הצביעו למצעד העברי השנתי של וואלה! ורשת ג'
שנה לא פשוטה עברה על המוזיקה המסתלסלת. אחרי שנת תש"ע שבמהלכה נשברו שיאים בכל מה שקשור לאספקת להיטים, הופעות ענק ורעש תעשייתי, תשע"א תיזכר בעיקר בזכות השקט התעשייתי והרעש התקשורתי שהגיע לאו דווקא מהמקומות הנכונים. פחות הופעות גדולות, פחות להיטים משמעותיים ויותר סנסציות תקשורתיות שהגיעו לשיאן עם מעצרה המתוקשר של מרגלית צנעני.
שלוש נקודות משמעותיות בלטו בז'אנר ואפיינו את השנה האחרונה. הראשונה היא הסתערות מסיבית של זמרות. השנה, כך נראה, היו יותר ניסיונות להצמיח זמרת חדשה מאשר בשנים קודמות. שני יצהרי, אתי ביטון, ג'ולייטה, שרית אביטן, כרמל גבריאלוב, מורן כרמל וזאת רשימה חלקית ביותר. הניסיון הבולט ביותר להצליח במשימה היה של אייל גולן בתכנית "אייל גולן קורא לך" שממנה יצאה הזמרת מורן מזור. גם היא, בדומה ליתר הזמרות, עדיין לא הוכיחה את עצמה.
שני יצהרי, אולי הזמרת המוכשרת מכולן, הסתבכה במאבקי ניהול ששיבשו לה את הקריירה דווקא בזמן ששני להיטים גדולים שלה, "יא בינתי" ו"כמה כמה" רתחו באוזניים. אתי ביטון הגיעה מיד אחריה והשירים שלה "פתגם סיני", "גנב שלי" והנוכחי "אמא שלך" לא הביאו אותה להתברגות אמיתית בצמרת. בגראנד פינאלה של השנה, מקבלת ג'ולייטה הזדמנות לכבוש את הבמה. בזכות השתתפות בתכנית הקאלט והמגה הלהיט "חי בלה לה לנד", כל העיניים והאוזניים מופנות אליה. היא מצידה מוציאה שיר חדש "מלכה גדולה" שספק אם הוא יהיה זה שיהפוך אותה לכוכבת גדולה. כך שנראה שהחיפוש אחר הזמרת המשמעותית הבאה יימשך גם בשנת תשע"ב.
כך בעצם אפשר לאפיין את כל השנה האחרונה. שנה של חיפוש משמעות. כמויות לא חסר, משמעות לעומת זאת כמעט ואין. אפשר להרגיש זאת גם ברובריקה של השירים. ערימה של שירים, להיטים מידיים שסיפקו תנובה מיידית. כל מטרתם של השירים האלו היתה אחת, יחידה וברורה, להשאיר את הקהל חם ברחבה. המטרה הזאת הושגה.
לעומת זאת, מעט שירים ניסו להשיג גם מטרות אחרות. השיר הבולט ביותר השנה הוא "הזונה מרחוב הש"ך" שכתב והלחין דודו מתנה לישי לוי. מאותו אלבום יצאו עוד כמה שירים שבהחלט ייכנסו לרשימת הקלאסיקות המסתלסלות של כל הזמנים בהם שיר הנושא "האחת שלי" ו"עננים". כך יוצא שזמר בודד, סיפק שלושה שירי קלאסיקה בעוד כל היתר הצליחו אולי לייצר אחד נוסף לרשימה "ארוץ עד אלייך" של משה פרץ. מעט מדי בשביל תעשייה כל כך יצרנית, תזזיתית ותחרותית.
אבל עם כל הכבוד לאספקטים המוזיקליים, גולת הכותרת של השנה ממקום אחר לגמרי. בעצם, לא ממש אחר לגמרי. כבר שנים שהקשר בין תעשיית הסלסולים לעולם התחתון הוא משהו ידוע שאסור לדבר עליו מסיבות של פוליטיקלי קורקט. השנה, הקשר הזה הוא כבר עובדה מוגמרת. כבר לא שמועה שחגה באוויר, או אגדה שעוברת מדור לדור. כל הניסיונות לכבס את התעשייה הזאת שצמחה מהשוליים ממש כמו העולם התחתון, נכשלו נוכח חשיפת פרשת מעצרה של מרגלית צנעני. דווקא מרגול שבמשך שנים נאבקה בתדמית הרעה של המוזיקה המזרחית, שהצליחה לייצר תדמית נקיה יחסית, דווקא היא נעצרה ומואשמת בסחיטה באיומים.
כתוצאה מהפרשה הזאת, שעדיין לא ברור איך תסתיים, הזמרים כבר לא מסתירים את היחסים עם גורמים מפוקפקים. במקום להסתיר, הם מעדיפים להסביר שלא מדובר במשהו כל כך נורא והאמת היא שהם צודקים. למעשה, זה מה שהם היו צריכים לעשות כל השנים. לא להתבייש. זאת עובדה שצריך להודות בה כדי שאפשר יהיה להתמודד איתה כמו שצריך. המוזיקה הזאת צמחה מהשוליים וכך גם הפשע. מן הסתם נוצר ערבוב. עכשיו כשכולם יודעים את זה ומודים בכך, אפשר יהיה לקוות שבשנה הבאה יכנס המחוקק לתמונה כדי לעשות סדר בבלאגן. הסכנה לא תיעלם אם נתעלם ממנה. משרדי הממשלה השונים צריכים לקחת את הנושא הזה לידיים ולוודא שגורמים עברייניים לא ייכנסו לתרבות שלנו. עכשיו כשהמוזיקה הזאת כבר לא בשוליים, זה אמור להיות קל יותר.
מי יהיו כוכבי המוזיקה המזרחית במצעד השנתי? הצביעו עכשיו
איך אתם מסכמים את השנה במוזיקה המזרחית? דברו איתנו בפייסבוק