מהדורות החדשות לא עברו לאוטומט הצפוי

מרגע שנשמעו יותר ויותר צמד המילים המאיימות "אירוע מתגלגל" שכל קרייני החדשות התרגלו לגלגל על הלשון; לכל אחד מימין ומשמאל, מצד המחאה או מהצד של ביבי היה כבר מונולוג מוכן: בזמן כזה הכל צריך להידחק הצידה – הכי חשוב זה הביטחון. ומהצד השני – גם בזמן כזה צריך לזכור שישראל היא לא רק סך מבצעיה הצבאיים.

ומיד לאחר הנאום הגיעה, מוכנה מראש התהייה – האם האיום על הגבול הדרומי, והאירועים המתגלגלים שהתגלגלו עד לסכסוך עם מצרים, ידחקו אל מחוץ למהדורות החדשות את המחאה? ומה עם מרגול? האם ההפגזות בעזה יפגיזו אל מחוץ לזיכרון הציבורי הקצרצר את הסיפור העסיסי שהיא סיפקה לתקשורת?

משך השנים הסכנו לתרגולת חירום של מהדורות החדשות שמהדהדות את תרגולות החירום של הממשלה – מהדורות שמתחילתן ועד סופן, לבד מההפוגה של תחזית מזג האוויר, מורכבות כל כולן מגוונים שונים של אותו הדבר בדיוק. כאילו שהמציאות אינה מייסרת ומלחיצה מספיק, נוצרה מדיניות חלחול פאניקה ומין דוק של התענגות על החדשות הבשרניות. כשרק החלה להתחוור התמונה המדאיגה אחרי אירוע הטרור המשולש באילת ביום חמישי האחרון, נראה היה שגם מבחינת הכיסוי התקשורתי אנחנו חוזרים אל המוכר, הישן והרע.

הרי התקשורת הישראלית מומחית בהורדת הדגל אל חצי התורן. בכל מקום אליו תזרקו אבן תפגעו בחמישה פרשנים צבאיים, הפלייליסטים הנוגים והטון המלחשש-אמפתי של מגישות הרדיו נמצאים בהיכון מתמיד, ורוני דניאל על גבותיו המכווצות תמיד יהיה שם להרעים בקולו קצת אימה על האזרחים הבורים.

ובכל זאת, ממש בזהירות, בשקט-כדי-שלא-ייבהל-ויברח אפשר אולי להצביע על תחילתו של שינוי במוד ההתגייסות האוטומטית של מהדורות החדשות. את הנתח הגדול ביותר של מהדורות שישי ושבת נטלו כמובן האירועים המדאיגים בדרום הארץ; ובצדק – זה מוקד העניין והחרדה הגדול ביותר בימים אלו. במקביל, ובלי סתירה, ממשיכות אג'נדות נוספות להתקיים, כאלו שאינן ממלכתיות פחות או מכובדות פחות. בדרך כלל היו מתעלמים מהן תחת התואנה של "בזמנים כאלו ראוי ש-" שמצליחה לקבור תחתיה כל דבר, הפעם ראינו יחס פחות פסקני, פחות מזלזל.

במהדורות יום שישי סיכם זאת, מעט בקוצר רוח אבל בכל זאת באופן חד משמעי אמנון אברמוביץ': "המחאה לא נעלמה, המחאה חילחלה לתודעה הציבורית והיא תחלחל גם לבחירות הקרובות. גם אם לא תהיה כאן עוד שבועיים צעדת מיליון, יכולים להחתים מיליון". אפילו למרגול ולמשפחות הפשע הקשורות בזמר המזרחי פינו זמן.

גם במהדורות מוצאי שבת דאגו להבטיח שיחזרו לסקר את המחאה גם בשבועות הקרובים, ואפילו בהמשך הערב כשנורו טילים על באר שבע ,קיימו את ההבטחה. יכול מאוד להיות שביום שישי לא רצו לוותר על הכתבות המוכנות מראש, אבל גם בדיוני האולפן שהתקיימו בערוץ 10 כמו בערוץ 2 במוצאי שבת נשמע טון שאינו חד חד ערכי, גם כאשר המהדורה הסתיימה באקורד אופטימיסטי פחות משהחלה בו.

מאז מצבי החירום הקיצוניים שידענו בזמן מלחמת לבנון השנייה, עלו קרנן של הרשתות החברתיות, ואיתן תזרימי המידע הבלתי אמצעי. בעקבות הפלורליזם ושגשוג המידע האינטרנטי שזורם בצמוד להתרחשויות, מסתמן שהיחס למה ראוי ולא ראוי לדווח ומתי, השתנה מעט. הקונספציה באשר למהן "חדשות" התרככה והתמונה איבדה את היחס החד משמעי המוגדר מראש בלי עוררין.

השאלה אינה האם התקשורת צריכה להיות שמאלנית או ימנית, התקשורת המדווחת צריכה להיות מותאמת המציאות, ככל שהמציאות היא בפירוש לא דבר מוגדר ושיש בה מורכבויות שלא מתיישבות זו עם זו. אנחנו לא זקוקים למהדורות חדשות שמשטיחות הכל לכדי פאניקה אזרחית, ולא כאלה שכופות עבורנו מה רציני וחשוב ומה הוא סתם זבוב טורדני.

מוקדם לברך על השינוי, עוד קשה לומר אם הסדקים הזעירים במבנה המשוריין של מהדורות החדשות לא יתאחו מעצמן לכדי מה שכבר מוכר לנו משנים עברו. חובת ההוכחה היא לא על המציאות, שתנהג כדרכה באופן הכאוטי שבו היא מתנהלת; כרגע חובת ההוכחה היא על עורכי מהדורות החדשות שלא ימשכו בכתפיהם ויגיבו באופן האוטומטי.