פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תהיי יפה ותזדייני

      פזית בניזרי נגד האג'נדל'ה העלק-פמינסטית של תפוזינה

      עזבו אתכם מאינטואיציה נשית. עזבו אתכם מאינטליגנציה רגשית או רגשנות אינטילגנטית או מה שזה לא יהיה. התכונה הכי בולטת אצל נשים היא החנופה. כן, חברים. נשים ברובן הן חנפניות, להוטות להשביע רצון כגור לברדור לח חוטם. ולא סתם חנפניות, חנפניות לגברים, מוכנות למכור את אם אמא שלהן בשביל מילה טובה מזכר. זה אולי הסוד הכי שמור במדינת ישראל, אבל ככה זה. אנחנו מוכנות לעשות הכל כדי שתאהבו אותנו, ושתחשבו שאנחנו סקסיות ולוהטות.

      את שלי יחימוביץ', למשל, אנחנו ממש אוהבות כשאנחנו בלעדיכם. אבל רק תזרוק לחבורתנו איזה גבר חכם ושווה, ומיד נתחיל לקרוע בבשרה של הפוסט-פוסטמה "הבכיינית הזאת" כמו להק עורבניות. גם את "סקס והעיר" אנחנו אוהבות. ממש אוהבות. אבל מאז שהתחלתם לקרוא לז'אנר הזה "פטפטת כוס", אנחנו מוכנות להישבע בשחלות שלנו שיש "משהו נורא פתטי בארבע רווקות שכל מה שמעניין אותן זה גברים". אז נכון, גם אותנו מעניינים רק גברים, ואנחנו מוכנות לעשות הכל כדי לעניין אותם בחזרה. הבעיה היא שחייבים להסתיר את הצורך הזה, כדי שלא תחשבו שאנחנו נואשות או משהו, ולא תתחתנו איתנו לעולם. אז מה עושים?

      מתכסים מכף רגל עד ראש באג'נדה פוסט-פמינסטית, שבעזרתה נוכל להרגיז אתכם, ולהעמיד לכם את האתגר כמו טיל. טוב, אולי לא ממש אג'נדה, כי זה מתקשר לבתי שחי שעירים, לשלי יחימוביץ' ולעוד כל מיני דברים שאתם לא אוהבים. יותר אג'נדה'לה, מין אג'נד'לה קטנה וסימפטית, המאפשרת לנו להיראות נורא עצמאיות ושובביות, אבל לא מאיימות . כן, רבותי. ממש כמו מירב מיכאלי, שיודעת טוב-טוב איך להשתמש בפמינזם השובבי והמרגיז שלה, גם אנחנו רוצות אג'נד'לה, שתעשה אותנו קלילות אבל קשות להשגה.

      קחו, למשל, את המוסף המעולה "בנות העיר", המצורף לעיתון "העיר". בדרך כלל, מניפסט שנון ומשוחרר של האשה הצעירה והחדשה. אבל מה לעשות שלפעמים גם הוא נופל במלכודת האג'נד'לה האיומה? הידעתם, למשל, שרוב הבנות לא אוכלות חומוס ודברים מטנפים בעמידה? בחיי, ככה היה כתוב שם השבוע במדור ביקורת האוכל הנשי של העיתון. "אבל הבנות הנכונות", המשיך הטקסט החנף, "אוכלות גם אוכלות בעמידה. ולא רק אוכלות, גם מבקשות חריף".

      ובכן, חברים, "הבנות הנכונות" בתחת שלי. זוהי כולה האג'נד'לה של הכותבת, הסבורה שבנים יחבבו אותה יותר אם תתנהג כמו טום-בוי שובבית. "ראו איזו בילבי מגניבה אני", זועק הטקסט החנף הזה, "אוכלת סביח בדיוק כמוכם, ושמה עליכם זין מספיק כדי לבקש חריף!". שכן, שלא כמו "רוב הבנות" (פיכסה!) שנורא חשוב להן להיזהר מכתמי טחינה על החולצה, ל"בנות הנכונות" יש אופי, אותו הן מגדירות באמצעות סביח. לצערנו, האופי הזה הוא כמו שידה של איקאה. מודולרי ומתאים את עצמו בהתאם לדרישות הגברים שבסביבה. אז כרגע צריך שתהיה לך אג'נד'לה כדי שתיחשבי כוסית? בסדר. כולם יודעים שזה מגניב אתכם, המלחמונת הפמינסטית הפעוטה שלנו, ושאתם אוהבים את האשה שלכם לוחמת ובעלת דעות.

