הבנתי שאחותך בקטע של קטעי סייף מרהיבים

מצוקת רעיונות מקוריים, הא? אחרת איך תסבירו את העיבוד ה-18 (!) לרומן של אלכסנדר דיומא? בכלל, דיומא מוערך על ידי בני הדורות הבאים אחריו הרבה מכפי שהיה מוערך בחייו. דיומא, סופר לואו-טק מובהק, מעין קדימון - עם מוטיבים קתוליים מובהקים - לצ'ארלס דיקנס, חתום על שלושה מהרומנים המעובדים ביותר לקולנוע בכל הזמנים. "האיש במסיכה השחורה" (עם 7 עיבודים – זכור לרע העיבוד האחרון עם גבריאל ביירן וליאו די קפריו משנת 98'), "שלושת המוסקיטרים" (שהם למעשה ארבעה, כולל ד'ארטיניאן, עם 27 עיבודים לטלוויזיה או לקולנוע), ואותו רוזן מאי מטר על מטר בים התיכון – מונטה קריסטו.

זכויות יוצרים? רווחים נאים? אז זהו, שלא. מתום תשעים שנה, זכויות היוצרים פגות ומופקעות מיד היוצר ועוברות לנחלת הכלל. כל בוגר קמרה אובסקורה עם קשרים אצל סנדרה רינגלר יכול להרים הפקת ענק עם סטיילינג ברמה בהסתמך על כל ספר של דיומא שיבוא לו. כל חנוך רוזן יכול להעלות מופע פנטומימה המבוסס על "עלובי החיים" רק כי הוגו בר מינן כבר מאתיים ומשהו שנים. מי אמר דודו פישר ולא קיבל טנור? ככה עם כל יצירה מהמאות שעברו, ללא כל הצטדקות או הסבר. למי, אגב, זכויות היוצרים של התנ"ך? תבררו אצל הסוכן של דאום.

על כל פנים, העיבוד ה-18 במספר ל"רוזן" – למרות פגם עלילתי מובהק, שבוודאי צרם לצופי ה-17 הקודמים – הוא מצוין. הסטייה העלילתית היא הוספת נפח למערכת היחסים בין פרננד לדאנטס והפיכתם לצמד רעים, כשבמקור הספרותי היו לא יותר מאשר "שומר איתו על קשר, תודה". ככה זה כשהסופר מת ומשרד המשפטים הבלגי עסוק בתביעת ראשי ממשלות זרים, במקום להגן על האינטרסים של דוברי הצרפתית לדורותיהם.

"הרוזן ממונטה כריסטו" – למי שעדיין לא נתקל בטקסט המכונן הזה – מגולל את סיפורו של אדמונד דאנטס, אדם טוב לב וישר מצפון הלוחם בצבא הרפובליקה, בתפר שבין הוקעת נפוליאון לגעגועים אליו. הוא חייל שומר חוק, אך חברו הטוב (גיא פירס) מעליל עליו כי קשר קשר עם נאמני בונפארטה לתפוס את השלטון בכוח. הוא נתפס על ידי השב"כ הצרפתי ומושלך למתקן הכליאה המבודד בלב ים, שם הוא פוגש בחונך שלו לתרבות רעה, ריצ'ארד האריס, שמקלף מעליו את גינוני נער הכנסיה והג'נטלמן עם מוסר הברבור. הוא גם משתף אותו במיקומו של אוצר גדול וכמוס בלב ים, באי ששטחו לא עולה על כיכר השעון ביפו – מונטה כריסטו שמו – ולאחר שהוא מסייע לו להימלט מהכלא, דאנטס מוצא את המטמון, רק כדי לשוב לצרפת, כעבור בר מצווה שנים, שם להתחקות – בזהותו החדשה של הרוזן ממונטה כריסטו – אחר חבריו הטובים שהלישונוהו, הפלילוהו, וכבר נשאוה לאשה (את מרצדס היפה).

למי שאוהב סאגות תקופתיות סוערות, עם קריצה היסטורית ועם קטעי סייף מרהיבים – "מונטה כריסטו" הוא בדיוק התרופה שהדוקטור רשם. למי שמחפש מפלט מלילות החורף המרים ומהודעות דובר צה"ל, כמו גם עוד הפקת ענק עתידנית מבית שוורצנגר, "מונטה כריסטו" הוא כמו משקה קל – תוסס, מתוק, נגמע במהירות, ובעיקר קל לעיכול. בשתי מילים: אחלה. במילה אחת: מעניין מי יקדים את מי, השידור בכבלים או ההפצה בספריות הווידאו. בשני משפטים: להיט בטוח.