עם עזיבתה בטרם העת של "הסופרנוס", שבה "אוז" - סדרת המופת של טום פונטנה עבור רשת HBO המהוללת למקומה הבכיר בין תוכניות הטלוויזיה המשודרות בהווה. היום יותר מתמיד נדמה כי את הדיון על טלוויזיה אמריקאית במיטבה ניתן לצמצם לשני רגעים בודדים אך מזהירים: הראשון, המאבק הפיזי-פסיכולוגי בין טוני (ג'יימס גנדולפיני) וגלוריה (אנאבלה שיורה) בפרק הלפני אחרון של העונה החולפת ב"הסופרנוס" עם ה-kill me, kill me, kill me המצמרר; השני, המאבק הפיזי-פסיכולוגי בין סיימון אדביזי ז"ל (אדוול אקינוי אקבייז), מנהיג ההום בויז, וכרים סעיד (אמון ווקר), מנהיג המוסלמים, שנעל את חלק א' של העונה הרביעית ב"אוז". מי שראה, לנצח נצר.
ואם שי גולדן דימה את "הסופרנוס", ובצדק, לאהובה, את "אוז" אפשר לראות כמעין מחלה. הצפייה בסדרה אינה קלה, ולו לרגע. היא אינטנסיבית כמו שלא היתה אף דרמה טלוויזיונית לפניה, היא רוויית אלימות פלסטית, והיא מציגה יצרים מזוקקים. השילוש הקדוש. אולם התחושה הקשה ביותר שמשרה "אוז" על צופיה, וכאן טמון המפתח להבנת איכותה, היא קלסטרופוביה. מעבר לעובדה שכמעט ואין ב"אוז" צילומי חוץ, תחושות החנק והאין מוצא הן בעיקר תוצרים של עבודת הכתיבה והבימוי. זה משהו שקולטים באופן סמוי מההתחוללות הפנימית של הדמויות. זה משהו שקולטים באופן גלוי דרך האינטראקציה שלהן עם סביבתן. הן יודעות, כמו שהצופה יודע, שמ"אוז" לא יוצאים חיים, שזה מעגל סגור, שזה המיקרוקוסמוס המושלם, ולכן השהייה ב"אם סיטי", האגף הפתוח של הכלא, הופכת להיות החיים שלהן. והצופה? הוא לא רוצה לראות אותן נזרקות לבידוד. הוא לא רוצה להיזרק לבידוד.
בחלק ב' של העונה הרביעית שנפתח בשבוע שעבר וצובר תאוצה בפרק של הלילה מסתמנים מספר שינויים. מבחינה קונספטואלית, לכל אורך דרכה איכלסה "אוז" מספר לא גדול של דמויות וטיפלה בכל פרק באופן פרטני ומעמיק בקורותיהם של רק כמה. בינתיים עזבו חלק משחקני הדגל של הסדרה (כולל אדי פלקו, הלא היא כרמלה סופרנו, ששיחקה סוהרת), ורבים נוספים ימצאו את עצמם בתום העונה בסדרת הדור הבא של "חוק וסדר". בפרקים שנכתבו לאחר הקליימקס של מות אדביזי מתרוצצות על הסט יותר דמויות, רובן משניות, ופועל יוצא מכך שהעיסוק בסיפורים מתרופף מעט.
בארצות הברית מסתיימת בימים אלה העונה החמישית ועתידה של השישית טרם נקבע. הידיעות מן החזית מגיעות על רקע הרגשה שפונטנה וגלריית הבמאים שלו (כל פרק מבוים בידי אחר, צפו לפרק של סטיב בושמי בעוד שבועיים) יידרשו בהמשך למאמץ נוסף בשביל לתחזק את רף האמינות הגבוה שהציבו לסדרה ושבקיעים דקיקים מתחילים לחרוץ את גופה. זה מתחיל בתרופה נסיונית להאצת הזיקנה שמגיעה ל"אוז" כדרך לפתרון מצוקת ריבוי האוכלוסין בכלא, זה נמשך בפליטים סינים שממשלת ארצות הברית בוחרת לשכן דווקא במרכז האגף האלים של הכלא, וזה נעצר לעת עתה בהופעה של דילן מקיי ככומר פרוטסטנטי שמעל בכספים.
אף על פי כן נותרת "אוז", מעצם חדשנותה והאומץ של יוצריה, מעוז אמנות המשחק הפורה ביותר על המרקע והפורמט הבידורי החוקר ומסביר טוב מכולם את נפש האדם. אה כן, וזה לא בערוץ 8, לא בערוץ 23 ולא בארטה. זה קורה בערוץ 2, מיד לאחר גבב השטויות של גבי גזית וישראל סגל.
* "אוז" משודרת בערוץ 2 בימי רביעי ב-24:05
קלסטרופוביה
20.2.2002 / 13:45