      אלא שלפעמים החנפנות הזאת מתנקמת בנו. כך ,למשל, לעולם לא נלך עד הסוף עם הפמינזם שלנו, כדי שלא תחשבו שאנחנו היסטריות ושעירות. קחו, לדוגמה, את הפרסומת החדשה של "תפוזינה", שרוכבת על גב האג'נד'לה שלנו בציניות גמורה. מדי שנה מוציא המותג איזה קשקוש חדש וסקסיסטי, מדי שנה הוא מגבש לעצמו איזו אג'נד'לה כדי לצאת מזה בשלום. "אבל מה אתן רוצות?", טוענת במאית הסדרה נירית ירון (גרוניך! שלמה גרוניך! ואל תטרחי לטייח), "תפוזינה היא פוסט-פמיניסטית, סקסית, שובבית וחצופה".

      בואו נבחן את נערת תפוזינה הראשונה, ההולנדית אלן הידינג, שחוץ מלחלוץ שד ואשכרה להיניק את הצופה בבית, עשתה הכל כדי שנשים לב לאיכויות המשחק הכובשות של פטמותיה הכחולות. אלא מאי? הפרסומאים הערמומיים של המותג לא הסתפקו בלהפשיט לנו כוסית, אלא התעקשו שתיראה גם אמיצה ומלאת כוח נשי. את נועזותה זאת הדגימה הידינג בעזרת תסריט סבוך, בו השפריצה בשיא הפמינסטיות על גברים בצינור. זה, מבחינתם, היה מספיק כדי למכור לנו את האג'נד'לה של תפוזינה. מותר ללכת ברחוב חצי עירומה, אם את נורא חזקה עם צינורות.

      בקיץ שעבר, עם פרוש עלינו הטרנד הקובני התוסס, נקראה לדגל איזו נערת דפוק-אותי אחרת, שגם לה היה דחוף להיראות נורא חזקה. בחיים לא אשכח את השוט הנהדר בו נדרשה הכוכבת לדוג את התפוזינה שלה היישר מתהומות מכנסיו של איזה נער קובני ולשתות אותה עד תום, שיערות ערווה מקורזלות והכל. תפוזינה בטעם מיץ אשכים, איך מתקדם?

      וככה זה נמשך. כל שנה מצלמים אנשי "תפוזינה" איזה קשקוש סקסיסטי מעליב עם פטמות, תחת, וריצה. כל שנה יש להם את החוצפה לטעון ש"תפוזינה" שלהם היא האשה החדשה. נירית ירון היא אשה שמבינה דבר אחד או שניים באג'נדלות, ועל כן היא מתראיינת מדי שנה ומורחת אותנו בהן כמו עוף לחג. "טענות מהסוג הזה, שהאשה מנוצלת מינית", אמרה ל"מעריב" בראיון השנתי שלה, "מטילות עלי שעמום ושיממון... הפרסומת אכן מציגה את תפוזינה כבחורה שממשיכה לדעת כיצד להשתמש בגופה בשביל הכיף של עצמה. היא לא צריכה עצות מאף אחד או אף אחת. היא ממשיכה לעשות מה שבראש שלה. אני קצת מברכת על השערוריה, כי לי ברור שתפוזינה היא אשה ששולטת באופן עצמאי בירכיה, חמוקיה ושריריה".

      מה אמרנו לכם? אג'נד'לה. אז נכון, בפרסומת החדשה רואים בלונדינית חטובה רצה ברחוב, ושלושים גברים משולהבים מכתובת "רוצה רק סקס" על האימונית שלה רודפים אחריה בחייתיות. אבל מציאות האג'נד'לה הרפה והחנפנית בה כולנו חיות, מאפשרת לפרסומאית כמו ירון גרוניך (כן, ככה, בחיים לא נשכח!) להמשיך ולעודד אונס בכיף. ככלות הכל, אם אנחנו קוראות לעצמנו פמינסטיות ועדיין ממשיכות להעליב נשים כמו שלי יחימוביץ', למה שלא נקבל פרסומת בה בחורה נחשבת חזקה רק כי היא הולכת לג'ים? ככה, חברות, משתמשים ב"גוף של עצמך בשביל הכיף של עצמך", מקפידים לאמן את שרירי הירך, כדי שתוכלי להימלט מסיעת גברים תוקפנית ברחוב. גרוניך טוענת שתפוזינה שולטת באופן עצמאי "בירכיה, חמוקיה ושריריה". האם בשלב ה