איך סטיב ג'ובס ו"אפל" שינו את התרבות?

פרישתו של מנכ"ל אפל סטיב ג'ובס עשתה גלי צונמי בעולם הטכנולוגיה. האיש שמזוהה עם כמה מההמצאות הטכנולוגיות הפופולריות ביותר של העשור, משאיר אחריו חברת ענק עם מוצרים שנמצאים בידי עשרות - אם לא מאות – מיליוני אנשים. בו בזמן, כדאי לזכור כי ההשפעה של סטיב ג'ובס לא הסתכמה בעולם הטכנולוגיה.

המוצרים של אפל כבר גרמו לכמה מהפכות בהרגלי הצריכה התרבותית שלנו, ומהפכות נוספות נמצאות כעת בתחילתן. ברור, ג'ובס ואפל הם ממש לא האחראים היחידים לשינויים האלה, אך קשה יהיה להכחיש כי הם אלה שמזוהים איתם יותר מכל.

*המאמר פורסם לראשונה ב-28 באוגוסט, עם פרישתו של ג'ובס מכס מנכ"ל חברת אפל. עם מותו העצוב של ג'ובס וואלה! תרבות מביאה שוב את הטקסט המקורי. יהי זכרו ברוך

עוד בנושא:

סטיב ג'ובס הלך לעולמו

סטיב ג'ובס - הפרישה שזעזעה את עולם הטכנולוגיה

בואו להכיר את המחליף של ג'ובס

הרשת סוערת סביב תמונות של ג'ובס החולה

העולם מחמיא לסטיב ג'ובס

מכירים את Pixar – אחד מאולפני האנימציה החשובים בעולם כיום ("צעצוע של סיפור", "וול-אי", "מפלצות בע"מ")? פיקסאר הוא האולפן המערבי הראשון שהצליח ליצור סרטי אנימציה ממוחשבת גדולים מהחיים, עם תסריטים מורכבים, שגם הפכו להצלחות מסחריות. ומי שאחראי על כך שפיקסר בכלל קיימת הוא סטיב ג'ובס.

ג'ובס קנה את חטיבת הגרפיקה מ-Lucasarts של ג'ורג' לוקאס ב-1986, במחיר של 10 מיליון, מתוכם חמישה ניתנו לחברה החדשה כהון ראשוני. בתחילת הדרך, ניסתה פיקסאר לייצר מחשב עבודה לגרפיקאים, אך הצלחתה בתחום היתה מוגבלת מאוד. ואז, חברה פיקסר לדיסני, וב-1995 נולד לו "צעצוע של סיפור". עשר שנים לאחר מכן, קנתה דיסני את פיקסאר ב-7.4 מיליארד דולרים, וג'ובס הפך לבעל המניות הגדול ביותר של חברת דיסני.

קשה להאמין, אך לפני עשור צריכת המוזיקה שלנו עדיין התבססה בעיקר על דיסקים, ולא על קבצי MP3. אך המוזיקה הדיגיטלית היתה בעליה – המשפט הפומבי נגד נאפסטר הראה למיליוני אנשים שאפשר להוריד שירים מהרשת. שתי בעיות היו לכך: כמעט ולא היו נגנים ניידים סבירים לקבצי מוזיקה, וקניית מוזיקה ברשת היתה קשה הרבה יותר מהורדה.

את הבעיה הראשונה פתרה אפל באמצעות נגן האייפוד. הדור הראשון שלו, שהושק ב-23 באוקטובר 2001, דווקא לא הפך להצלחה בין לילה, כי נתמך רק במק, אך סיקרן הרבה אנשים עם עיצובו והממשק הידידותי שלו – סימן ההיכר של מוצרי אפל תחת ג'ובס. פחות משנה לאחר מכן, הושקה הגרסה הראשונה של אייפד שתמכה בחלונות, והיא גם הראשונה שהציגה את גלגל המגע המפורסם של המכשיר.

השאר, כמו שנאמר, היסטוריה. נכון לינואר האחרון, נמכרו בעולם 304 מיליוני אייפודים. המכירות שלהם אולי בירידה, כי לכולנו יש כיום נגנים בטלפון הסלולרי וגם המתחרים הסינים הזולים לקחו לאפל חלק מהשוק, אך אין ספק כי אייפוד היה הנגן שהראה לעולם כי מוזיקה דיגיטלית היא לא עסק לחנונים בלבד.

הבעיה השניה אותה הזכרנו בשקף הקודם היא קניית מוזיקה. גם כאן היתה לאפל הברקה. ג'ובס וחבריו הבינו שאי אפשר להתחרות בפיראטיות כשתהליך קניית המדיה מסובך יותר מהורדה. והפתרון שלהם הוא החנות של iTunes. זו הושקה ב-2003 עם היצע של יותר מ-200,000 שירים, ותהליך קניה פשוט. בלחיצת כפתור, הורידה התוכנה את השיר, שמה אותו במאגר המוזיקה שלכם וסנכרנה אותו עם האייפוד במקרה הצורך.

ב-2005, עת השיקה אפל את האייפוד הראשון שתמך בוידאו, הושקה גם הקטגוריה הרלוונטית בחנות של iTunes, עם סרטים וסדרות טלוויזיה. ובשנה שעברה, חצתה אפל את קו 10 מיליארד שירים שנמכרו, עם שליטה בכ-80 אחוזים משוק המוזיקה ו-65 אחוזים משוק הוידאו האמריקאי. כי בסופו של יום, יש לא מעט אנשים שיהיו מוכנים לשלם על תוכן, אם זה נעשה בצורה פשוטה מספיק.

קשה מאוד לדבר על המהפכה שהביא עמה האייפד – מחשב הלוח של אפל, פשוט כי היא עדיין בעיצומה. נכון, היו גם מחשבי לוח לפני אייפד, אבל אף אחד מהם לא היה מוצר המוני. ואילו כאן אנחנו מדברים על טאבלט שבשנה וחצי הראשונות לקיומו מכר יותר מ-25 מיליון יחידות, מה שהופך אותו לרלוונטי מאוד עבור תעשיית המדיה.

יש המדברים על כך שמדובר בתחילת המהפכה של נייר דיגיטלי. העיתונים הגדולים עוברים לאייפד, ויש אפילו את המגזין The Daily שהושק רק עבור הטאבלט; חווית הגלישה הניידת באינטרנט הופכת נוחה הרבה יותר מאשר במסך הקטן של הטלפון הסלולרי; ומסך וידאו אישי דקיק משנה גם את החשיבה שלנו על צריכת סרטים ותוכניות טלוויזיה.