן, בדיוק כמוני. אנחנו מאוד דומים מהבחינה הזאת. כל עוד אנחנו יכולים לנסוע בעולם ולנגן, אנחנו מרוצים. מה שכן, לפיטר יש מזל שהוא חבר בלהקה מצליחה, כי לפחות זה אומר שיש לו ביטוח בריאות יותר טוב מלהרבה אמריקאים אחרים. אם אתה אנגלי אתה לא חייב להיות כוכב רוק, כי אצלנו עדיין יש מדיניות רווחה מסוימת".

לא נעים לי להגיד לך, אבל חלק מהטוקבקיסטים בוואלה מאוד מתעצבנים בכל פעם שכותבים על מישהו לא מאוד מוכר. אם כותבים על מישהו טיפה פחות מפורסם ממייקל ג'קסון, הם כותבים טוקבקים כמו "יאללה יאללה, מי זה האיש הזה בכלל?". מה היית עונה להם?

"תגידי לטוקבקיסטים הזועמים שהגעתי מהעתיד. חזרתי אחורה בזמן כדי לראות את העולם כשהוא עוד היה קיים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully