אז מה היה לנו:
"הדור הבא-24/7": שידורים חיים מסביב לשעון רק בוואלה!
שישה אני יודע: שש רווקות ותיקות. חמישה בנים. ארבע רווקות חדשות. שלושה חברי הפמלייה של איתן. שני רווקי מיליון. אחד אלוהינו, ואפילו הוא לא יצליח לשמור על דניאל, כשארבע ביצ'ז חדשות (וברונטיות!) הצטרפו לחרמניזציה הרוחשת.
נשף מסכות תמיד מביא איתו תחושה של קריפיות, פרוורטיות, מגיפת המוות האדום. אלא שההוד המאיים של הגלימות האדומות והכינורות קצת מתפוגג כשמוסיפים לו צווחות צ'כונה של אתי ברקע. "מה את מסתכלת עליי ככה?" נבחה על ונינה שזה עתה נכנסה לנשף, חושפת את חוסר הביטחון שלה מול זרים באופן כה אומלל, "אז חשבת לא נכון!" צרחה על חן כשזו תהתה איפה השתייה. "איך היא כבר הספיקה לריב עם בנות שהיא בקושי מכירה?" תהה טל ברמן. אבל להתנפל על כל מי שמתקרבת זה לא נקרא לריב. צריך שניים לטנגו הזה, ואתי רוקדת אותו לגמרי לבד, עם תת מקלע. לתקוף ראשונה, או שהם יהרגו אותך עם ההצלחה שלהם, זה המוטו שלה. כל שיחה שלה עם מישהו מתחילה בלהאשים אותו, ליתר ביטחון, ולא משנה במה. דנה, ונינה, חן ומור, אני לא מקנאה בכן.
שלוש הערות לסדר:
1. הפשטיגב עדיין לא מראה סימני חיים, אבל ככה זה עם רווקי מיליון, הם נוטים לשתוק במשך עשרים הפרקים הראשונים ורק אז לשאול מה יש לשתות. בינתיים קרן הקפידה לאכול לו את המוח ולהתרפק עליו, מאחורי הגב של ליהי שרק לפני דקה אמרה לה שהיא רוצה אותו. צפוף על הצוואר של גב.
ומרגע שגב נלקח מליהי, היא פתאום נזכרה שהיא בעצם אוהבת את בן. הו, בן! אילו שיחות קסומות היו לנו, כשאתה אומר שוב ושוב "אני לא מצליח להתקרב אלייך" ואני סיננתי "די כבר, מספיק לחפור!" אילו רגעי קסם חווינו, כשאתה נישקת אותי ואני נאבקתי להשתחרר ובסוף אמרתי שאני קצת עייפה! "אני לא מצליחה לתאר את עצמי בלעדיך", אמרה לו פתאום, משתדלת להדחיק בראשה את התמונה של גב מתקלח. העיקר שמישהו כבר ייקח אותה, לפני ההצבעה הקרובה. אבל בן לא נולד אתמול, הוא נולד לפני 34 שנה (יום הולדת שמח מאיתנו, חברי המערכת) והוא סירב לקבל אותה בחזרה. דנה, ונינה, חן ומור, אולי מישהי מכן רוצה אותה?
2. לא ממש ראינו הרבה בתכנית מהפציעה המפורסמת של איתן, אך בהחלט ייתכן שהוא פשוט התקנא במחלה של גב ועף גם הוא למשכב. דנה, ונינה, חן ומור טיפלו היטב בפצוע הזך הזה, כי יש תחושה שאחרי חודש ומשהו צמוד לדניאל, חודש שבו הבנות כמעט הניחו לו לחלוטין, איתן מתחיל לשווע לקצת צומי חדש.
3. צריך לעשות משהו עם הסמסים העילגים של דיירי הווילה. הצטרפותו של גב רק דרדרה את העסק עוד יותר, ואפשר רק להודות לאל שאנחנו לא רואים את הסמסים של אתי. דנה, ונינה, חן ומור, לכו על איות אוטומטי.
הציטוטים:
"מי היא, הקשקוש מחבוש הזאת?" (אתי, הפעם על אורטל)
"לחיים! שיהיה לנו אושר, בריאות וזיווג הגון!" (הבנות מרימות כוסית)
"לחיים! לחיי החופש!" (הבנים, לעומת זאת, גם מרימים כוסית אבל מכיוון אחר לגמרי)
"כמו בביצת קינדר, תמיד יש בתוכי הפתעה" (חן מפרגנת למעיים שלה)
"אבל יש הפתעות של ביצת הקינדר שלא צריך להרכיב, אלה ההפתעות הכי מבאסות" (טל ברמן מרים את הכפפה לדיון דבילי)
והבלוטה היתה אומרת:
