הפלסטינים מבקשים עצמאות: פנטזיות תרבותיות ליום שאחרי

הנורמליזציה המבורכת הביאה לשפע של החלפת רעיונות: הסתבר שאנשי קריאייטיב של טלוויזיה חושבים תמיד על אותה הברקה - פורמטים של ריאליטי מחו"ל. וכך, אחרי שהזכיינית "איבתיסאם - הטלוויזיה של כולם" רכשה את זכויות "האח הגדול" מהחברה ההולנדית, ניגשו האבי וייסים של הערבים למשימה הבאה: לוקיישן. אחרי התייעצות קלה עם כוחות הביטחון ואנשי השיווק נפל הפור, ושיישאר בסוד: המוקטעה.

המקום ההוא שבקושי אפשר היה להכניס אליו פיתות וחלבה, עומד לקבל 8 בוגרים משועממים של עז א-דין אל-קסאם שנותרו בלי תעסוקה ו-7 בחורות שלא פוחדות על כבוד המשפחה. בריכה? היתה שם עוד מהימים שמעלו בכספים של השוויצרים. מנחים? אסי ישמח לצייץ בטוויטר חוויות מרמאללה ומהכסף של האירופים אפשר ללהק לא רק את ארז, אלא גם את אברי. ואם לא - שאלירז יחליף אותם.

אחרי ההצלחה הפנומנלית של אינדישכם, הרגע שבו מרסדס בנד פגשה את הלהקה האחות מרסדס בנד מפורקת, החליטו ראשי תעשיית המוזיקה במדינה הצעירה לשחק במגרש של הגדולים.

הרעיון: לגייס דווקא את האמנים שהחרימו את ישראל בשל יחסה לפלסטינים (או נטייתה להסתבך מחוץ למים הטריטוריאליים) ולהביא אותם לקונצרט ענק. אלביס קוסטלו, הפיקסיז, דבנדרה בנהארט, טינדרסטיקס וכמובן רוג'ר ווטרס נרתמו. עשרות אלפי כרטיסים נמכרו וכולם ידעו שלא משנה מה יקרה, בסוף יתלוננו שמחירי הכרטיסים גבוהים מדי.

שנים שג'ו סוויד נאלץ להתפרנס אצל היהודים משל היה פועל בניין ולא שחקן מעולה. ובכן, לא עוד. בקו-פרודוקציה של כל מדינות האיחוד אירופי פלוס כמה איים אוסטרליים ובעצם כל ארגון שהוא לא "אם תרצו", הרימו איתן פוקס וגל אוחובסקי את "הבועה 2", שבדומה ל"יוסי וג'אגר 2", אין לאיש מושג מה הקשר לסרט הראשון, מלבד השימוש במותג שהצליח.

ובכל זאת, מדובר בסיפור אהבתם של סטודנט בחילופי סטודנטים של אוניברסיטת ביר זית ומלצר במסעדה מקומית. השניים מנסים למנף את הכרזת העצמאות הפלסטינית וחיבוקה בעולם, אולם הנשמות הטובות משני הצדדים הופכים את חייהם לגיהנום. הקליימקס: דניאלה וירצר הפלסטינית בסצנת עירום לאומית. האנטי-קליימקס: הסרט הפסיד באוסקר לביוגרפיה הקולנועית של אובמה. בכל זאת, שחור.

אחרי עשור של שיפוצים סוף סוף נחנך ההיכל החדש והמרשים של תיאטרון החופש בג'נין. כדי לחגוג את המאורע הוחלט להעלות על הבמה שלאגר אמיתי, עם אפשר בקו-פרודוקציה (הנצנצים על הקירות גמרו את כל התקציב של התיאטרון). מנהל התיאטרון ביקש לחקות את ההצלחה המדהימה של חנוכת ההיכל בעיר התאומה, קריית ארבע, וכך נבחר הלהיט הנצחי, שבדיוק חגג את הצגת ה-100,000 שלו – "המלט" של הקאמרי.

