מפגש שיח מרגש בין דויד גרוסמן והאמנית מיכל רובנר שנערך הערב (שלישי) בתל אביב הסתיים בקליימקס בלתי צפוי - ההודעה על שיחרורו הקרב של גלעד שליט. כשרובנר, גרוסמן ומנחה האירוע דב נבון ירדו מהבמה והקהל פתח את המכשירים הסלולריים, ההתרגשות שאחזה בכולם הייתה רבה כשהחדשות החלו להתברר. "הלוואי, הלוואי", אמר גרוסמן לוואלה! תרבות לאחר שנודע לו על החדשות "יש לי צמרמורת", הוסיף.
גלעד שליט חוזר - כותרות נוספות:
גלעד שליט חוזר: העסקה נחתמה
ראש הממשלה: "עסקת שליט טובה"
גלעד שליט חוזר: מדברים על זה בפייסבוק
גרוסמן ורובנר נפגשו בבית ביאליק בתל אביב כדי לשוחח על יצירתם המשותפת "חיבוק" ודקות ספורות מתחילת האירוע התברר שמדובר בשני אנשים בעלי אופי שונה ביותר. גרוסמן נושם רגע לפני שהוא מדבר, מביט ורגוע, ורובנר תזיזיתית, אסוציאטיבית, אמוציונלית ומלאת קסם. גרוסמן הגדיר אותה כשאמר "היא מרצדת". בין שניהם נוצרה שפה משותפת שהחלה בהיכרות מקרית עם היצירות אחד של השנייה: רובנר קנתה את "דבש אריות" בדרך לטיסה לניו יורק, וכשנחתה איתרה את התרגום האנגלי של הספר ורכשה את כל העותקים שהיו בחנות. המגע הראשון של גרוסמן עם עבודתה של רובנר היה בתערוכה "שדות" במוזיאון תל אביב לאמנות "הייתה לי התגלות כזו", מספר גרוסמן, "בדרך כלל זה קורה לי עם סופרים, שאני מרגיש שנכנסתי לשדה מגנטי חדש שמושך אותי".
גרוסמן ציין כי הוא חש שהדבר המרכזי בעבודתה של רובנר הוא "כח ההחייאה", והכח הזה מתקשר לצורך שלו להבין את כל המובנים הפיזיים של הדמויות שלו: "אני רוצה שהמילים ייתנו חוויה פיזית. אני מרגיש בכתיבה את הניסיון להפוך את המילים לגוף". הוא מרוצה מהביקורתיות של רובנר, "זה הדבר שבעצם אני מחפש כשאני עובד עם אמן שאני רוצה להפקיד בידיו את הבייבי הזה. אני צריך את הדיאלוג". לדבריו, האמנית השפיעה מאוד גם על הדיאלוג בספר המתנהל בין ילד ששואל את אמו, ומסתיים בחיבוק. "כשראיתי את הציורים אני חושב שהבנתי יותר את הסיפור שלי. נדמה שגם האיורים וגם הסיפור נובעים מאותו מקום, אז חלק הפך להיות מילים וחלק הפך להיות קווים ועיגולים. אבל יש תחושה של נביעה משותפת".
האיורים של רובנר מקלותיים, פשוטים לכאורה אבל מלאי התרגשות. "יש משהו כל כך מקסים בזה שזה כל כך פשוט ושברירי", אמרה רובנר, "אני חושבת שיכולה להיות עבודת וידאו אדירת מימדים שיהיה בה המון שקט ויכול להיות רישום שיהיה בו המון רעש. אף פעם לא היה חשוב לי המדיום כמו שמשהו יתרחש בתוכו". "חיבוק" הוא עבודת האיור הראשונה שלה, והיא נעשתה לבקשתו של גרוסמן. "אנחנו שונים בעבודה כי מיכל בדרך כלל מוחקת את האישי, הפרסונלי, יש לה עשרות דמויות שהולכות ואנחנו לא יודעים עליהן דבר, ואצלי בכתיבה יש רזולוציה כמה שיותר גדולה של האישי, כדי לנסות להבין את האדם", סיפר גרוסמן וציין כי "חיבוק" הוא שילוב של שתי התכונות.
גרוסמן סיפר כי בין עשרות התגובות שקיבל ליצירה, זו שריגשה אותו במיוחד הייתה מכתב של אישה מטבעון שסיפרה כמה קשה היה לה שלספרו האחרון "אישה בורחת מבשורה" יש סוף פתוח. "והאשה כתבה לי שהספר הזה "חיבוק" הוא הסיום של אשה בורחת מבשורה. כי פה יש איזו תחושה של מלאות", סיפר. את נקודת הדמיון בין השניים ניתן למצוא אולי ביחסם הטוטאלי לעבודה, שעל פי דבריהם גולשת לכל תחומי חייהם. רובנר סיפרה כי גרוסמן אמר לה פעם שבתקופות בהן הוא כותב, "הוא לא מסוגל לכתוב אפילו רשימת קניות במכולת בלי שזה יתקשר לסיפור איכשהו". הסופר הפורה אישר את הדברים אך הפתיע וסיפר כי הוא בארבעת החודשים האחרונים הוא בהפוגה מכתיבה "אני בחופשה מעצמי. עכשיו, כשאני לא כותב, אז באים רעיונות וקופצים לי מול העיניים כמו ארנבות ונעלמים לשדה של סופר אחר. עד שיבוא עוד רעיון ואז אני אבוד!".