נקמת הטרקטור היא מסוג הלהקות שעצם פעילותן אמורה להרגיע אנשים שאוהבים מוזיקה ישראלית. אחרי 20 שנות קיום במהלכן הקפידו על סטנדרט גבוה למדי של יצירה, אפילו על חשבון תפוקה מוגבלת ופעילות לא סדירה מגיעה להם הפריבילגיה הזו; חזרתם לפרונט עם אלבום חדש אחרי שמונה שנים היא עניין משמח ללא קשר לאיכותו של האלבום החדש "נשאר רק לרוץ" - כי תמיד עדיף לעשות מלא לעשות.
אבל, כמה מפתיע, "נשאר רק לרוץ" הוא אלבום שמצדיק את קיומה של הלהקה ב-2011 וממשיך את הרצף של יצירות יפות ומרתקות שהלהקה פיזרה לאורך שנות קיומה; מאלבום הבכורה המפתיע דרך "זכות הצעקה" ו"ארונות מטבח" המופתיים ועד "לאן הולכים פתאום כולם" הנפלא, שהיה הקול האחרון שהלהקה השמיעה לפני ההפסקה.
במובן מסוים, אפשר בהחלט לשים על הרצף הזה את האלבום המעולה "בללי-רביץ-רביקוביץ'" שהוציא אבי בללי, מנהיג הטרקטורים, יחד עם יהודית רביץ לשירי דליה רביקוביץ' בכולם בולט חוסר היכולת של בללי להתפשר ולהפוך לעוד פיון במרדף אחרי תשומת הלב התזזיתית של מאזין אדיש.
קשה לומר שנקמת הטרקטור התקדמו מוזיקלית ועדכנו את הצליל שלהם כפי שהעולם שמסביבם התקדם; זו עדיין אותה להקה שמעריצה את פינק פלויד ואלבומי חיפוש הדרך, להקה של צלילים קשוחים וטקסטים מזיעים על חרדה, בדידות וכוחנות; אבל הזהות המגובשת של נקמת הטרקטור מתעלה על הצורך בקסמים מהשרוול, כיוון שלעתים כל מה שצריך הוא להיזכר עד כמה נקמת הטרקטור ייחודית בנוף המוזיקלי הישראלי.
כך למשל, צליל הבס הדומיננטי של בללי ממשיך את הדו-שיח הנפלא שלו עם הגיטרה החשמלית של אופיר לייבוביץ', ואביב ברק הוא עדיין המתופף הכי מורכב ומקורי ברוק הישראלי, דבר שלא השתנה בכל שנותו פעילותו, בין אם בנקמת הטרקטור ואפילו באלג'יר עליה השלום.
"נשאר לך רק לרוץ", הסינגל המוביל מהאלבום, הוא מסוג השירים שבהם הלהקה נושקת למיינסטרים (כפי שעשתה ב"משחק של דמעות" וב"מסכים שטוחים", למשל) אבל מצליח להזיז ולגעת גם במי שמאוהב בשירים היותר מסובכים של הלהקה. קטעים בולטים נוספים באלבום הם "אדרנלין" האינטנסיבי כמו שבללי אוהב, "הכל טוב" שכתוב נפלא ו"תעתועים" שפותח את האלבום בריח הממכר שבזכותו בללי פיתה אלפי אנשים לצאת עם הטרקטורים למסע.
למרות זאת, "נשאר רק לרוץ" הוא לא אלבום מושלם או מופתי. התחושה היא ששבעת השירים החדשים לגמרי שבו (לצד שלושה קטעי בונוס שבאלבום) לא יוצרים אפקט חזק מספיק כדי להיזכר כפי שאלבום של נקמת הטרקטור צריך. בנוסף, אפשר היה לוותר על "גאות", שיר שמטפס בכוח על אפקט מזרחי שהלהקה מיצתה בעבר ואם לא היא אז ברי סחרוף, מהמנטורים של הלהקה.
אבל בין הבחירה של נקמת הטרקטור עם אלבום בסדר גמור ובהחלט מעל הממוצע הבעייתי מאוד של המוזיקה הישראלית בתשע"א, לבין סצנה ללא נקמת הטרקטור בכלל - עדיף עם, כמובן. בלי נקמת הטרקטור, באמת שכל מה שנשאר לנו זה לרוץ.
נקמת הטרקטור חוגגת 22 שנות פעילות