בנות פלסטין הצעירות שפנטזו מאחורי הרעלה במשך שנים על איתי טיראן, קיבלו הפעם נסיך דני משלהם –זכריא זביידי. אמנם קשריו של זביידי עם טלי פחימה הכינו אותו יותר לתפקיד במחזה על בני משפחת מונטגיו וקפולט, אבל מפקד גדודי אל-אקצה לשעבר לא חשש מהאתגר. עם היאם עבאס כמלכה, מכרם חורי כמלך הבוגד והכוכבת הצעירה והמבטיחה זהווה ערפאת בתפקיד נטע גרטי, אין פלא שלימור לבנת כבר ביקשה לנאום בטקס הפתיחה.

ארבעה צעירים תל אביבים שלא מכירים זה את זה מנסים לעשות את זה בעיר הגדולה - בית ג'אלה. לכל אחד מהם חלום להצליח בתעשיית הבידור הזוהרת של המדינה הפלסטינית ומשם הדרך כבר סלולה לכיבוש 22 מדינות ערב.

כל אחד מהם יקבל הזדמנות חד פעמית להתברג במקום עבודה נחשק בביצת התקשורת המקומית – כתב פלילים של "אל-ארד", תחקירנית מתחילה בריאליטי הפלסטיני המצליח "הרעלה והחנון",שדרנית ברדיו "קול השלום" ומפיק עולה בחברת "אבוט רייפ המאירי רג'וב". השטיח האדום בסינמה מאדינה של בית לחם כבר מחכה להם.

אחרי שהפליג משט הסיוע האחרון חזרה לדרכו, החליטו בנמל עזה לנצל את האנגר הסירות לטובת אירועי הביאנלה הפלסטינית לאמנות. אמנם מחאת האמנים הפלסטיים נגד מוזיאון רמאללה לאמנות מנעה מהיוצרים המקומיים להשתתף, אבל ההפקה פנתה לשכנים וגייסה כמה אמנים ידועים מישראל.

סיגלית לנדאו שזכתה לחשיפה עולמית כשהצטלמה בעירום בין אבטיחים צפים בים המלח, שחזרה את האקט במימי עזה והעניקה פרשנות חדשה לאיום שכבר יצא משימוש "יזרקו אותנו לים". המיצב הפרובוקטיבי זכה לקבלת פנים חמה בקרב התושבים ששנים ניסו להבריח אבטיחים לרצועה, אך ללא הצלחה.

מישל ריאק, הספונסר מספר אחד של הקולנוע הישראלי, נשבע הקיץ כי לעולם לא יפקוד שוב את ירושלים, אבל הקמת המדינה הפלסטינית איפשרה לו לחזור בו מן הנדר - אחרי הכל, ההכרזה שלו לא התייחסה למזרח ירושלים. וכך, ניצל ריאק את פסטיבל הסרטים המזרחי-ירושלמי הראשון כדי לעבור לצד השני של הכביש.

בטקס הפתיחה החגיגי של האירוע, שבו הוקרן על מסך ענק בהר הבית הסרט האירני הגדול של השנה, מצא עצמו ריאק עם אורחים נכבדים נוספים - בראשם קן לואץ', שלא חשב פעמיים לפני שקיבל על עצמו את תפקיד יו"ר חבר השופטים בתחרות העלילתית הפלסטינית של הפסטיבל. מובן שכנהוג באזור, הפרסטיז'ה הפכה לפארסה בשעה שהבמאי הבריטי העניק את הפרס הראשון לדרמה "סבח אל-חיר, אבו-גבאי", ומאיר שניצר הזדרז לגלות כי הוא שימש בה חונך תסריט. בתגובה לשערורייה שהתעוררה בעקבות החשיפה, הודיע לואץ' כי רגלו לא תדרוך יותר במדינה הפלסטינית, ומיהר לקבוע את הבכורה של סרטו הבא בהיכל התרבות של קריית ארבע.

השתתפו בהכנת הכתבה: חן רוזנק, אבנר שביט ועינב שיף